מצאנו שלושה שיעורים בגמרא כבשר בלפת, ובצל וקפלוט, ושישים, והתוס' בד''ה כל- מבואר שגיד כיון שאינו נותן טעם כ''כ לכן השיעור כבשר בלפת, אבל שאר איסורים יש מחלוקת האם בבצל וקפלוט או בשישים.
בגמרא צז: אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה משערים כאילו הם בצל וקפלוט ,וברש''י מבואר שעדיין לא אסיק אדעתיה שיעור שישים ,ויש שרצו לדון דכוונת רש''י שבאמת השיעורים שווים אלא שלא אסיק אדעתיה לומר שיעור שישים ואינם חולקים, אבל לענ''ד יש להוכיח שהם שיעורים שונים לגמרי,כיון שבצל וקפלוט כל אחד לפי ענינו,שהרי אם יבשלו בצל בלפת יהיה שיעור אחד ואם יבשלו בדבר אחר יצא שיעור אחר ולא שיך לומר שיעור אחד לכולם,דהיינו שכתבו רק שיעור של הנותן ולא כתבו שיעור של המקבל כדוגמת השיעור של בשר בלפת ששם יש שיעור גם של הנותן וגם של המקבל.
ברש''י לקמן צח. בד''ה שישים מבואר שמאן דאמר שישים הוא היכא שטעמנו ואין טעם איסור,או שאנחנו לא יודעים אם יש טעם בזה צריך שישים, דהיינו שאפילו שאין כאן טעם איסור כעת,אבל כיון שאתמול היה כאן חלקי איסור צריך שישים לבטלם לפי''ז יוצא שענין השישים הוא לא ביטול הטעם אלא ביטול האיסור, ואילו למ''ד בצל וקפלוט מבואר ברש''י צז: בד''ה משערינן שמשערים בבצל וקפלוט היכא שליכא למיקם אטעמא כמו מין ומינו ומשמע שאם היה אפשר לעמוד בטעמו היה מותר וא''צ שישים, וביאור מחלוקתם שלמ''ד בצל וקפלוט כל האיסור הוא מחמת הטעם ולכן במקום שיתברר לי שאין טעם מותר אבל מאידך הוא מחמיר שכיון שאני לא יודע אם יצא הטעם או לא לכן מספק צריך להחמיר עד בצל וקפלוט, אבל למ''ד שישים ס''ל שמלבד הטעם יש בעיה בעצם הדבר שיש כאן חפצא דאיסורא ואפילו שאין כאן טעם איסור צריך שישים לבטלו ומשישים ואילך אם יש טעם אסור מדרבנן,נמצא שלדברי רש''י יש פלוגתת האמוראים האם שישים הוא ביטול הטעם או האיסור.
ועיין ברא''ש אות כט שדקדק מדברי רש''י שאפילו שיש שישים צריך לבדוק ולא סומכים על שישים לבד ומבואר שדקדק לשון רש''י צח. בד''ה בשישים דליכא למיקם אטעמיה ומשמע שהיכא שיכול למיקם צריך לבדוק ולא לסמוך על שישים, והרא''ש כתב שההיא דכילכית באילפס שר' יוחנן אמר לבדוק ע''י קפילא צ''ל לפי שיטת רש''י שיש שם שישים ותמוה שהלא ר' יוחנן ס''ל שמשערים בבצל וקפלוט ונתבאר פליג על שישים וכיצד הרא''ש אומר שלדעתו צריך שישים הלא הוא פליג על שישים וס''ל שהכל תלוי בבצל וקפלוט [ויש שרצו לומר שגם לר' יוחנן יש דין שישים אלא דס''ל שיש דין להחמיר מדרבנן עד בצל וקפלוט אלא שלפי''ז לשון רש''י שם שהגמרא עדיין לא ידעה שישים אינו נכון שהרי ידענו שישים אלא שהחמיר עד בצל וקפלוט וצ''ע]
ועיין ברא''ש דפליג על רש'י וס''ל שסומכים על קפילא אפילו בפחות משישים, וכן מוכיח מלשון הגמרא שסמכינן אקפילא ואם אירי שיש שישים אי''ז לסמוך על קפילא אלא שאף לאחר שישים אנחנו מחמירים גם לחוש לטעם ולבדוק עם קפילא ועוד מוכיח מלשון הגמרא ולכן ס''ל להרא''ש שקפילא לבד סגי וא''צ שישים.
שיטת הר''ן.
עיין בר''ן שפליג על רש''י וס''ל שבוודאי שהשוו מידותיהם ובכל השיעורים הם שישים ולא שצריך שיים וקפילא יחד, ולכן הר''ן מחלק שהיכא שבלע פליטות כמו קדרה שבישל בה בשר ואח''כ בישל חלב כיון שאני לא יודע אם יש שישים שאין אני יודע כמה פלט בזה מביאים קפילא לקולא, ומבואר בר''ן חידוש שע''י שהקפילא אומר שאין טעם אני תולה לומר שיש שישים כנגדם משא''כ אם גוף האיסור נמחה בזה לא עוזר קפילא אלא צריך שישים כנגד גוף האיסור, ומבואר עוד בר''ן שהיכא שגוף האיסור נמחה ואין אנו יודעים כמה אנחנו בודקים ע''י קפילא.
ויש שהקשו שהלא מה עוזר בדיקת הקפילא שכיון שאין טעם אתה תולה לומר שיש שישים נגד הלא הר''ן גופיה לקמן צח: בד''ה ודאמרינן שיש דברים ידועים שפחות משישים ואין בהם טעם ולכאורה בכה''ג הלא אין ראיה מהקפילא שהלא גם בפחות משישים אין בהם טעם ולכאורה צריך לומר שבאמת אין ראיה לומר שיש שישים כנגד אלא שיש תלייה לומר שיש שישים והדברים צריכים ביאור.
ומבואר בדבריו שהחילוק בין גוף האיסור לבליעות, שבבליעות אין אני יודע כמה נבלע ולכן ע''י הקפילא אני יכול לתלות שיש שישים אבל באיסור עצמו כיון שאני יודע כמה האיסור צריך שישים כנגד,והיה מקום לבאר שיש חילוק שהיכא שהאיסור הוא ע''י בליעות הוא איסור קל יותר שהרי הוא רק נ''ט [וכמו שמצאנו שנ''ט בר נ''ט דהיתרא מותר] ולכן שם אפשר להקל בקפילא, אבל באיסור עצמו צריך דוקא שישים ,אבל אין לומר כן בדברי הר''ן כיון שמבואר בדבריו שגם כאשר האיסור נימוח ג''כ סגי בקפילא [ויש עוד להוכיח שהלא הר''ן שבדיקת הקפילא היא להוכיח שיש שישים כנגד וא''כ נמצא ששניהם אחד אבל אי''ז ראיה כיון שאיהו גופא לסמוך על קפילא לומר שיש שישים כנגד היא קולא ואפשר לומר שהוא מחמת שהאיסור מחמת נ''ט ולא גוף האיסור אבל כבר הוכחנו מדברי הר''ן שאי''ז הטעם].
יישוב שיטת רש''י.
והרמב''ן צח. בד''ה כל - ביאר את שיטת רש''י שבאמת צריך שישים וקפילא ביחד ומה שהקשו הראשונים שבגמרא כתוב אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בשיישים ומשמע שכל אחד בפני עצמו ביאר הרמב''ן שיש חלוקה גם לפי רש''י שקדרה שבישל בה בשר ואין ידוע לך כמה הפליטות בזה קפילא ואם זה מין במינו שא''א בקפילא בשישים אבל אם אפשר גם למדוד אם יש שישים וגם לבדוק ע''י קפילא אפשר את שניהם וזה הסוגיא של כילכית באלפס שצריך להחמיר את שניהם נמצא בדברי הרמב''ן האלו פיתרון גדול שבאמת יש ב' סוגיות של קפילא הראשונה שאמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא וזה הסוגיא שאומרת קפילא לקולא דהיינו היכא שא''א למדוד תבדוק ע''י קפילא אבל יש עוד סוגיא של קפילא שהיא לחומרא וזה שר' יוחנן בדק בכילכית באלפס ששם אפשר למדוד ואפ''ה הוא בדק בקפילא וזה המקור של רש''י שיש שתי דינים גם שישים וגם קפילא.
שיטת הרמב''ן .
הרמב''ן ועו''ר דוחים את הדרך שביארו ברש''י שהלא אם ר' יוחנן הוא לחומרא דהיינו שלאחר שיש שישים צריך לבדוק עם קפילא כיצד רבא רצה ללמוד מכאן שאפשר לסמוך על קפילא גם אם אין שישים אלא בהכרח שאף ר' יוחנן הוא לקולא דהיינו שהיה שם כילכית שהוציאו אותה והיא נתנה טעם וע''ז שאלו כילכית ונמצא שהסוגיא מדברת על קפילא רק באופן אחד של קולא ובאמת אין צריך גם שישים וגם קפילא.ולכן מבאר הרמב''ן שהכילכית הוציאו אותה ונשאר רק טעם האיסור ולזה ר' יוחנן אמר קפילא שהוא לקולא שאפשר לסמוך על קפילא והוא ממש דברי רבא שאפשר לסמוך על קפילא לקולא נמצא שעיקר החילוק האם אירי בגוף האיסור או בנ''ט.
נמצא שלמדנו עד כעת בביטול דמין בשאינו מינו שאיסורו בנ''ט, שיטת רש''י שבעינן תרתי גם קפילא וגם שישים, ושיטת הרא''ש שהכל תלוי רק בשישים,ושיטת הרמב''ן שאם אירי בפליטות אפשר לסמוך על קפילא אבל אם גוף האיסור ידוע לאחר שהוציאו צריך שישים,ואילו דעת הרמב''ם שהכל תלוי בקפילא בין לקולא ובין לחומרא.
בגמרא צז: אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה משערים כאילו הם בצל וקפלוט ,וברש''י מבואר שעדיין לא אסיק אדעתיה שיעור שישים ,ויש שרצו לדון דכוונת רש''י שבאמת השיעורים שווים אלא שלא אסיק אדעתיה לומר שיעור שישים ואינם חולקים, אבל לענ''ד יש להוכיח שהם שיעורים שונים לגמרי,כיון שבצל וקפלוט כל אחד לפי ענינו,שהרי אם יבשלו בצל בלפת יהיה שיעור אחד ואם יבשלו בדבר אחר יצא שיעור אחר ולא שיך לומר שיעור אחד לכולם,דהיינו שכתבו רק שיעור של הנותן ולא כתבו שיעור של המקבל כדוגמת השיעור של בשר בלפת ששם יש שיעור גם של הנותן וגם של המקבל.
ברש''י לקמן צח. בד''ה שישים מבואר שמאן דאמר שישים הוא היכא שטעמנו ואין טעם איסור,או שאנחנו לא יודעים אם יש טעם בזה צריך שישים, דהיינו שאפילו שאין כאן טעם איסור כעת,אבל כיון שאתמול היה כאן חלקי איסור צריך שישים לבטלם לפי''ז יוצא שענין השישים הוא לא ביטול הטעם אלא ביטול האיסור, ואילו למ''ד בצל וקפלוט מבואר ברש''י צז: בד''ה משערינן שמשערים בבצל וקפלוט היכא שליכא למיקם אטעמא כמו מין ומינו ומשמע שאם היה אפשר לעמוד בטעמו היה מותר וא''צ שישים, וביאור מחלוקתם שלמ''ד בצל וקפלוט כל האיסור הוא מחמת הטעם ולכן במקום שיתברר לי שאין טעם מותר אבל מאידך הוא מחמיר שכיון שאני לא יודע אם יצא הטעם או לא לכן מספק צריך להחמיר עד בצל וקפלוט, אבל למ''ד שישים ס''ל שמלבד הטעם יש בעיה בעצם הדבר שיש כאן חפצא דאיסורא ואפילו שאין כאן טעם איסור צריך שישים לבטלו ומשישים ואילך אם יש טעם אסור מדרבנן,נמצא שלדברי רש''י יש פלוגתת האמוראים האם שישים הוא ביטול הטעם או האיסור.
ועיין ברא''ש אות כט שדקדק מדברי רש''י שאפילו שיש שישים צריך לבדוק ולא סומכים על שישים לבד ומבואר שדקדק לשון רש''י צח. בד''ה בשישים דליכא למיקם אטעמיה ומשמע שהיכא שיכול למיקם צריך לבדוק ולא לסמוך על שישים, והרא''ש כתב שההיא דכילכית באילפס שר' יוחנן אמר לבדוק ע''י קפילא צ''ל לפי שיטת רש''י שיש שם שישים ותמוה שהלא ר' יוחנן ס''ל שמשערים בבצל וקפלוט ונתבאר פליג על שישים וכיצד הרא''ש אומר שלדעתו צריך שישים הלא הוא פליג על שישים וס''ל שהכל תלוי בבצל וקפלוט [ויש שרצו לומר שגם לר' יוחנן יש דין שישים אלא דס''ל שיש דין להחמיר מדרבנן עד בצל וקפלוט אלא שלפי''ז לשון רש''י שם שהגמרא עדיין לא ידעה שישים אינו נכון שהרי ידענו שישים אלא שהחמיר עד בצל וקפלוט וצ''ע]
ועיין ברא''ש דפליג על רש'י וס''ל שסומכים על קפילא אפילו בפחות משישים, וכן מוכיח מלשון הגמרא שסמכינן אקפילא ואם אירי שיש שישים אי''ז לסמוך על קפילא אלא שאף לאחר שישים אנחנו מחמירים גם לחוש לטעם ולבדוק עם קפילא ועוד מוכיח מלשון הגמרא ולכן ס''ל להרא''ש שקפילא לבד סגי וא''צ שישים.
שיטת הר''ן.
עיין בר''ן שפליג על רש''י וס''ל שבוודאי שהשוו מידותיהם ובכל השיעורים הם שישים ולא שצריך שיים וקפילא יחד, ולכן הר''ן מחלק שהיכא שבלע פליטות כמו קדרה שבישל בה בשר ואח''כ בישל חלב כיון שאני לא יודע אם יש שישים שאין אני יודע כמה פלט בזה מביאים קפילא לקולא, ומבואר בר''ן חידוש שע''י שהקפילא אומר שאין טעם אני תולה לומר שיש שישים כנגדם משא''כ אם גוף האיסור נמחה בזה לא עוזר קפילא אלא צריך שישים כנגד גוף האיסור, ומבואר עוד בר''ן שהיכא שגוף האיסור נמחה ואין אנו יודעים כמה אנחנו בודקים ע''י קפילא.
ויש שהקשו שהלא מה עוזר בדיקת הקפילא שכיון שאין טעם אתה תולה לומר שיש שישים נגד הלא הר''ן גופיה לקמן צח: בד''ה ודאמרינן שיש דברים ידועים שפחות משישים ואין בהם טעם ולכאורה בכה''ג הלא אין ראיה מהקפילא שהלא גם בפחות משישים אין בהם טעם ולכאורה צריך לומר שבאמת אין ראיה לומר שיש שישים כנגד אלא שיש תלייה לומר שיש שישים והדברים צריכים ביאור.
ומבואר בדבריו שהחילוק בין גוף האיסור לבליעות, שבבליעות אין אני יודע כמה נבלע ולכן ע''י הקפילא אני יכול לתלות שיש שישים אבל באיסור עצמו כיון שאני יודע כמה האיסור צריך שישים כנגד,והיה מקום לבאר שיש חילוק שהיכא שהאיסור הוא ע''י בליעות הוא איסור קל יותר שהרי הוא רק נ''ט [וכמו שמצאנו שנ''ט בר נ''ט דהיתרא מותר] ולכן שם אפשר להקל בקפילא, אבל באיסור עצמו צריך דוקא שישים ,אבל אין לומר כן בדברי הר''ן כיון שמבואר בדבריו שגם כאשר האיסור נימוח ג''כ סגי בקפילא [ויש עוד להוכיח שהלא הר''ן שבדיקת הקפילא היא להוכיח שיש שישים כנגד וא''כ נמצא ששניהם אחד אבל אי''ז ראיה כיון שאיהו גופא לסמוך על קפילא לומר שיש שישים כנגד היא קולא ואפשר לומר שהוא מחמת שהאיסור מחמת נ''ט ולא גוף האיסור אבל כבר הוכחנו מדברי הר''ן שאי''ז הטעם].
יישוב שיטת רש''י.
והרמב''ן צח. בד''ה כל - ביאר את שיטת רש''י שבאמת צריך שישים וקפילא ביחד ומה שהקשו הראשונים שבגמרא כתוב אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בשיישים ומשמע שכל אחד בפני עצמו ביאר הרמב''ן שיש חלוקה גם לפי רש''י שקדרה שבישל בה בשר ואין ידוע לך כמה הפליטות בזה קפילא ואם זה מין במינו שא''א בקפילא בשישים אבל אם אפשר גם למדוד אם יש שישים וגם לבדוק ע''י קפילא אפשר את שניהם וזה הסוגיא של כילכית באלפס שצריך להחמיר את שניהם נמצא בדברי הרמב''ן האלו פיתרון גדול שבאמת יש ב' סוגיות של קפילא הראשונה שאמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא וזה הסוגיא שאומרת קפילא לקולא דהיינו היכא שא''א למדוד תבדוק ע''י קפילא אבל יש עוד סוגיא של קפילא שהיא לחומרא וזה שר' יוחנן בדק בכילכית באלפס ששם אפשר למדוד ואפ''ה הוא בדק בקפילא וזה המקור של רש''י שיש שתי דינים גם שישים וגם קפילא.
שיטת הרמב''ן .
הרמב''ן ועו''ר דוחים את הדרך שביארו ברש''י שהלא אם ר' יוחנן הוא לחומרא דהיינו שלאחר שיש שישים צריך לבדוק עם קפילא כיצד רבא רצה ללמוד מכאן שאפשר לסמוך על קפילא גם אם אין שישים אלא בהכרח שאף ר' יוחנן הוא לקולא דהיינו שהיה שם כילכית שהוציאו אותה והיא נתנה טעם וע''ז שאלו כילכית ונמצא שהסוגיא מדברת על קפילא רק באופן אחד של קולא ובאמת אין צריך גם שישים וגם קפילא.ולכן מבאר הרמב''ן שהכילכית הוציאו אותה ונשאר רק טעם האיסור ולזה ר' יוחנן אמר קפילא שהוא לקולא שאפשר לסמוך על קפילא והוא ממש דברי רבא שאפשר לסמוך על קפילא לקולא נמצא שעיקר החילוק האם אירי בגוף האיסור או בנ''ט.
נמצא שלמדנו עד כעת בביטול דמין בשאינו מינו שאיסורו בנ''ט, שיטת רש''י שבעינן תרתי גם קפילא וגם שישים, ושיטת הרא''ש שהכל תלוי רק בשישים,ושיטת הרמב''ן שאם אירי בפליטות אפשר לסמוך על קפילא אבל אם גוף האיסור ידוע לאחר שהוציאו צריך שישים,ואילו דעת הרמב''ם שהכל תלוי בקפילא בין לקולא ובין לחומרא.