שח הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א: אמר לי דודי מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, שהוא התבונן וראה דבר מעניין, כי שני הצדיקים מדור שלפנינו ששמרו על לשונם ולא דיברו בחיים חיותם – הרי הם מדברים לאחר מיתה בלא הרף והפסק, וזכו שניהם להיחשב כפוסקי הדור האחרון, וספריהם מצויים בכל בית, והם – מרנא ורבנא החפץ חיים זצוק"ל וזקננו הסבא קדישא הכף החיים זצוק"ל.
החפץ חיים זצ"ל, שבטוהר פיו היה כמלאכי רום והמפורסמות אין צריך ראיה, וזכה שחיבורו משנה ברורה על השולחן ערוך נלמד בכל יום תמיד בכל תפוצות ישראל בלי הפסק; וכמוהו ממש זקננו הסבא קדישא זצוק"ל שהיה מפורסם בפה קדוש וטהור ומצויין במידת השתיקה עד להפליא, ואף חיבורו כף החיים על השולחן ערוך נתפרסם ונלמד תמיד בכל העולם כולו. ואפשר לומר שהאיש היהודי אינו יכול לנהוג אורחות חיים בלא ספרי המשנה ברורה וכף החיים שזכו להיות מראשי המדברים בעניני אורח חיים, ועל פיהם יתנהגו. ומדוע זכו דוקא הם? על שום שהיו זהירים ב'קדושת הפה', שבזה תלוי הכל. כיון שהיה להם 'פה קדוש', 'פה טהור' זכו לזה. זה הנקודה.
עיקר ההצלחה הוא מי שמסגל לעצמו 'קדושת הפה', שהוא 'נטיר פומיה', שומר על ה'פה' שלו, וממילא – כמו שכתוב בספר הזוהר (תיקוני זוה"ק בהקדמה דף יז ע"א) הוא זוכה למלכות. 'פה קדוש' מביא 'מלכות' לאדם. 'מלכות' לא צריך דווקא שאדם יהיה מלך על בשר ודם, אלא: 'מאן מלכי? רבנן' (גיטין סב סע"א). שיוצא טבעו ושמועתו בכל העולם כולו. סבא ע"ה היה ידוע במידת ה'שתיקה' המופלאה שלו. מעולם לא ראה אותו איש שח 'שיחת חולין'. הייתה לו את 'מידת השתיקה', לא לדבר שיחה בטלה בשום פנים. הוא היה ה'חפץ חיים' של ירושלים [=וכך העיד הגאון רבי יהושע משה זצ"ל, ראב"ד בגדאד, ואחר כך אב"ד בגבעתיים, בספר קץ הימין (עמוד פה) על הכף החיים זצ"ל: "ולא שח שיחה בטילה כל ימיו ושקדן בתורה, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, יושב ומחבר חידושי תורה". וע"ע בדברי הגר"ע עטיה והגר"ע יוסף זצ"ל שנדפסו בראש ספר כף החיים: "בעל כף החיים היה שייף עייל שייף נפיק, והיה לו חדר קטן מאד, ושם היה לו ספרים, והיה יושב כל היום וכותב, ולא היה לו שום דבר אחר חוץ מזה, ולא היה מדבר כלל" (רבנו עמוד רו)].
לפני כמה שנים פגש אותי הגאון ר' הלל זקס זצ"ל, ואמר לי: "אתה יודע שהחפץ חיים והכף החיים מחותנים?" התפלאתי, והוא הוסיף: "הנכד של החפץ חיים התחתן עם הנכדה של ה
כף החיים!". סיפרתי את זה בשבעה של אמא שלי ע"ה (היו שם כמה רבנים ואברכים שבאו לנחם), קם אחד ואמר: "זה אני! אני החתן, אני אשכנזי, ולקחתי את הנינה של הכף החיים". הפתיע את כולנו…
(מתוך שיעורי הגריח"ס שליט"א)
