אני לא רוצה להיכנס לליבת דברי הרב הכותב.
אלא לליבת דברי המגיבים כאן.
אמת נכון הוא הדבר שישנם רבים רבים בציונות הדתית,
שעכ"פ ע"פ חזותם החיצונית והנהגתם,
בציבור שלנו הם היו מוגדרים כצו"לים על מלא.
החל מהסתפקות במועט וכלה בצניעות הנשים במלבושים.
וכמובן כמובן, אין בי שום תהיה או פקפוק על מרנא הגר"מ אליהו זצוק"ל.
אבל כאשר אנחנו מדברים כיום בדורנו על ציבור כזה או אחר,
מסתכלים בעיקר על הדמויות המייצגות אותו,
בציבור שומרי התורה והמצוות, הדמויות המייצגות הם רבנים ופוליטיקאים.
ככזה, הציונות הדתית הם אלו שהמליכו את הדמויות הללו.
ושם אנחנו רואים בוקה ומבולקה.
היום קוראים לזה "מובילי דעת קהל" - אתה לא יודע מי המוביל ומי מובל,
אבל שם, היעד הוא ברור, והוא לא טוב.
קחו לדוגמא את מבחני הנשים,
לתומי חשבתי שיהיו אלו נשים מודרניות על גבול הפרוצות,
שכל מעשיהם מרידה בה' ובתורתו.
לתדהמתי נאמר לי על ידי אחד מתוך המערכת, ששלושת הנשים שנבחנו, כולל הנשים שליוו אותן בכניסה וביציאה, ללא יוצאת מן הכלל,
חזותן היה כשל צדקניות לכל עניין ודבר. אחת מהן הגיעה גם עם פלאפון כשר...
עוד: שמעתי שכיום ישנם בתי כנסת דת"ל בקטמון שנשים עולות לתורה או חזניות!
יש בית כנסת באפרת שיש שם רבת קהילה...
וכל זה תחת מטריה אחת שנקראת דת"ל!
לאחרונה התפללתי בבית כנסת דת"ל, כזה שנחשב דתיים 'חזקים',
והנה אני רואה מודעה על שיעור בין קבלת שבת לערבית מהגב'... ואז נאמר לי שהתופעה מוכרת, ובכלל, מה אתה מתרגש?!
וכאן טמונה הבעיה.
כל תופעות הלוואי בציבור הדת"ל בשנים האחרונות,
מזכירים, אבל ממש, את תחילת תרבות ההשכלה באירופה , ערש תרבותה של החילוניות השלטת כיום.
נכון זה איטי, אבל אט אט השוליים מתרחבות, מקבלות תבנית וצורה.
ונכון שישנם יוצאים מן הכלל, אם זה הרב טאו בנושא זה או אחר,
ואם זה מרכז הרב במקומות אחרים,
אבל המצב הוא, בעיניי בכל אופן, קטסטרופה!
די אם נבין שישנם היום תופעה של רבנים שלומדים חברותא עם רבניות! בדווקא נשים!!!
ועושים ביניהם פעילויות, כולל טיסות לחו"ל רח"ל. ואני מדבר מתוך ידיעה ברורה.
את אחד מראשיהם אני מכיר, וכששמעתי על כך נפלה לי הלסת...
הרי הוא צדיק!
הוא שימש את גדולי הדור שלנו!
והנה הוא הוא יש לו אשה חברותא?!
זה נורמלי?!
זה תקין?!
אבל זה קורה!
אט אט, הגבולות מיטשטשות, במסווה ברור של 'פסיקה הלכתית' ו'הבנת הסוגיא', "חקירה ועמידה על שורשי האיסור" ועוד כל מיני גיבובי מילים ואותיות.
וכך, דברים שהיו קודש קדשים - הופכים למ"ט שערי טומאה.
בית הועד יהפוך לבית...
אבל האמת היא שנמאס לנו ממריבות, ומחילוקי דעות.
אין לנו כח למאבקים מאובקים,
די בכאב הראש שיש לנו דבר יום ביומו מבית המשפט,
למרות שכל מבין עניין יודע, שידם המשתלחת של אחינו הצדיקים הד"לים במעל!
נכון, ישנם חלקים בהם שבדברים מסוימיים מראים עצמם ככשרים, יותר מאיתנו החרדים.
יש לי כמה וכמה דוגמאות טובות במשפחה המורחבת שלי.
אבל כשמסתכלים על המכלול מבינים, שמשהו או מישהו איבד את הכיוון, שגם כך מעולם לא היה ברור מי יודע מה.
