איזה משנה ברורה עם הערות מפוסקי ספרד מועדף עליך?

[עת שערי רצון]

אם יורשה לי, דעה לא פופולרית - כולם גרועים.
כלומר, אני מבין שבמסגרת המצב הנוכחי כאשר מכון שמייצג כמה אברכים לא מוכרים בא להוציא משנ"ב לספרדים אין לו משהו טוב יותר לעשות חוץ מללקט פסקים במתכונת דרשו, אבל כל מי שמכיר את עולם ההלכה הכללי יודע כמה ביקורת קטלנית קיבלה מהדורת 'דרשו' ועד כמה ההצלחה שלה תלויה במסע יח"צ מהגדולים בהיסטוריה התורנית, ולדעתי הבעיה היא שורשית מאוד - לא ניתן לחבר ספר הלכתי רציני מספיק שמבוסס על ליקוטים והערות.

אולי הכף החיים יכול להתאים לזה, אבל לא יהיה שם פסקי גדולי דורנו

איך אפשר לסמוך על ספר שכולו ציטוטים? איך אפשר ללמוד ככה. 'המלקטים' הגדולים של ההיסטוריה התורנית הוא הפתחי תשובה שבא לסדר את ספרי התשובות על סדר השולחן ערוך, ואלמלא היה מוכר כאחד מגדולי הפוסקים לא היה לספרו שום רלוונטיות.
כל זמן שלא יעמוד אחד מן הגדולים ויכתוב את המשנה ברורה מחדש עם התייחסות לפסקי הספרדים, עם מחיקות והוספות, הבאת שני צדדים, הכרעה במקרי הצורך ובהשארת נושא פתוח בעת הצורך - לא יהיה שום ספר שיענה על הצורך הזה.
אי אפשר ללמוד הלכה מליקוטים.

100%, כבר הוכחה האמינות הדיוק והאיכות של ספרי הליקוטים (לא אזכיר שמות, ומי שיודע יודע)

 

[חכם בן שושן]

בר הוכחה האמינות הדיוק והאיכות של ספרי הליקוטים (לא אזכיר שמות, ומי שיודע יודע)

אני רוצה להוסיף נקודה נוספת - אי אפשר לומר שהיהדות מחרימה את ספרי הליקוטים, גם המשנה וגם הגמרא, גם השו"ע וגם הרמב"ם הם סוג מסויים של ליקוטים, אפילו בחידושי הרשב"א יש ראיות שהוא נבנה כמין ליקוט, ובוודאי הרא"ש בפסקיו ותוספותיו.
השווה בכל אילו שה'מלקט' לא היה אדם שאינו עומד מאחורי דבריו, הוא לא חמור נושא ספרים בעלמא, הוא מביא דברים ובונה את ספרו על ציטוטים לאינספור - אבל הוא מחוייב לדברים, נשא ונותן ושוקל את הדברים במאזני הדעת ועיתים מכריע ועיתים דוחה. הרעיון של ליקוט כמין מפתח משוכלל, על טהרת האובייקטיביות, כשהמלקט מעלים את שמו ותפקידו ומתייחס לעצמו דה פקטו כתוכנת מחשב בלבד - זה לא רעיון יהודי, זה הרעיון האקדמאי בטהרתו, ולדעתי הניסיון לגייר אותו הולך להיכשל בטווח הארוך הדיוק כמו המקור החלול והריק מתוכן.

 

[אברך]

אין בכוחי לקרוא את כל התגובות, אז סליחה מראש אם יש כפילויות.
לענ"ד:
א. משנה ברורה הוא ספר הלכה בפני"ע, וכמו שאף אחד לא יוציא חזו"ע עם הערות, כך בזה יש נטל"פ, וגם על הערות החזו"א העירו בזמנו (אין לי מקור שמעתי מת"ח מוסמך), והעניין שהערות נוספות הופכות את המ"ב לספר שאינו הלכה, אלא לימוד, והוא ספר הלכה למעשה.
ב. בגלל ריבוי הדעות וודאי שיבואו לכלל טעות, לכן אפשר להשתמש במ"ב עם הערות כמראה מקום.
ג. מאורות עשה עבודה מדהימה בקיצור ב"י (גם זה פשוט שהוא מיועד לחזרה ולא ללימוד ראשוני), גם תפארת ודרשו עשו עבודה יפה בליקוט הפוסקים. (אחד מהמ"ב שהוזכרו לעיל היה צריך לקרוא לעצמו "משנה ברורה ילקוט יוסף").

 

[עת שערי רצון]

אני רוצה להוסיף נקודה נוספת - אי אפשר לומר שהיהדות מחרימה את ספרי הליקוטים, גם המשנה וגם הגמרא, גם השו"ע וגם הרמב"ם הם סוג מסויים של ליקוטים, אפילו בחידושי הרשב"א יש ראיות שהוא נבנה כמין ליקוט, ובוודאי הרא"ש בפסקיו ותוספותיו.
השווה בכל אילו שה'מלקט' לא היה אדם שאינו עומד מאחורי דבריו, הוא לא חמור נושא ספרים בעלמא, הוא מביא דברים ובונה את ספרו על ציטוטים לאינספור - אבל הוא מחוייב לדברים, נשא ונותן ושוקל את הדברים במאזני הדעת ועיתים מכריע ועיתים דוחה. הרעיון של ליקוט כמין מפתח משוכלל, על טהרת האובייקטיביות, כשהמלקט מעלים את שמו ותפקידו ומתייחס לעצמו דה פקטו כתוכנת מחשב בלבד - זה לא רעיון יהודי, זה הרעיון האקדמאי בטהרתו, ולדעתי הניסיון לגייר אותו הולך להיכשל בטווח הארוך הדיוק כמו המקור החלול והרי

ברור שכוונתי היתה על ספרי ליקוט של 'זמננו' כגון המשנ''ב הנ''ל ועוד, אם כי חלק מהם נכתבו ע''י ת''ח גדולים ובקיאים, מ''מ עדיין א''א לסמוך על זה ומצאתי בכל מיני ספרים מהסוג הזה עשרות או מאות טעויות ואי דיוקים ושטחיות (שטחיות זה דבר נורא ואיום, כל מי שהכיר קצת את מו''ר ר' משה שפירא זצוק''ל שהשבוע היארציט שלו, יודע למה אני מתכוין ואכמ''ל)
לסיכום: כל הספרים הנ''ל ועוד רבים וטובים שלא הוזכרו פה, הם רק ספרי ''מראה מקומות'' במקרה הטוב, ואין לי כוונה לזלזל במעלתם, אלא להעמיד האמת על מקומה, שא''א בשופו'''א לסמוך על ספרים מעין אלו להלכה מבלי התבוננות היטב במקורות עצמן, ולא ח''ו לסמוך על המלקט, גם אם יכול להיות שהוא ת''ח
למעשה, אני לא סומך על אף אחד בהלכה, אפילו על גדולי הדור - כי חייב כל אדם ללמוד את הדברים לעומק מהמקורות ולחשבן את כל הסוגיא עם הפרטים וכו'

 

[חכם בן שושן]

לא ח''ו לסמוך על המלקט, גם אם יכול להיות שהוא ת''ח
למעשה, אני לא סומך על אף אחד בהלכה, אפילו על גדולי הדור - כי חייב כל אדם ללמוד את הדברים לעומק מהמקורות ולחשבן את כל הסוגיא עם הפרטים וכו'

אני לא חושב שזה הנקודה.
לדעתי בהחלט אפשר לסמוך על המלקט - אבל הוא עצמו צועק בקול גדול 'אל תסמכו עלי', הרי כל שיטת הליקוטים על זה היא בנויה. אני לא קיים, העיקר רק אלפי הספרים שאני מציג ומייצג.

 

[רק תורה]

אי אפשר ללמוד הלכה מליקוטים.

משום מה זכרת לי את הגמרא מאי נמושות וכו'

 

[החש בראשו]

אם יורשה לי, דעה לא פופולרית - כולם גרועים.
כלומר, אני מבין שבמסגרת המצב הנוכחי כאשר מכון שמייצג כמה אברכים לא מוכרים בא להוציא משנ"ב לספרדים אין לו משהו טוב יותר לעשות חוץ מללקט פסקים במתכונת דרשו, אבל כל מי שמכיר את עולם ההלכה הכללי יודע כמה ביקורת קטלנית קיבלה מהדורת 'דרשו' ועד כמה ההצלחה שלה תלויה במסע יח"צ מהגדולים בהיסטוריה התורנית, ולדעתי הבעיה היא שורשית מאוד - לא ניתן לחבר ספר הלכתי רציני מספיק שמבוסס על ליקוטים והערות.
איך אפשר לסמוך על ספר שכולו ציטוטים? איך אפשר ללמוד ככה. 'המלקטים' הגדולים של ההיסטוריה התורנית הוא הפתחי תשובה שבא לסדר את ספרי התשובות על סדר השולחן ערוך, ואלמלא היה מוכר כאחד מגדולי הפוסקים לא היה לספרו שום רלוונטיות.
כל זמן שלא יעמוד אחד מן הגדולים ויכתוב את המשנה ברורה מחדש עם התייחסות לפסקי הספרדים, עם מחיקות והוספות, הבאת שני צדדים, הכרעה במקרי הצורך ובהשארת נושא פתוח בעת הצורך - לא יהיה שום ספר שיענה על הצורך הזה.
אי אפשר ללמוד הלכה מליקוטים.

מאורות עשו עבודה יסודית לעילא, רק על שניים וחצי כרכים עבדו יותר מ- 15 שנה!
ליקוט זה לא. מי שילמד בזה יראה את זה מעצמו.

 

[עת שערי רצון]

מאורות עשו עבודה יסודית לעילא, רק על שניים וחצי כרכים עבדו יותר מ- 15 שנה!
ליקוט זה לא. מי שילמד בזה יראה את זה מעצמו.

אני לא מכיר את המשנ''ב הנ''ל, אבדוק בקרוב בעז''ה

 

[חכם בן שושן]

מאורות עשו עבודה יסודית לעילא, רק על שניים וחצי כרכים עבדו יותר מ- 15 שנה!
ליקוט זה לא. מי שילמד בזה יראה את זה מעצמו.

אני שואל כי אני לא יודע -
זה חיבור של אדם אחד או של שלושים?
כשאני קורא שורה אני יודע מי עומד מאחוריה ואני יכול לשאול אותו?

אגב, שתיים וחצי כרכים ב15 שנה זה ממש הקצב המקורי של המשנ"ב עצמו. לקח לו בערך חמש שש שנים לכרך...

 

[צורבא]

כשאני קורא שורה אני יודע מי עומד מאחוריה ואני יכול לשאול אותו?

בהחלט.
בתחילת הספר ישנה כתובת מייל להערות.
ביודעי ומכירי קאמינא שאין הערה שלא נבדקת ביסודיות וזוכה לתשובה.