"ימים נוראים" ראייה ישרה ומחודשת

[דמדומי זריחה]

"...אבא, המדריכת כלות שאלה אותי מה זה בעצם נישואין,

מה המהות שלהם, מהי נקודת המרכז, ולא ידעתי לענות לה...

מה אתה אומר...?"

כך ביתי, לפני כשנתיים, כשהיתה בין אירוסיה לחתונתה.



מה הייתם אומרים לה?



אני אמרתי לה כך:

"...נישואין זה מצב הלכתי ומשפטי

בו האשה צריכה לשרת את בעלה בכל צרכיו

היא משועבדת לו ברוב עניני חייה

הכסף שהיא מרויחה - שייך לו

אסור לה באיסור חמור להתחתן עם אדם אחר

ואם היא עושה זאת - הורגים אותה בחנק..."



נבהלתם, אה?!

אבל למה? אמרתי משהו לא נכון...?!

אממה?

לפעמים, לומר חצאי אמיתות זה מעוות לגמרי את התמונה הכוללת

ויוצר שקר גס ונוראי, למרות שכל מה שאמרת אמיתי...



לצערי, ממש כך אנחנו עושים לראש השנה ול'ימים הנוראים' בכלל.

נכון שיש דין. ומלאכים יחפזון. ודגים רועדים. ופלצות שאוחזת.

הכל אמת. אבל, האם זהו ראש השנה?



האם ידעת שראש השנה הוא היום המאיר ביותר בשנה?

כך כתוב שחור על גבי לבן במדרש תהילים:

"לדוד, השם אורי - בראש השנה".

כלומר ראש השנה הוא היום בו השם מאיר יותר מכל זמן אחר



רבותי! אנחנו חייבים לברר עם עצמנו:

האם היחס שלנו לראש השנה הוא כהיום המאיר ביותר בשנה?

ואם לא, איפה טעינו בדרך...? (צבי פפר)

 

[עשרה זהב]

לצערי כותב המאמר מתריע על חצאי אמיתות - בו בזמן שהוא שוגה בזה.

הוא רוצה להדגיש שראש השנה הוא היום הכי מאיר בשנה - והוא אכן צודק!

אבל בד בבד הוא רוצה להסתיר את הפלצות - והוא טועה!

כי זה היחס שהתורה וחז"ל נותנים:

"גילו ברעדה" - במקום גילה שם תהא רעדה!

רעדה וגילה הם לא מילים סותרות,

להיפך, הם משלימות זו את זו.

כך הוא העניין ביחס האמיתי לימים הנוראים,

ראש השנה הוא יום טוב והוא גם יום דין.

ראש השנה הוא יום הכי מאיר בשנה, והוא גם יכול להיות ח"ו להיפך - אם לא נתייחס אליו כראוי.

אממה,

קל לנו לקבל את הימים השמחים, קצת פחות קל לנו לקבל את הקושי,

האינסטינקט הראשוני הוא שראש השנה הוא יום טוב, קל לראות זאת, קל לקבל את זה,

אבל את ההבנה שמדובר ביום דין, יום שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון - קשה קצת לעכל.

מתוך כך, לא צריך שיחת התעוררות לאכול משמנים ולשתות ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם,

כמו שבערב פורים אין שיחת התעוררות על חיזוק ב'משתה'...

מה כן צריך?!

כן צריך להבין מה המשמעות של יום הדין,

כן צריך שיחת התעוררות על תוקף קדושת היום,

כן צריך להפנים מה המשמעות של כל המעשים שלנו, ולו הקטן ביותר,

כן צריך לחוש את המשא הכבד המוטל על כתפינו בימים נוראים אלו.



זה לא נחמד, זה אפילו קצת מציק לחשוב שהננו אחראיים על כל דבר,

ודווקא משום כך זה אמור להיות ה'נושא' -בה"א הידיעה.

 

[אלישמע]

אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי קדוש היום לאדוננו.

שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב - עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים

 

[דמדומי זריחה]

רבי שלום נח ברזובסקי בעל נתיבות שלום מבאר (מכתבי קודש מכתב א) שיסוד התשובה להכיר בכך שלמרות הכול עצם נשמת האדם אהובה לפני המקום

ועל דרך זה דורש את הפסוק הבא (על בסיס דברי זקנו בעל יסוד העבודה מסלונים) מוסר ה' – מהו מוסרו של ה' ? – בני ! – אתה,
גם כפי שהינך עכשיו, הבן שלי! – אל תמאס – אל תמאס עצמך! אל תרגיש מאוס וממילא תעשה דברים מאוסים שילכלכו אותך...

ואכן כך רואים שייסד ה' בסיפור החטא הראשון בהיסטוריה שהכין והלביש לאדם וחווה כותנות עור
''להורות על אהבתו וחמלתו על יצורו שאע''פ שחטאו לא זז מחבבן'' (רבינו בחיי בראשית ד כא)

 

[דמדומי זריחה]

חידושי הרי''ם היה אומר להגיד את הוידוי מהר... (הרב מרדכי נויגרשל שליט''א)
הרב דוד ברונר זצ''ל (משגיח בישיבת נתיבות חכמה) היה אומר (מובא בקונטרס שיעוריו 'בדרכיו משכיל') שאין סיבה להיות במתח שלילי בימי הדין, ראש השנה הוא יום ההעצמה הגדול בשנה, יום כיפור הוא יום ההכלה הגדול בשנה...

מה הכוונה? הם לא ידעו שבני האדם עושים עברות? אין על מה להתחרט?

התשובה היא, וודאי, חובה להביט למציאות בעיניים ולהכיר בכך שחטאנו, יתכן אפי' הרבה, וזה באמת ובתמים מאד מצער, אבל חלילה שבגלל זה חווית התשובה תיהפך לחוויה של הלקאה והשפלה עצמית, כי הקב''ה לא פותח עיניים תמהות ושואל – מה, אתם משוגעים? למה חטאתם?, כי הוא זה שיצר את
היצר הרע ויודע כמה ערמומי הוא, וכמה מציאות החיים עלולה להיות מאתגרת, הוא רק שואל, איכה?

איפה האור המתוק של נשמתך?

ולכן ראש השנה הוא העצמה ויום כיפור הוא הכלה, ושניהם יחד ימים של רוממות, תשובה שיסודה בכך שהאדם רע ושפל בהכרח תתלווה בשנאה כלפי המוכיח, ובמקרה זה ה'... או שנאה לימים הנוראים שגם היא בעומקה בעצם שנאה לה' (שלא באשמת האדם כמובן אלא מתפיסה מוטעית של הקשר אתו) אלא יסוד ותחילת עבודת התשובה שהאדם מכיר בטובו אורו וזכותו, ואז ממילא מואס הוא בלכלוכים שטינף עצמו בהם במשך השנה.

וכמו שבחינוך ילדים מבין כל אחד שלפני שעל מנת להוכיח ולהדריך ילד מוכרח הוא לחוש בטוח ומוגן בביתו, כמו כן בעבודת ה', היסוד הוא שנפש האדם תמיד מוגנת ובטוחה בחיק הבורא, וכשלב שני באה עבודת התשובה (מבעל קונטרס "שאהבה נפשי").