אם יורשה לי, דעה לא פופולרית - כולם גרועים.
כלומר, אני מבין שבמסגרת המצב הנוכחי כאשר מכון שמייצג כמה אברכים לא מוכרים בא להוציא משנ"ב לספרדים אין לו משהו טוב יותר לעשות חוץ מללקט פסקים במתכונת דרשו, אבל כל מי שמכיר את עולם ההלכה הכללי יודע כמה ביקורת קטלנית קיבלה מהדורת 'דרשו' ועד כמה ההצלחה שלה תלויה במסע יח"צ מהגדולים בהיסטוריה התורנית, ולדעתי הבעיה היא שורשית מאוד - לא ניתן לחבר ספר הלכתי רציני מספיק שמבוסס על ליקוטים והערות.
איך אפשר לסמוך על ספר שכולו ציטוטים? איך אפשר ללמוד ככה. 'המלקטים' הגדולים של ההיסטוריה התורנית הוא הפתחי תשובה שבא לסדר את ספרי התשובות על סדר השולחן ערוך, ואלמלא היה מוכר כאחד מגדולי הפוסקים לא היה לספרו שום רלוונטיות.
כל זמן שלא יעמוד אחד מן הגדולים ויכתוב את המשנה ברורה מחדש עם התייחסות לפסקי הספרדים, עם מחיקות והוספות, הבאת שני צדדים, הכרעה במקרי הצורך ובהשארת נושא פתוח בעת הצורך - לא יהיה שום ספר שיענה על הצורך הזה.
אי אפשר ללמוד הלכה מליקוטים.
