מצורע צרעת רומזת למלוכה האמנם?

הצטרף
4/11/25
הודעות
1,245
דברי חז"ל שנגעים באים דווקא על חטא :
בברכות ה ע"ב "א''ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה" - ויסורים של אהבה היינו אותם שבאים שלא מחמת חטא ועוון, כמו שפירש רש"י שם בע"א ד"ה יסורין של אהבה. והיינו שנגעים אינם באים אלא על חטא ועון ולא יתכן שהם יסורים של אהבה.

ושם בהמשך הסוגיא מבואר שנגעים של ארץ ישראל לעולם הם על חטא ועוון ושל חו"ל לא בהכרח, [בטעם הדבר עיין רש"י ועיין גם תוס' ורא"ש שם ביאור אחר] ויש שם תירוץ שני המחלק בין צינעא לפרהסיא.

ובערכין טו ע"ב : אמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית, וכתיב התם לצמיתות, ומתרגמינן לחלוטין, ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. עוד שם : אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע - זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.
ובמשלי יט כט : נכונו ללצים שפטים, ופירש רש"י - הקב''ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע.

ועד הרבה מצאנו בחז"ל כיוצא בזה שנגעים באים על עון ומכפרים עוון, ולא שיבואו לטעם אחר [בקצרה עיין ערכין שם טז ע"ב, וברש"י שמות ד ו על ידו של משה שנעשתה מצורעת כשלג, ובשמות רבה ג יג על אותו מופת צרעת שעשה משה לפני פרעה, וברש"י דברים כד ט על זכירת מעשה מרים, ובדברי התוס' המפורסמים בזבחים פח ע"ב].
הגמרא בחלק שנראה בה שצרעת בחלום מלמדת על מלכות :
בסנהדרין קא ע"ב : תנו רבנן שלשה ניבטו [כלומר ראו במבט רש"י] ולא ראו, ואלו הן נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה, נבט ראה אש שיוצאת מאמתו הוא סבר איהו מליך, ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה, אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו, הוא סבר איהו מלך, ולא היא בת שבע בתו הוא דנפקא מינה שלמה. עי"ש.

וביאר המהרש"א שפתרון החלום על הצרעת באמתו הוא באופן זה, שצרעת רומזת למלכות, שהרי דוד נצטרע, וכמו שכתוב שם להלן קז ע"א שדוד ביקש כפרה על מעשה בת שבע, ונאמר לו "כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה על הנוגע בה", וקבל עליו יסורים, ובזה באה עליו צרעת ששה חדשים ונסתלקה ממנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין, [היינו מעצם היותו מצורע].

והמקור לכך שדוד נצטרע הוא משני פסוקים שכתוב בהם משך זמן מלכותו, ובאחד כתוב ששה חדשים יותר מן האחר, ובהכרח שששה חדשים מתוך מלכותו לא מלך בהם, ש"מ שהיה מצורע בהם, ולא היתה מלכותו שלמה. [כן פירש רש"י שמפני שלא היתה מלכותו שלמה בהם לפי שהיה מצורע, אך במהרש"א מבואר שזה מפני שמצורע חשוב כמת, ולולי דמסתפינא הו"א דבהוריות י ע"א איתא בהדיא על נשיא שנצטרע שאין לו דין של נשיא לעניין חטאת נשיא אלא דין של הדיוט, ולומדים כן מעוזיהו מלך יהודה שנצטרע, וכתיב ביה "וישב בבית החפשית" ופירש"י שנעשה חפשי מן המלכות וכהדיוט דמי].

ומבואר כאן חידוש שהצרעת של דוד היתה כבר ניכרת לאחיתופל בחלומו, ויחס אותה לעצמו ולכך חשב שהוא מלך, וכשראה צרעת בחלומו פירש אותה כרמז על המלוכה, ולא שגה בזה שאכן אותה צרעת רומזת על מלוכה, רק בזה שגה שאיננה בו אלא בירבעם שיצא ממנו, ואע"פ שבגמרא מפורש שצרעת דוד באה על חטא בת שבע, נראה שראו ברוח קדשם שמלך ישראל תהיה בו צרעת.

אך תמוה מאד שבגמרא משמע שפתרון החלום אמת היה על ירבעם, והוא לא היתה בו צרעת.

וביותר יש להקשות שהרי צרעת איננה באה אלא על חטא ועוון, וכפי שהבאנו לעיל מברכות ה ע"ב, ובערכין מבואר על אילו עוונות, וכיצד יתכן שצרעת רומזת למלוכה.
 
והנראה לבאר בזה, בס"ד, דהנה המצורע בדינו הוא נבדל, "בדד ישב מחוץ למחנה", ואיתא בגמרא ש"מצורע חשוב כמת". והנה במהות המלכות מצינו דמיון לזה, שהמלך אינו ככל האדם אלא הוא מציאות נבדלת ומרוממת, וכדברי הרמב"ם שלבו של מלך הוא לב כל קהל ישראל. הנגע, ברובד הסמלי של פתרון החלומות, מבטא יציאה מגדר ה"אדם הפרטי" אל גדר של "נבדל". אחיתופל ראה בצרעת את הכוח של אדם שגופו הפיזי משתנה מכוח רוחני שפורץ בו, וסבר שזוהי רוממות המלכות שחלה עליו. דהיינו, אף שהנגע כשלעצמו הוא עונש, המציאות של "חלות נגע" מעידה על אדם ששייך לעולמות עליונים יותר, שבהם גם החטא מקבל ביטוי גשמי מידי וניסי.
וביתר ביאור יש לומר על פי דברי הגמרא שם לגבי דוד המלך, שהצרעת באה לו ככפרה על מעשה בת שבע. כאן מתגלה יסוד עמוק שהמלכות אינה סותרת את הנגע, אלא לעיתים היא עוברת דרכו. כדי שדוד המלך יוכל להעמיד את מלכות שלמה ("בת שבע בתו דנפקא מינה"), היה עליו לעבור זיכוך גמור של ששת חודשי הצרעת. הנגע אינו "סימן המלכות" מצד עצמו, אלא הוא "סימן המירוק" של בעל המלכות. טעותו של אחיתופל הייתה שחשב שהצרעת היא המטרה, בעוד שהיא הייתה רק האמצעי לטהר את זרעו של דוד כדי שיזכו למלכות נצחית.
ובמה שהקשית שירבעם לא נצטרע בפועל, יש לומר שפתרון החלום אינו מחייב שהדבר יקרה כצורתו במציאות, אלא שהסמל של הצרעת רומז על שורש הכוח של המלכות. שורש הצרעת הוא בחטא הדיבור (לשון הרע), והמלכות אף היא תלויה בכוח הדיבור, ככתוב "באשר דבר מלך שלטון". אחיתופל ראה צרעת באמתו, הרומזת על פגם בכוח המוליד וביסוד הדיבור. הוא חשב שזהו כוחו שלו, אך האמת הייתה שזה רמז לזרעו של דוד שיעבור דרך כור ההיתוך של הצרעת כדי להגיע לתיקון השלם של המלכות בשלמה.
ובספרים הקדושים מובא ש"אין לטובה למעלה מעונג ואין לרעה למטה מנגע", ושניהם אותן אותיות. המלכות היא ה"עונג" העליון, והצרעת היא ה"נגע". אדם שהוא בדרגה רוחנית גבוהה כאחיתופל, רואה בחלומו את האותיות בשורשן. כשהוא רואה "נגע", הוא מבין שמדובר בכוח עצום שיכול להתהפך ל"עונג" של מלכות. אלא שכדי להפוך נגע לעונג נדרשת זכות אבות וענווה, מה שהיה חסר לאחיתופל ונמצא בדוד המלך שקיבל את יסוריו באהבה. נמצאנו למדים, שהצרעת אכן אינה באה אלא על חטא, אך דווקא היותה עונש רוחני כה מובהק, מעידה על כך שהאדם המצטרע עומד בדרגה שבה שגגותיו נפרעות ממנו באופן ניסי, וזהו גופא הסימן למלכות שמשגחת עליה עין עליונה בפרטיות.
 
והנראה לבאר בזה, בס"ד, דהנה המצורע בדינו הוא נבדל, "בדד ישב מחוץ למחנה", ואיתא בגמרא ש"מצורע חשוב כמת". והנה במהות המלכות מצינו דמיון לזה, שהמלך אינו ככל האדם אלא הוא מציאות נבדלת ומרוממת, וכדברי הרמב"ם שלבו של מלך הוא לב כל קהל ישראל. הנגע, ברובד הסמלי של פתרון החלומות, מבטא יציאה מגדר ה"אדם הפרטי" אל גדר של "נבדל". אחיתופל ראה בצרעת את הכוח של אדם שגופו הפיזי משתנה מכוח רוחני שפורץ בו, וסבר שזוהי רוממות המלכות שחלה עליו. דהיינו, אף שהנגע כשלעצמו הוא עונש, המציאות של "חלות נגע" מעידה על אדם ששייך לעולמות עליונים יותר, שבהם גם החטא מקבל ביטוי גשמי מידי וניסי.
וביתר ביאור יש לומר על פי דברי הגמרא שם לגבי דוד המלך, שהצרעת באה לו ככפרה על מעשה בת שבע. כאן מתגלה יסוד עמוק שהמלכות אינה סותרת את הנגע, אלא לעיתים היא עוברת דרכו. כדי שדוד המלך יוכל להעמיד את מלכות שלמה ("בת שבע בתו דנפקא מינה"), היה עליו לעבור זיכוך גמור של ששת חודשי הצרעת. הנגע אינו "סימן המלכות" מצד עצמו, אלא הוא "סימן המירוק" של בעל המלכות. טעותו של אחיתופל הייתה שחשב שהצרעת היא המטרה, בעוד שהיא הייתה רק האמצעי לטהר את זרעו של דוד כדי שיזכו למלכות נצחית.
ובמה שהקשית שירבעם לא נצטרע בפועל, יש לומר שפתרון החלום אינו מחייב שהדבר יקרה כצורתו במציאות, אלא שהסמל של הצרעת רומז על שורש הכוח של המלכות. שורש הצרעת הוא בחטא הדיבור (לשון הרע), והמלכות אף היא תלויה בכוח הדיבור, ככתוב "באשר דבר מלך שלטון". אחיתופל ראה צרעת באמתו, הרומזת על פגם בכוח המוליד וביסוד הדיבור. הוא חשב שזהו כוחו שלו, אך האמת הייתה שזה רמז לזרעו של דוד שיעבור דרך כור ההיתוך של הצרעת כדי להגיע לתיקון השלם של המלכות בשלמה.
ובספרים הקדושים מובא ש"אין לטובה למעלה מעונג ואין לרעה למטה מנגע", ושניהם אותן אותיות. המלכות היא ה"עונג" העליון, והצרעת היא ה"נגע". אדם שהוא בדרגה רוחנית גבוהה כאחיתופל, רואה בחלומו את האותיות בשורשן. כשהוא רואה "נגע", הוא מבין שמדובר בכוח עצום שיכול להתהפך ל"עונג" של מלכות. אלא שכדי להפוך נגע לעונג נדרשת זכות אבות וענווה, מה שהיה חסר לאחיתופל ונמצא בדוד המלך שקיבל את יסוריו באהבה. נמצאנו למדים, שהצרעת אכן אינה באה אלא על חטא, אך דווקא היותה עונש רוחני כה מובהק, מעידה על כך שהאדם המצטרע עומד בדרגה שבה שגגותיו נפרעות ממנו באופן ניסי, וזהו גופא הסימן למלכות שמשגחת עליה עין עליונה בפרטיות.
במהר"ל ח"א שם מבואר ממש כך.
ששם כתב שהצרעת שייכת לעניין המלוכה באופן זה שהמלך הוא "יוצא מן הכלל", וכן צרעת היא "יציאה מן הכלל", ואף שהמלך יוצא מן הכלל למעליותא והצרעת יוצאת מן הכלל לגריעותא סו"ס שניהם יוצאים מן הכלל.

ובזה ביאר עניין המשיח שיושב אצל בעלי חוליים ונגעים כמבואר שם לעיל צח ע"א : "והיכא יתיב אפיתחא דרומי, ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חולאים" וכו’.

וביאר המהר"ל שהעני וסובל הייסורין אינם שייכים לעולם הזה ואין להם דבקות בו, [וכעניין מצה וחמץ עיין בדבריו גבורות ה’ פרק חמשים], ולכן שם בחברתם ובמחיצתם הוא מקומו של המשיח, שמעלתו וסגולתו מעצם היותו נבדל מן העולם הגשמי, שמדרגתו היא מכח העולם העליון כי ביאת המשיח היא מעל הטבע ומחוץ לטבע.

כלומר : הנגעים מוציאים את האדם מן היישוב וממנהגו של עולם, ואין בכוחו לפעול לעשות ולנהוג כאחד האדם, כשם שהעני הוא דל באמצעים ואין בכוחו לפעול ולנהוג כפי מנהגו של עולם, שהרי האמצעי להשיג כל דבר בגשמיות הוא ממון, והעני הוא חסר ממון.

לפיכך בחברתם של העניים והחולים בנגעים יש יציאה מחוץ לכלל, ושורש עניין הנגעים הוא יציאה מחוץ לכלל.

ולכך אחד מחמשת שמותיו של המשיח הוא (שם) "חיוורא דבי רבי", דהיינו "צרעת של בית רבי", וצרעת מצויה בבית רבי ששם דבקים בתורה ובחכמה, ולא מצד המזג הרע ח"ו, אלא להיפך שהתורה היא כולה עליונה ומובדלת, ולכן אין בה שייכות לגשמיות, וממילא הדבק בתורה הוא יוצא מן הכלל ששייכים ודבוקים בגשמיות.

וכך ביאר מה דאיתא בקידושין מט ע"ב ששם אמרו : עשרה קבים נגעים ירדו לעולם ט' נטלו חזירים ואחד כל העולם כולו, וביאר מהר"ל בח"א (שבת עז ע"ב) שהנגעים הם יציאה מחוץ לסדר, וזהו תכלית המצוה של "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", וזהו עניין החזירים שיוצאים מחוץ לסדר הטבע.

וכך מצאנו בכתובות סא ע"א / ע"ב מעשה באמימר ומר זוטרא ור’ אשי שהיו יושבים על פתח בית אזגור מלך פרס, ובא לפניהם משרת המלך המגיש לו מאכליו וחוורו פניו של מר זוטרא שהיה מתאוה לאכול, עמד רב אשי ולקח בידו ממאכל המלך ונתן למר זוטרא.

כשראה כן משרת המלך אמר לר’ אשי פסלת את סעודת המלך מאכילה, אח"כ באו שוטרי המלך ושאלו את ר’ אשי מדוע עושה כך והשיב להם שהמשרת פסל את סעודת המלך, והראה להם באצבע חתיכה מתוך המאכל ובדקו ומצאו שם בשר חזיר מצורע, [ובגמרא לא כתוב מצורע אלא ברש"י, וביאר המהרש"א שסתם חזיר איננו נפסל למאכל מלך, ובכהכרח שיש בו פסול אחר, ורש"י כתב מצורע שזהו פסול המצוי בחזירים כמו שאמרו בקידושין מט ע"ב עשרה קבין נגעים ירדו לעולם, תשעה נטלו חזירים וכו’].

אחר כך שאלו את ר’ אשי כיצד סמך על נס, והשיב שראה "רוח צרעת" פורחת מעל מר זוטרא, ולכך הבין שיש שם חלק שנגוע בצרעת.

והיינו שרוח הצרעת היתה מעל מר זוטרא בהיותו תלמיד חכם, ונראה שגם בבית רבי כך היו הנגעים, לא בתלמידים עצמם אלא רוח שפורחת מעליהם, שכל שהוא מתעלה מעל העולם הגשמי רוח הצרעת רודפת אותו ומנסה לדבוק בו, שכל מה שאין לה רשות להדבק בבני אדם זהו דווקא מפני שהם שייכים לכלל והצרעת שייכת ליוצא מן הכלל.

אך בתלמיד חכם שהוא מחוץ לעולם הגשמי והוא נעלה ממנו, אם כך הוא יוצא מן הכלל, בזה רוח הצרעת כן מרחפת מעליו וחלה בו במעט, שהרי איננו שייך לכלל, ואמנם איננו טמא בה לרוב מעלתו, כי הוא יוצא מן הכלל למעלה, שמתעלה ונעלה יותר מכולם, והצרעת למטה ולגריעותא, אך איננו מנוע ממנה כי הוא חסר את ההגנה של להיות חלק מכלל שהיא ההגנה הטובה ביותר לחולי הצרעת.

והם הם הדברים במלך, שההגנה מפני צרעת היא בהיות האדם חלק מן הכלל, וכלול בו לגמרי, אך המלך מופרש מן הכלל כשם שתלמיד חכם מופרש מן הכלל, ושניהם חסרים את ההגנה מן הצרעת של להיות חלק מכלל, וכך פירש אחיתופל את החלום של צרעת באמתו, ופתרונו פתרון אמת, שהכוונה למלוכה שקרובה יותר לצרעת מן ההדיוט, אך אין הפתרון בו אלא בירבעם שהיה מזרעו.
 
ראשי תחתית