עיונים בדרשת הראש"ל הרב יצחק יוסף, ויחסיהם של הגר"ע הדאיה והגר"ע יוסף זצ"ל

משיב כהלכה

חבר ותיק
הצטרף
18/12/24
הודעות
1,008
בני משפחת הגר"ע הדאיה זצ"ל הפנו את תשומת לבי לשיעורו של הרב יצחק יוסף שליט"א בפרשת "ויחי" תשפ"א המשודר בלוויין. בדקה 1:27:58 הוא החל לדבר בענין הנחת שני תפילין יחד למנהג המקובלים, ובהקשר לכך הוא הזכיר בדקה 1:33:30 את הגר"ע הדאיה זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים "בית אל" וחבר בית הדין הרבני העליון.

לטענתם, לפחות בארבעה פרטים לא דייק כלל (ההערות שלי בסוגריים עגולות):

א.

"הוא כתב הסכמה לאיזה ספר, ותקף את הרב [עובדיה] במילים חריפות" (לדבריהם, לא מדובר בהסכמה, אלא בתשובה שנכתבה לרב אברהם כהן, מחכמי ג'רבה, והוא לא תקף אותו סתם, ולא היתה דרכו לנצל במה כלשהי כדי לתקוף רב פלוני (...) אלא שהרב השואל הזכיר את דברי הגר"ע יוסף, ולכן הגר"ע הדאיה השיב על דבריו.

וההיפך הוא הנכון: הגר"ע הוא זה שתקף אותו בהסכמת הספר כרם דל, וכן הגר"ע עצמו סיפר את הדברים וטען שמדובר בתשובה הלכתית שנשלחה אליו ולא בהסכמה).

ב. (סופר גם ע"י הגר"ע יוסף עצמו)

"הרב הלך אליו, ואמר לו למה אתה תוקף אותי ככה בהסכמה... אמר לו ככה כתבתי ביביע אומר, הנה תראה מפורש... קרא את זה [ואמר לו] נכון, צודק, לא קראתי את כל התשובה, קראתי רק חלקה של התשובה ולכן כתבתי מה שכתבתי נגדך". "אבל למה? [דהיינו, הרב יצחק שואל] תקרא מה שכתבתי, ואחר כך תקשה מה שתקשה? אז הוא שתק, הרב עובדיה הדאיה, וקיבל" (לטענתם, לא מיניה ולא מקצתיה. הוא לא קיבל את דבריו כלל, וכל המעשה לא היה ולא נברא - וכך העיד בנו של הגר"ע הדאיה. כל הסיפור הזה, שכביכול הגר"ע הדאיה לא קרא מה כתב בשו"ת יביע אומר, ולכן תקף אותו - שמציג את הגר"ע הדאיה באור מאוד שלילי, לא התרחש כלל במציאות... אלא שהרב עובדיה הגיע וניסה להסביר את דעתו, והרב הדאיה לא הסכים עמו כלל).

ג.

"כשנפטר הרב עובדיה הדאיה, היה אז שנת תש"ל" (הוא נפטר בשנת תשכ"ט)

ד.

"מישהו בא ואמר לרב שיתקרב, שאולי הוא ירצה להספיד. [הרב עובדיה סירב, ואמר] "הוא היה כועס עלי בחיים שלו, שאני חולק עליו בהלכה". כי עד לפני שהרב [עובדיה] היה [=התפרסם], הוא היה המשיב של הדור, כל העולם כולו היו מריצים לו שאלות והיה עונה... הרב חלק עליו בהרבה דברים. אמר [הרב עובדיה] אולי הוא מקפיד שחלקתי עליו, ולכן נמנע ולא הספיד" (לטענתם, בנו של הרב לא הסכים בשום אופן שהרב עובדיה יספיד, ומנע זאת ממנו. ולא שהרב עובדיה מיוזמתו נמנע ולא הספיד...)
 
כמדומני שאשכול זה מתאים מאוד לסיפורי הרב מ. להמן
ו/או לסיפורי מחנים של ה. הכטקופף.
איני מבין איזה מן צורה זו להכפיש אנשים בלי תיעוד.
משונה מאוד.
ובפרט שהרב @משיב כהלכה אלוף האלופים בתיעודים הסיטוריים ממשיים.
וצע"ג
 
כמדומני שאשכול זה מתאים מאוד לסיפורי הרב מ. להמן
ו/או לסיפורי מחנים של ה. הכטקופף.
איני מבין איזה מן צורה זו להכפיש אנשים בלי תיעוד.
משונה מאוד.
ובפרט שהרב @משיב כהלכה אלוף האלופים בתיעודים הסיטוריים ממשיים.
וצע"ג
מי מכפיש את מי? לא ברור.
 
אני לא יודע מי צודק.

אבל כואב הלב לראות, שבמקום להראות את הצדדים היפים, כן היפים, בויכוח הזה, מנסים דווקא לחרחר ריב ומדון.

הנה למשל: שמעתי ממרן הראש"ל שליט"א, שאביו מרן הגרע"י זיע"א סיפר לו, שבאחת הפעמים רצו כמה להוציא נגדו גילוי דעת,

ומי שמנע את זה היה לא אחר מאשר הגר"ע הדאיה בכבודו ובעצמו!

והוא אשר צעק על המשתתפים ביוזמה וגער בהם, ואם לא די בזה הלך לחכם אפרים הכהן לספר לו שלא יצליחו לשכנעו!

ומי שסיפר את הסיפור הזה היה הגרע"ה לגרע"י, פא"פ.

אז תראו מה היה לנו כאן?! שני גדולי עולם מתווכחים, "נעשים כאויבים זה לזה" - אבל באמת האמיתית ידעו והכירו בכבודו של השני.

ובמקום להציב את העובדה הזו ועוד כמה מעין אלו ששמעתי, מציבים את ה"צהוב", המעניין, האטרקטיבי.

אין עניין לשכתב את ההיסטוריה, כולם יודעים שהיו ויכוחים בלי סוף,

וכנראה שגם אורייתא קא מרתחא בהו והיו התבטאויות הדדיות לא נעימות כל כך פה ושם,

אבל מצד שני "כבדו ואהבו אחד את השני" - כפי ששמעתי להדיא כו"כ פעמים ממרן הגר"ד.

אז מה העניין להפנות את הזרקורים לנקודות הפחות נעימות של הסיפור, וכי זה יועיל למישהו?!?!?!?!
 
אבל מצד שני "כבדו ואהבו אחד את השני" - כפי ששמעתי להדיא כו"כ פעמים ממרן הגר"ד.
כל זה יסוד מוסד במשנתו של מרן הראש"ל שליט"א
לא לחינם זכה להיות אהוב ונערץ בכל מקום
פיו, נקי,
משנתו טהורה
ספריו נקיים מכל רבב
וסיפוריו רק הצדדים היפים בלי להיות מריר ונרדף.
אשרינו שזכינו!!!
 
ומנא לך מי צודק?
אין לך שום ראיה/תיעוד
כל רכילות של ראובן על שמעון תאמין למי???
סליחה.

אם שמת לב, לא באתי להכריע "מי צודק" אלא רק להציג את הצד של הגר"ע הדאיה, שמושמץ כאן בתרתי - גם מוצג כאחד שלא יודע ללמוד וסתם תוקף, ו"הסבירו לו והבין" (מוטיב חוזר ונשנה בשיעורי הלווין), וגם מוצג כאחד שחזר בו מדבריו - ללא שמץ ראיה.

משל למה הדבר דומה, למח"ס חן וכבוד שיטען אחר פטירת הרב עובדיה - "הייתי אצלו והראיתי לו את הספר, אמר לי לא ידעתי שיש מאה ושלושים מתירים, לא ידעתי שההיתר כל כך ברור ומבוסס, אני חוזר בי ומצטער שתקפתי את הנוהגים לקולא".

וכי בני משפחתו של הגר"ע יוסף לא היו כועסים על המצאות כאלה?

ומסתבר שביסודם של דברים שני הצדדים דוברי אמת, כי למעשה הגר"ע הדאיה שתק, מר סבר - שתק מרוב כעס כלפיו, ולא רצה להתחיל עמו בשיחה כדי לא לרתוח יותר מדי, ומר סבר - שתק כי הסכים עמו.

וממילא ברור שבני הבית יודעים יותר מכל אחד אחר מדוע שתק, והאם חזר בו.
 
כמדומני שאשכול זה מתאים מאוד לסיפורי הרב מ. להמן
ו/או לסיפורי מחנים של ה. הכטקופף.
איני מבין איזה מן צורה זו להכפיש אנשים בלי תיעוד.
משונה מאוד.
ובפרט שהרב @משיב כהלכה אלוף האלופים בתיעודים הסיטוריים ממשיים.

אם לא שמת לב, בסעיפים ב' וד' אין חולק על העובדות, והם נתונים לפרשנות. וממילא, המוציא מחבירו עליו הראיה.

בסעיף א' גם הגר"ע סתר את סיפור בנו הגר"י, ומדובר בענין עובדתי הניתן לבדיקה (בזמנו שלחו לי את צילום הספרים). אדרבה, תתכבד ותביא הסכמה של הגר"ע הדאיה שבה הוא תוקף את הגר"ע יוסף...

בסעיף ג' מדובר בטעות עובדתית.
 
גם מוצג כאחד שלא יודע ללמוד וסתם תוקף, ו"הסבירו לו והבין" (מוטיב חוזר ונשנה בשיעורי הלווין), וגם מוצג כאחד שחזר בו מדבריו - ללא שמץ ראיה.
שכחת עוד מוטיב מרכזי "הוא לא קרא" אבל אחרי שקרא וודאי יחזור בו...
 
ראשי תחתית