בנם של קדושים
חבר חדש
- הצטרף
- 17/9/25
- הודעות
- 59
בס"ד
בדרך כלל בזה התקופה,
מתחיל אצל צערי הצאן תעופה,
הולכים לחפש מקום לימודים,
לשנים המכריעות, שנות העמודים.
תרים הם בכל חלקי הארץ,
מחפשים מוסד בכל המרץ,
הרי אלו השנים הכי קריטיות,
צריך לצמוח בהם ללא כל בעיות.
כל אחד מחפש מה שהכי לנפשו מתאים,
ישיבה תקינה או שמחקים שם קדרים באים,
אך לצערנו רובם מפספסים את העיקר,
לזבל נזרק אונם ומרצם היקר.
הרי בגיל שלכם אלף אלפי הבדלות,
עומד לו נער צעיר חילוני בתיכון מעלות,
צו הגיוס ביד אוחז, התאריך הנקוב מתקרב,
הרי הוא צפונבון ולכן הוא לא צריך אפח'ד לערב.
יכול הוא ללכת לאיפה שרק בא לו,
רק יגיד כן והדלת תיפתח מולו,
ישנם בצבא כל כך הרבה חילות,
החל מתותחנים, ויחידת חילוץ גלילות.
ישנם כאלה אשר משרתים בקרבי,
ישנם כאלה שעוצרים ערבי,
ישנם אשר רובצים כל בוקר,
וישנם אשר חוקרים את החוקר.
לקראת הגיוס הוא מתחיל לברר על תפקיד,
אצל חברים שכבר עברו בבקו"ם את הפקיד,
כל אחד וסגנון תפקידו,
אחד נגדו ואחד בעדו.
אך הוא שואל אותם שאלות לא קשורות,
כגון איך הדרך לבסיס ומה המהמורות,
כמה מלח שם הטבח באוכל,
והאם השקמיסט על אגורות מוחל.
מברר הוא האם בבסיס יש פינת עישון,
והאם העציצים עוברים דישון,
איך המזג אויר באימונים,
והאם מצוחצחים הקנים.
עד שפתאום בזעקות התפרץ עליו שיריונר,
תגיד איפה אתה חי אתה מיליונר,
זה מה שחשוב לך לפני חיול,
באיזה יחידה תשרת לפני הטיול.
תבדוק מה אתה רוצה להיות בחיים,
לפי זה תחפש גדוד במלקחיים,
אם רוצה אתה להיות היטקיסט תלך ח"ו לקודקוד,
ואם אתה הול לתזמורת הצבאית כנראה שבהמשך החיים אתה הולך לרקוד.
גדוד לא בוחרים לפי כומתה,
אלא לפי מה שאתה,
תבדוק לאן מסלול חייך אמור להוביל,
לפי זה תבחר האם לעלות על האוטומוביל.
ככה זה בחיים לא בוחרים עבודה לפי צבע הקרמיקה במשרד,
אלא לפי המשכרות ההתאמה והקירבה לבית בערד,
אדם לא ילך ללמוד בהייטק תואר
כי יש שם מרצה לא מכוער.
אך לצערנו אצלנו בחור חרדי שבחור ישיבה,
לא בודק האם יש לתורה אהבה,
אלא בודק את התנאים הסניטרים,
במקום לבדוק איך לומדים שם חידושי הרי"ם.
הוא בודק האם האוכל בארוחה צהרים טעים,
ולא בודק שלשיעור בחורים באים,
במקום לבדוק מה יעשה אותו אדם גדול,
הוא בודק היכן אומרים לו מלעבוד חדול.
איך מעיז אבא חשוב שלומד כל חייו במיר,
שעוסק זמן שלם בסוגיית כספו לא ימיר,
במקום לבדוק מה דרך הלימוד, היכן שבנו ללכת מתעתד,
בודק האם בבוקר של יום שישי מגיע שם יתד.
לישיבה הולכים כדי לגדול,
מיצר הנערות לחדול,
לעלות מבעלות התורה והיראה,
לעשות נחת רוח זו המטרה.
בדרך כלל בזה התקופה,
מתחיל אצל צערי הצאן תעופה,
הולכים לחפש מקום לימודים,
לשנים המכריעות, שנות העמודים.
תרים הם בכל חלקי הארץ,
מחפשים מוסד בכל המרץ,
הרי אלו השנים הכי קריטיות,
צריך לצמוח בהם ללא כל בעיות.
כל אחד מחפש מה שהכי לנפשו מתאים,
ישיבה תקינה או שמחקים שם קדרים באים,
אך לצערנו רובם מפספסים את העיקר,
לזבל נזרק אונם ומרצם היקר.
הרי בגיל שלכם אלף אלפי הבדלות,
עומד לו נער צעיר חילוני בתיכון מעלות,
צו הגיוס ביד אוחז, התאריך הנקוב מתקרב,
הרי הוא צפונבון ולכן הוא לא צריך אפח'ד לערב.
יכול הוא ללכת לאיפה שרק בא לו,
רק יגיד כן והדלת תיפתח מולו,
ישנם בצבא כל כך הרבה חילות,
החל מתותחנים, ויחידת חילוץ גלילות.
ישנם כאלה אשר משרתים בקרבי,
ישנם כאלה שעוצרים ערבי,
ישנם אשר רובצים כל בוקר,
וישנם אשר חוקרים את החוקר.
לקראת הגיוס הוא מתחיל לברר על תפקיד,
אצל חברים שכבר עברו בבקו"ם את הפקיד,
כל אחד וסגנון תפקידו,
אחד נגדו ואחד בעדו.
אך הוא שואל אותם שאלות לא קשורות,
כגון איך הדרך לבסיס ומה המהמורות,
כמה מלח שם הטבח באוכל,
והאם השקמיסט על אגורות מוחל.
מברר הוא האם בבסיס יש פינת עישון,
והאם העציצים עוברים דישון,
איך המזג אויר באימונים,
והאם מצוחצחים הקנים.
עד שפתאום בזעקות התפרץ עליו שיריונר,
תגיד איפה אתה חי אתה מיליונר,
זה מה שחשוב לך לפני חיול,
באיזה יחידה תשרת לפני הטיול.
תבדוק מה אתה רוצה להיות בחיים,
לפי זה תחפש גדוד במלקחיים,
אם רוצה אתה להיות היטקיסט תלך ח"ו לקודקוד,
ואם אתה הול לתזמורת הצבאית כנראה שבהמשך החיים אתה הולך לרקוד.
גדוד לא בוחרים לפי כומתה,
אלא לפי מה שאתה,
תבדוק לאן מסלול חייך אמור להוביל,
לפי זה תבחר האם לעלות על האוטומוביל.
ככה זה בחיים לא בוחרים עבודה לפי צבע הקרמיקה במשרד,
אלא לפי המשכרות ההתאמה והקירבה לבית בערד,
אדם לא ילך ללמוד בהייטק תואר
כי יש שם מרצה לא מכוער.
אך לצערנו אצלנו בחור חרדי שבחור ישיבה,
לא בודק האם יש לתורה אהבה,
אלא בודק את התנאים הסניטרים,
במקום לבדוק איך לומדים שם חידושי הרי"ם.
הוא בודק האם האוכל בארוחה צהרים טעים,
ולא בודק שלשיעור בחורים באים,
במקום לבדוק מה יעשה אותו אדם גדול,
הוא בודק היכן אומרים לו מלעבוד חדול.
איך מעיז אבא חשוב שלומד כל חייו במיר,
שעוסק זמן שלם בסוגיית כספו לא ימיר,
במקום לבדוק מה דרך הלימוד, היכן שבנו ללכת מתעתד,
בודק האם בבוקר של יום שישי מגיע שם יתד.
לישיבה הולכים כדי לגדול,
מיצר הנערות לחדול,
לעלות מבעלות התורה והיראה,
לעשות נחת רוח זו המטרה.
