למעשה, כהנא צדק לגמרי, אתה לא מבין מה אישיות גדולה השקועה בתורה, ת"ח עם כל טכסיסי מלכות האמיתיים של מי שחבוק בשעשועי רבש"ע, יכולה לעשות לאברכים מסביבו, זו השקעה אפסית לעומת התשואה. וכמובן, צריך שהמטרה (עכ"פ העיקרית) של הבאתו תהיה לשם זה.
כתור תלמיד יחידני זה נכון,
אבל זה לא "קהילה".
שנים שמעתי שיעור מפי הרה"ג אברהם גניחובסקי זצ"ל, ושנים רבות אחרות מעוד כמה וכמה ת"ח מופלגים, כל אחד בחלקו הוא.
היינו (אני והשומעים) קשורים לרב, מסכמים את השיעורים, וכן עושים עד היום ב"ה, בכמה וכמה ממקצועות התורה.
אבל מעולם לא היינו קהילה.
היינו יחידים (רבים) שמתסתופפים לשמוע דברי א"ח, וזה תרם לנו המווווון.
אך זה מה נשאר מזה לציבור ? כלום. כשהרב נפטר, השיעור נסגר, הכל התפזר.
קהילה זה משהו בנפש, זה כמו ישיבה. שאם אתה לא אופוזיציה, אז אתה חלק מהענין. והענין הוא חלק ממך.
אבל זה צריך להיות כולל את אשתך, ואת ילדיך, אחרת זה סתם קיבוץ של מתפללים.
ואם רוצים לקדם את זה, גם בפן התורני, אז צריך גב מאד מאד חזק. הבעייה שרבנים עם עודף ירא"ש לפעמים הורסים לך את הגב הקהילתי, כי אולי לפי ההלכה צריך לוותר ולשתוק ולהפסיד... וכך לא גדלה קהילה.
אולי באופן פרטני כל אברך יכול לומר לב"ב בשבת, תראו איזה רב, איך הוא וויתר ונתן להם, העיקר שלא תהיה מריבה (כלומר מריבה תהיה, העיקר שהוא לא יריב איתם. הם כבר לא יריבו איתו, כי פשוט יאכלו אותו עד כלה ולא יהיה עם מי לריב).
מה ישאר מהקהילה בסוף ? עוד מנין אברכים.
אבל מה יחבר ביניהם ? מה יגבש אותם ? - אם אף אחד לא ידאג לצרכים הקהילתיים והפרטיים שלהם, רק לירא"ש שלהם.
תדע לך כלל, אם לא תכין סעודה, לא יהיה לך זימון!
ואם תכין לחם ומים, אולי תישאר 3, אך לא תגדל אף פעם לאלוקינו.
וזו הטעות של רבותינו, שהם סבורים שע"י ירא"ש והטפת מוסר ומידות טובות בלבד הם יצאו יד"ח. - וזו טעות!
עיינתי ודקתי ואכמלתי.