לא נמצא לזה מקור, לא בזהר לא באר"י ולא ברש"ש ולא במנהגי בית אל,
וזה התחיל בספרי חסידים.
הוא אשר שאלתי בהודעתי הראשונה.
אלא שאמר לי מישהו שיש משהו בדברי הרש"ש על כך - ולא מצאתי.
ובאופן כללי, זכור לי שיש איזה משהו בכף החיים, על כך שיום זאת חנוכה הוא החיתום האחרון לאחר הושענא רבה ויוה"כ.
מישהו זוכר?
לע"ע אני לא מוצא.
רק שיגיע בזאת חנוכה דהאי שתא, ולא נמתין עמו לשנה אחרת...@עשרה זהב
אבל שמעתי חשבון יפה מהרב רוזנבלום שמסביר איך הגיעו לזאת חנוכה, ואיני זוכר.
בל"נ אם אזכור אציין לך.
ראיתי באיזה חוברת שהביאו כדלהלן -אלא שאמר לי מישהו שיש משהו בדברי הרש"ש על כך - ולא מצאתי.
אך איני יודע מקורו.יש הנוהגים לשמור כל לילה את שמן ההדלקה ופתילות שנותרו מהדלקת הנרות, ובלילה האחרון לאחר שכבו הנרות, יקח את כל הפתילות של כל שמונת הימים, וישרפם עם השמן שנשאר, והוא סגולה להינצל מכל אויבים וליסטים ומקטרגים בזאת השנה, ובשעת השריפה יאמר 'למנצח בנגינות' (סידור הכוונות להרב המקובל ר' שלום מזרחי שרעבי).
עוד מהחוברת ההיא בשם הבני יששכר:זרע של קיימא - בעל בני יששכר (כסלו מאמר ב') כותב: "בחנוכה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין ראש השנה, הנה לדעתי עיקר העניין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל 'זאת חנוכה'".
....
כפרת עוונות – יום "זאת חנוכה" מסוגל לכפרת עוונות ותשובה שלמה. אמנם חודש תשרי הוא חודש התשובה, ויום הכיפורים הוא יום חיתום הדין, אך חסדי ה' יתברך נמשכים עד הושענא רבה ושמיני עצרת. למרות שאין שום מקור לכך שחוט החסד הזה נמשך עד חנוכה, לא בש"ס ובמדרשים, לא בזוהר הקדוש ולא בכתבי האריז"ל, ישנה מסורת מדורי דורות שלפיה שערי תשובה עדיין פתוחים עד סוף ימי החנוכה.
מובא בספר 'בני יששכר' (מאמר שמיני של חנוכה), "שמעתי מצדיקים, שמראש חודש אלול עד חנוכה, מאירה ברקיע כעין תבנית יד פשוטה לקבל אותם בני אדם אשר נדחו מאלו סיבות מלשוב בעשרת ימי תשובה, ומתקבלת התשובה עד חנוכה, ואין היד עוברת עד 'זאת חנוכה'. ויש שרמזו רמז לדבר מן הכתוב "בזאת יכופר עוון יעקב" (ישעיה כז, ט), כלומר, ב'זאת חנוכה' יכופר עוון יעקב. ורמז נוסף, מהפסוק "תשב אנוש עד דכא" (תהלים צג, ג). דכ"א בגימטריא כ"ה שהוא חנוכה" (ספר טעמי המנהגים).