ראיתי "הלכות צניעות במקומות עבודה" שנכתבו ע"י כמה עסקנים שנדרשו לנושא, וחתמו על זה כמה רבנים.
והיו שטענו על זה שחלק מההלכות מוגזמות ומגוחכות ולכן קשה לקבלן, ואין לזה שום מקור. אבל לכותבי ההלכות הללו יש שיקול אחר לגמרי: הם יודעים שהציבור בקושי יתייחס לזה ברצינות, ולכן הם מגזימים בתקווה שחלק מזה כן יתקבל... (הם לא מבינים שהציבור לא מתייחס ברצינות דוקא בגלל הדברים המוגזמים הללו).
ולענ"ד טוב שאשה תקרא מידי פעם את ההלכות הנ"ל, גם אם חלק מהן מוגזמות, ושהבעל ינהל שיחות עם אשתו באופן קבוע, כדי שתהיה לה מודעות ולא תשכח שהיא במקום מועד לפורענות.
כמו כן צריך להיות תמיד עם יד על הדופק ולזהות אם יש התדרדרות רוחנית אצלה, או אם מתקשטת מדי לעבודתה.
יתכן שלחלק מההלכות אין מקור אלא סברא בעלמא, אבל לא מדובר על הלכות שנכתבו מתוך רגש אלא על הלכות שנכתבו מתוך ניסיון רב וחכמת חיים, לאחר שכבר נהרסו בתים רבים, וחלקם ניזוקו בצורה קשה ובלתי הפיכה. ומי שלא יטה אזנו לזה, ישא בתוצאות. אמנם יתכן שלא יקרה כלום, אבל יתכן גם שהחיים של הזוג יהרסו, או במקרה הכי פחות גרוע, האשה תתדרדר רוחנית.
ויש להדגיש שגם אשה שתקפיד על כל ההלכות בצורה יבשה עלולה למצוא את עצמה במצבים גרועים ביותר, כי זה לא ענין של הלכות טכניות אלא ענין של שימת לב יומיומית להקפיד תמיד להיות עניינית ולא להיסחף לשום דבר.
כאשר גברים ונשים עובדים יחד, הם רואים אך ורק את הצד הטוב והנחמד שיש במין השני, הן מבחינה חיצונית והן מבחינה התנהגותית, ופעמים רבות תיתכן מציאת חן, המובילה להתמודדות יומיומית: הן בקריאה בשם, הן בשמות חיבה, הן בקרבה יתירה, הן בחיוך והן בקריצה, הן בהצעת עזרה - אני מכין קפה לעצמי, להכין גם לך? (אין יאוש בעולם כלל: כל יום הוא ינסה מחדש), אני הולך לקנות משהו מהמכולת, לקנות גם לך? אני נוסע למקום פלוני, מעוניינת בטרמפ? ואם רק פעם אחת ויחידה היא תסכים למשהו, יהיה זה מדרון חלקלק.
וגם ההלכות המוגזמות לא נכתבו סתם, אלא בדומה לצומת שרומזרה לאחר תאונות דרכים קטלניות שאירעו בה...
וכגון מה שכתבו שהאשה לא תתקשר לבוס שלה מעבר לשעות העבודה אלא בעלה יתקשר בשמה, סביר להניח שמאות מקרים הגיעו לפני הרבנים, מקרים שהחלו משיחת טלפון תמימה של "אני לא יכולה להגיע מחר לעבודה". ולכן, למרות שלא יכלו לאסור במפורש, כתבו להשתדל להימנע.
מאידך גיסא, שהבעל יתקשר בשם אשתו זה אכן מוגזם ומביך ביותר. ודוקא הדברים האלה יכולים לגרום לתוצאה הפוכה וד"ל. לכן יש לנקוט כאן דרך ממוצעת, שהאשה תתקשר בנוכחות בעלה, תשים את המכשיר על ספיקר ותנהל שיחה קצרה ועניינית ביותר.
גם מה שכתבו איסור הושטת דברים מיד ליד (בדומה לנדה) הוא מיותר ומביך, אך מאידך גיסא אני באופן אישי מכיר מקרה של שני זוגות שהתגרשו בעקבות הושטת תינוק מיד ליד (במעון), ויתכן שלאזני הרבנים הגיעו הרבה מקרים כאלה, ובעקבות כך נכתב מה שנכתב.
גם לגבי מעילים ותיקים שכתבו לעשות מקום מיוחד לגברים ומקום לנשים - כנראה קרו מקרים במקומות בהם העובדים והעובדות התחככו (ככל הנראה מקומות גדולים) ולפיכך משתדלים לצמצם את החיכוך.
ועכ"פ לא מדובר בהלכה למשה מסיני אלא מדובר ברעיון, וככל שהאשה תפנים את הרעיון ותשתדל ליישם אותו, כך ייטב לה ולבעלה. וצריך למצוא את שביל הזהב, לא להיות קר ומרוחק ומאידך גיסא לא להיות חביב מדי, וזה לא פשוט בכלל, זאת התמודדות יומיומית ותפילות.
ולמעשה רוב העבודות בזמננו כרוכים במגע עם גברים, אם מעט ואם הרבה. גם מורה בבית יעקב נתקלת באנשי שירות למיניהם (אני מכיר מקרה של רומן בין מורה לבין איש מחשבים שהגיע בקושי פעם בשבוע לבית הספר) ובאבות שמגיעים לבית הספר או מתקשרים, גם מטפלת במעון נתקלת יום יום באבות (וכנ"ל), ואפילו אשה שעובדת בביתה, אם אין זה מקצוע ספציפי לנשים כמו לק ג'ל, היא תיתקל בלקוחות באופן תמידי, וגם אם זה מקצוע ספציפי כהנ"ל, יש את בעלה של האשה שנכנס איתה ויושב בחדר המתנה...
לפיכך כל בעל יעשה כחכמתו ויחפש את העבודה הפחות בעייתית, אבל רוב העבודות בעייתיות.
ואסיים בדוגמא שאני מכיר אישית, שתמחיש את הנ"ל - אשת אברך עבדה במשרד לרואי חשבון. היא שמה לב שיש התקרבות מסויימת בין עובדים לעובדות, ובין עובדות לבוס, והדברים הגיעו לפעמים עד כדי מקרים שאי אפשר לפרט כאן, והיא קמה באומץ של עזות דקדושה ופשוט עזבה את מקום העבודה ופתחה משרד בביתה. היא הצליחה מאוד מבחינה פיננסית (יש שכר לפעולתך) אבל מאידך גיסא כאן רק התחילו הצרות עם לקוחות שהגיעו אליה עד לבית או דיברו הרבה בטלפון וכו' וכו'... ובעלה האברך הוצרך בעל כרחו לקחת חלק ניכר בעבודתה ולדאוג למניעת התקרבות יתירה.
