משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
רבי הורה לתלמידו אבדן לבדוק יבמה שהגיעה אליו, לראות אם הביאה שתי שערות: "אתיא יבמה לקמיה דרבי, אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה".
ותמוה מאוד הענין, כיצד הותר מראות אסורות, ועוד במקום התורף? (רמב"ם הלכות אישות פרק ב הלכה י"ז: "שתי שערות אלו צריכות שיהיו במקום הערוה". ועיין במ"מ שם, ובבית יוסף אבן העזר סימן קנ"ה סעיף י"ז).
כמעט ולא מדברים בזה (ענין תמוה לכשעצמו) אך המאירי כותב שאבדן היה אחראי לבדיקה, דהיינו דאג שנשים יבדקו אותה. אבל זה דוחק גדול, כי רבי ביקש ממנו לבדקה ומשמע שיבדוק בעצמו, וכן אם היה רוצה לבקש מאשה פלונית, היה מבקש ממנה ישירות ולא דרך אבדן.
כעין זה מצינו בנדה מ"ז, "שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה", והיינו שבדק סימני בגרות בדדיה, ושילם לה דמי בושת.
גם שם תמוה מאוד הענין ואף אחד לא מדבר בזה, וראיתי מנסים לתרץ שהיה רופא, או שנכרית פנויה אינה ערווה, וכל זה אינו מתיישב על הלב כלל.
ואגב אעיר גם על הגמ' בכתובות י"ז, "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא".
וידועים דברי הריטב"א (קידושין פ"א) שכתב שרק חסיד גדול יכול להקל בזה, אבל דבריו דחוקים שהרי רב אחא מסר זאת לתלמידיו שיחליטו בעצמם אם דמי ככשורא או לא, וגם עצם הענין תמוה, כיצד אף אחד לא ערער על הנהגתו? הרי כיום כל רבני הדור היו יוצאים נגדו? וכיצד הוא עצמו לא חשש שהרואים יקלו לעצמם גם בעניינים אחרים וידמו מילתא למילתא?
וכן יש להקשות על עצם הרעיון שמש"כ התורה 'האשה נקנית בביאה' הכוונה לעדי ביאה ממש, הרי גדר ראיית עדי ביאה אמנם מבואר במכות דף ז. דלהלכה לא צריך כמכחול בשפופרת אלא מספיק 'עד שיראו כדרך המנאפים', אבל רש"י כתב 'שיראו אותם בקירוב בשר ונוהגין כדרך המנאפים' ועיין מה שדייק בשו"ת נודע ביהודה אהע"ז תנינא סימן י"א הלכה למעשה, והיתכן שזהו הדרך לקדש בביאה לפני עדים. וראה עוד שדייקו בראשונים שעצם הראייה אין בו חסרון, רק מאחר וזהו תחלת מעשה התקרבות לאשתו זה מגונה, עיי"ש.
ותמוה מאוד הענין, כיצד הותר מראות אסורות, ועוד במקום התורף? (רמב"ם הלכות אישות פרק ב הלכה י"ז: "שתי שערות אלו צריכות שיהיו במקום הערוה". ועיין במ"מ שם, ובבית יוסף אבן העזר סימן קנ"ה סעיף י"ז).
כמעט ולא מדברים בזה (ענין תמוה לכשעצמו) אך המאירי כותב שאבדן היה אחראי לבדיקה, דהיינו דאג שנשים יבדקו אותה. אבל זה דוחק גדול, כי רבי ביקש ממנו לבדקה ומשמע שיבדוק בעצמו, וכן אם היה רוצה לבקש מאשה פלונית, היה מבקש ממנה ישירות ולא דרך אבדן.
כעין זה מצינו בנדה מ"ז, "שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה", והיינו שבדק סימני בגרות בדדיה, ושילם לה דמי בושת.
גם שם תמוה מאוד הענין ואף אחד לא מדבר בזה, וראיתי מנסים לתרץ שהיה רופא, או שנכרית פנויה אינה ערווה, וכל זה אינו מתיישב על הלב כלל.
ואגב אעיר גם על הגמ' בכתובות י"ז, "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא".
וידועים דברי הריטב"א (קידושין פ"א) שכתב שרק חסיד גדול יכול להקל בזה, אבל דבריו דחוקים שהרי רב אחא מסר זאת לתלמידיו שיחליטו בעצמם אם דמי ככשורא או לא, וגם עצם הענין תמוה, כיצד אף אחד לא ערער על הנהגתו? הרי כיום כל רבני הדור היו יוצאים נגדו? וכיצד הוא עצמו לא חשש שהרואים יקלו לעצמם גם בעניינים אחרים וידמו מילתא למילתא?
וכן יש להקשות על עצם הרעיון שמש"כ התורה 'האשה נקנית בביאה' הכוונה לעדי ביאה ממש, הרי גדר ראיית עדי ביאה אמנם מבואר במכות דף ז. דלהלכה לא צריך כמכחול בשפופרת אלא מספיק 'עד שיראו כדרך המנאפים', אבל רש"י כתב 'שיראו אותם בקירוב בשר ונוהגין כדרך המנאפים' ועיין מה שדייק בשו"ת נודע ביהודה אהע"ז תנינא סימן י"א הלכה למעשה, והיתכן שזהו הדרך לקדש בביאה לפני עדים. וראה עוד שדייקו בראשונים שעצם הראייה אין בו חסרון, רק מאחר וזהו תחלת מעשה התקרבות לאשתו זה מגונה, עיי"ש.
