דעת הגרש"י בעניין סעודה שלישית השנה
- יוזם הנושא רק תורה
- תאריך התחלה
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 221
לכאו' כוונתו דיש חילוק בין קניידלא"ך למצה מבושלת, ובשעה"צ שם לא מבורר כה"צ אם להגר"א אסור גם בקניידלא"ך (ומדי דברי בו יש לציין להמ"ב בסי' תע"א סק"כ שהתיר מצה מבושלת ולא הביא כלל לדעת הגר"א ועי'). ועי' במג"א סי' תע"א סק"ח ובהגהות רעק"א שם וז"ל אבל מפוררת לכאורה אף באינה מפוררת נהי דלא מקרי בישול ומברכים המוציא הא מ"מ אין יוצאים ידי מצה בזה דבעי' טעם מצה א"כ י"ל דמותר לאוכלו בע"פ. ע"כ.
נערך לאחרונה:
פיצול הסעודה נעשה הרבה לפני תפילת מנחה - לפני זמן שעה חמישית, להרוויח השיטות שיש לקיימה בלחם - אף קודם זמן המנחה.
הרה"ג שליט"א ממליץ לקיימה בזמנה גם בקניידלך קודם שעה עשירית, עליהם כתב שאפשר לאוכלם לכו"ע, כדי לקיים סעודה שלישית בזמנה על תבשיל מזונות. ע"ז הערתי דלפי הגר"א בדעת הרמב"ם שאוסר מבושלת - ה"ה קניידלך, דאין לאכול מהבוקר. ואדרבה, עדיף לקיימה במצה מבושלת שיש בה כזית כדי לברך עליה המוציא, אלא שמשום מה הרב מבין שיש חילוק בין מצה עשירה ומבושלת לבין קניידלך. וצ"ע.
אשמח אם מי מהחכמים ישאל אותו ויבהיר את דעתו בנושא.
יש רבים מהאחרונים שהבינו כן, וכך הפשטות לפי מאי דקי"ל כרבי יוסי דאין יוצאין ברקיק המבושל, וא"כ דמי למצה עשירה.
הגר"א מחדש בדעת רמב"ם (דמתני' בירקא) דאף מצה עשירה ומצה מבושלת לא, ולפ"ז נראה דקניידלך לא גרע ממצה עשירה.
השיטה שיוצאים יד"ח של סעודה שלישית לפני חצות, תמוהה מאוד, ורובא דרבוותא לא ס"ל כן, הן בפשט והן בקבלה, וכן השו"ע לא פסק כן, ותמוה לחשוש לזה אפילו בתור חומרא.
הראשונים הביאו ראיה מזה שמשייר מזון ב' סעודות לשבת של ערב פסח [משנה בפסחים] ולמה לא אמרו שמשייר מזון ג' סעודות. והיראים דחה ראיה זו, דמזון ב' 'שביעות' קאמר, דהיינו שאת המזון שאמור לאכול בסעודה שניה מחלק לשני חלקים עי"ש.
וכל הרואה יראה כמה דוחק יש בתירוץ והסבר זה, שהרי המשנה היתה צריכה לפרט ולומר שמחלק את הסעודה השניה לשתים וכו', וזו הסיבה ששאר הראשונים לא סבירא להו דין זה, דדחוק עד מאוד הוא.
וגם במשך הדורות אף אחד מהספרדים לא נהג כן.
הראשונים הביאו ראיה מזה שמשייר מזון ב' סעודות לשבת של ערב פסח [משנה בפסחים] ולמה לא אמרו שמשייר מזון ג' סעודות. והיראים דחה ראיה זו, דמזון ב' 'שביעות' קאמר, דהיינו שאת המזון שאמור לאכול בסעודה שניה מחלק לשני חלקים עי"ש.
וכל הרואה יראה כמה דוחק יש בתירוץ והסבר זה, שהרי המשנה היתה צריכה לפרט ולומר שמחלק את הסעודה השניה לשתים וכו', וזו הסיבה ששאר הראשונים לא סבירא להו דין זה, דדחוק עד מאוד הוא.
וגם במשך הדורות אף אחד מהספרדים לא נהג כן.
דרופתקי דאורייתא
חבר חדש
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 88
כבר בה"ג והרבה ראשונים [מלבד הרמב"ם] ס"ל שמועיל ג' סעודות בשבת אע"פ שאינו בערב, בבוקר, ואחה"צ
ואם כן לשיטתם ודאי אפשר להרוויח זאת
ואם כן לשיטתם ודאי אפשר להרוויח זאת
ידוע. לאחר שהגר"א הורה כן. אנו דנים בשורשי הדברים ליישב את הסוגיות לפי שיטה זו.
ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קעט - קפ
שלש סעודות לשבת וליום טוב, מנהג ספרד ופרובינצא לעשותה במנחה, ויש להם סמך גדול דאמרינן בשבת פ' כל כתבי הקדש, [עמוד קפ] נפלה דליקה בלילי שבתו' מצילין מזון ג' סעודות, בשחרי' מזון שתי סעודות, במנחה מזון סעודה אחת, ותניא קערות שאכל בהן ערבית מדיחן בשחרית, שחרי' מדיחן במנחה. ותנן בפסחי' [י"ג ע"א] י"ד שחל להיות בשבת מבערי' את הכל [מ]לפני השבת, ומשיירין מזון ב' סעודות, אבל מזון ג' סעודו' לא הוצרך לשייר לפי שהסעודה שלישי' במנחה וכבר הגיע איסור החמץ מן התורה ומו' שעות ולמעל', ומדרבנן מד' שעות ולמעלה, (ואת סעודה) [ואם כן] מנהג הצרפתי' שאוכלי' השלישי' [בשחרית] לא יתכן דנראה כעושה סעודת [ה]שבת (שלחברין) [של שחרית לחצאין].
כלומר מנהג ספרד מאז ומעולם היה להקפיד לעשות את הסעודה השלישית במנחה, ומנהג צרפת היה לחלק את הסעודה, וממילא אתי שפיר שהאשכנזים נוהגים כן ולא הספרדים.
אין טעם להתחיל להנהיג אצל הספרדים בדור הזה, דבר שלא עשו במשך מאות שנים, בפרט שפשט הדברים הוא כדעת הספרדים.
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 221
העניין שע"פ הקבלה אין דין סעודה שלישית כלל בשבת זו, כמבו' בביאור הגר"א (סי' תמ"ד א') וז"ל "וכ"ה בזוהר פר' אמור דסעודה זו נדחית מכל וכל" וכו' ע"כ. וכן בעה"ש (שם ו') הביא מהזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום בסעודה שלישית.
ולכן לחשוש לדין פעמיים א. שצריך לעשות סעודה שלישית אחרי מנחה, ב. לעשותה דווקא בהמוציא, זה לכאו' אין לחוש.
הנידון הוא אם יש עניין להחמיר לעשותה בהמוציא קודם חצות, וזו וודאי חומרא אבל כן דעת מרן הגאב"ד שליט"א להחמיר.
נערך לאחרונה:
ועל זה כתבתי, שכיון שמסורת הספרדים היתה ברורה במשך כל הדורות שלא החמירו כן - מה לנו להתחיל להחמיר בדורנו חומרא זו?
מה השתנה? אם היינו מגלים איזה ראשונים חדשים שסברו כן וכדומה - ניחא. אבל לא התחדש כלום, ומנהג הספרדים הוא מנהג עתיק מאוד שלא עושים כן.
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 221
כי בזמן השו"ע ואולי גם אחריו היו עושים במצה עשירה והיו מברכים עליה המוציא בקביעות סעודה (עי' כה"ח תמ"ד י"א). אבל אנו חוששים במצה עשירה (וכמו שציין בכה"ח שם סקט"ו), וממילא מוכרחים לעשות במזונות, ואף שלכאו' מהני בפרט בער"פ וכנ"ל (וכן מבו' בכה"ח סקי"א הנ"ל), יש מקום להחמיר לעשותה בהמוציא אף קודם הזמן.
לשון הכה"ח: אלא במצה עשירה. ומברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש כבשאר ימות השנה. מאמר מרדכי אות ב'. וכתב וכן המנהג פשוט ודלא כהברכי יוסף שמסיק שיטול ידיו ויברך ויאכל כביצה ויותר מעט ממצה עשירה ויברך ברכת המזון יעו"ש
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 221
זה לא היה המנהג. המנהג היה שאוכלים רגיל ומברכים מזונות. 'אם אכל' שיעור קביעות סעודה מברכים המוציא.
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 221
כתב:
וכן מובא בראשונים שבשבת שחל בו ערב פסח מברכים עליה המוציא, ומותר לאוכלה בערב פסח גם למנהג אשכנז כפי שכתבו האור זרוע פסחים דנ"ט, והתוספות פסחים צ"ט, ב. הרא"ש והמרדכי שם. ושו"ת הריב"ש סימן ת"ב, רבנו ישעיה הראשון בפסקיו, וארחות חיים, הראב"ן בספר המנהיג, מרן השלחן ערוך, והרמ"א בסימן תע"א כתב בפירוש לאכול מצה עשירה בערב פסח.
האם הראשונים הנ"ל כתבו שמברכים המוציא גם כשלא אכלו קביעות סעודה?? היכן מצא כן?
יש לידע שדעת חכמי אשכנז שקמח שנילוש במי פירות, שלרמב"ם זה פה"ב, לדעתם זה המוציא גמור, ולכן אין ראיה מדבריהם כלל לדידן.
