הדרך לפסיקת הלכה בזמנינו

[כהנא דמסייע]

הגר"א ז"ל, וגם הרבה מפרשי השו"ע בכמה מקומות מפרשים כל מקום נקודתית בסתירה למקומות אחרים

זכורני שבאור תורה שנת תשס''ד / תשס''ה כתב בזה מאמר ארוך הרב עודד שמואלי להוכיח כן מהרבה נו''כ.
אין לי בגירסא שלי אפשרות להעלות זו גירסא ישנה, אך למי שיש אשמח

 

[איתן]

הגר"א ז"ל, וגם הרבה מפרשי השו"ע בכמה מקומות מפרשים כל מקום נקודתית בסתירה למקומות אחרים

הגר"א ידוע. אבל רוב האחרים לא נראה לי.

זכורני שבאור תורה שנת תשס''ד / תשס''ה כתב בזה מאמר ארוך הרב עודד שמואלי להוכיח כן מהרבה נו''כ.
אין לי בגירסא שלי אפשרות להעלות זו גירסא ישנה, אך למי שיש אשמח

ייש"כ על ההפניה, אעיין שם בל"נ.

גם לדעת רח''ו, אין הכוונה שכל סתירה באופן אוטומאטי תיושב כך. וודאי לא סתירות גלויות, אלא על חלקם שלאחר העיון אין בהם כדי יישוב.

הרח"ו לא חילק בין סתירה גלויה לשאינה. וכשהמחבר שוכח זה מתאים יותר לסיום הסיבה השישית (שכבודו נשמר ממנו):

אך כשיהיו שתי הגזרות הראשונות נראות הסתירה, אלא ששכח הראשונה כשכתב האחרת במקום אחר מן החיבור - זאת היא פחיתות גדולה מאד, ולא ימנה זה בכלל מי שיבחנו דבריו:

(ואגב, על מש"כ הרמב"ם ליישב סתירות בהגדות עד"ז, נודע שמהרח"ו סלל לו דרך אחרת לגמרי).

וגם הסיבה הראשונה, לענ"ד שייכת בספר של קיבוץ דעות, כמשנה וגמרא, ולא בשו"ע שמנסה להכריע ככל האפשר בין הדעות, ולהביא את זו המחוורת בלשון מסוים ואת האחרת בלשון אחר.

 

[כהנא דמסייע]

וגם הסיבה הראשונה, לענ"ד שייכת בספר של קיבוץ דעות, כמשנה וגמרא, ולא בשו"ע שמנסה להכריע ככל האפשר בין הדעות, ולהביא את זו המחוורת בלשון מסוים ואת האחרת בלשון אחר.

השו''ע הוא לא קיבוץ כל דעות הראשונים, ושיבוץ מה שנ''ל להלכה? או שזה מסקנות עצמאיות?

הרח"ו לא חילק בין סתירה גלויה לשאינה.

לענ''ד זה פשוט לחלק כן, ולא כתב שכל הסתירות מחמת זה, אלא שיש שהם מחמת זה והב''י עיקר.

 

[כהנא דמסייע]

ייש"כ על ההפניה, אעיין שם בל"נ.

אם יש לך אשמח שתעלה גם לי, ראיתי מאמר זה לפני כעשרים שנה, (בעת יציאתו לאור ההמ''ח נתן לי לעבור עליו, נתתי לו כמה מקורות בזמנו).

 

[איתן]

השו''ע הוא לא קיבוץ כל דעות הראשונים, ושיבוץ מה שנ''ל להלכה? או שזה מסקנות עצמאיות?

לא ירדתי לעומק החילוק.
אבל אינו 'קיבוץ כל הדעות' אלא הבאת העיקריות שבהן בלבד.
ההחלטה מה היא עיקרית ומה לא, היא מסקנה עצמאית של הב"י.

לענ''ד זה פשוט לחלק כן, ולא כתב שכל הסתירות מחמת זה, אלא שיש שהם מחמת זה והב''י עיקר.

הטעם השני שהביא לסתירות, מתייחס לסתירה 'לא גלויה', כמו שהדגים שם.
אבל הטעם הראשון עניינו שכחה, ומה לי אם במקום השני כתב באופן גלוי, כל ששכח?
וברור שלא 'כל' הסתירות, שהרי כתב 'לפעמים'. אבל זהו מעין כלל שמוריד את כל הקושי והטירחה של יישוב סתירות.

 

[דרופתקי דאורייתא]

זכורני שבאור תורה שנת תשס''ד / תשס''ה כתב בזה מאמר ארוך הרב עודד שמואלי להוכיח כן מהרבה נו''כ.
אין לי בגירסא שלי אפשרות להעלות זו גירסא ישנה, אך למי שיש אשמח

רצו"ב מאור תורה ומספרו עשות משפט

 

[כהנא דמסייע]

רצו"ב מאור תורה ומספרו עשות משפט

ישר כח.

 

[כהנא דמסייע]

לא ירדתי לעומק החילוק.

החילוק פשוט שכשאתה מגבש דעה עצמאית בענין מסויים מכח הגיונך ראיותיך מחשבותיך, דעה זו נקבעת בתודעתך והופכת להיות חלק ממך. לשנות דעה כזו, ולסתור פתאום מה שהעלית מקודם זה דבר זר ותמוה.
אך אם אני מכריע להלכה כדעה מסויימת כי מצאתי רוב ראשונים כמוהו, ולא בגלל דעתי האישית, כמוהו, הרבה פחות רחוק וזר שפעם אחרת שהתמונה תוצג בצורה קצת שונה המסרנא תשתנה. כי זה לא מסקנה עצמית.
אני מקוה שאתה מבין מה החילוק בין חידוש עצמי לבין הבאת דעות, והכרעה לפי כללים.

וזה לא סותר את מש''כ אח''כ

אבל אינו 'קיבוץ כל הדעות' אלא הבאת העיקריות שבהן בלבד.
ההחלטה מה היא עיקרית ומה לא, היא מסקנה עצמאית של הב"י.

הטעם השני שהביא לסתירות, מתייחס לסתירה 'לא גלויה', כמו שהדגים שם.
אבל הטעם הראשון עניינו שכחה, ומה לי אם במקום השני כתב באופן גלוי, כל ששכח?
וברור שלא 'כל' הסתירות, שהרי כתב 'לפעמים'. אבל זהו מעין כלל שמוריד את כל הקושי והטירחה של יישוב סתירות.

שכחה, יכולה להתבטא בכמה רמות, מאדם זכרן שאינו מפספס גם חשבונות מסובכים שלמד לפני עשרים שנה, עד שכחן סנילי, יש פער עצום, ודרגות ביניים גדולות מאאד. יש אדם שזוכר פסקתי כך לא אפסוק אחרת, אך אם זה מורכב ומחושבן מאד, ייתכן שמחמת הזקנה, הזכרון פחות חזק.
אגב זה לא חסרון בגברא רבה, ודוגמא הרבה יותר קיצונית מזו, הבאתי לעיל, בהפניה שהפניתי, ע''ש ואולי, תרו''ץ.

 

[איתן]

אך אם אני מכריע להלכה כדעה מסויימת כי מצאתי רוב ראשונים כמוהו, ולא בגלל דעתי האישית, כמוהו, הרבה פחות רחוק וזר שפעם אחרת שהתמונה תוצג בצורה קצת שונה המסקנא תשתנה. כי זה לא מסקנה עצמית.

אכן, הב"י כתב בהקדמתו שעיקר ההכרעה לא תתבסס על ראיות וכו', אלא על כללים.
אבל מ"מ ההכרעה אחת היא, הגם שבאה מכח כללים. ע"כ לא הבנתי כיצד חילוק זה מחלק.

ולמטונך תוכל לומר לאידך גיסא:
כשההכרעה לפי כללים, הרי היא ברורה ואין לנטות הימנה.
כשההכרעה מכח סברא, לא תמיד היא החלטית אלא מכח נטיה, וממילא יש מקום לדון שנית ולנטות לדעה האחרת.

שכחה, יכולה להתבטא בכמה רמות...

ואעפ"כ לענ"ד קשה הדבר לומר כן על מרן הב"י.
ודרך האחרונים בכללותה גם היא אינה כן. [ולכה"פ את העובדה שהשו"ע נכתב בזקנותו, ידעו הכל, ובכ"ז לא תלו בזה דבר].

זכורני שבאור תורה שנת תשס''ד / תשס''ה כתב בזה מאמר ארוך הרב עודד שמואלי להוכיח כן מהרבה נו''כ.

עיינתי במאמר ההוא, ולא ראיתי שהביא נו"כ המצדדים כן זולת הגר"א [בששה מקומות].
(ואולי כוונתך למה שהביא מהיד מלאכי בשם מהריק"ש כהמהרח"ו הנ"ל, והביא עוד שיש אומרים שמרן כתב כן לקטנים ועמי הארץ, וי"א שנתן לתלמידים לכתוב הספר. - אבל זולת מהריק"ש לא הובאה דעת מהרח"ו שם בשם נו"כ).
אלא שכותב המאמר סובר כן מצד עצמו, שלאחר שהביא מ"ח סתירות בשו"ע (ובספרו הוסיף עוד אחת), וכתב שהאחרונים הקשו ותירצו בדוחק בכל מקום ומקום, ויש מקומות שהניחו בקושיא, 'יש לנו לומר תירוץ אחד שמיישב הכל'.
ושוב הביא דברי הגר"א שכתב על סתירה בשו"ע ש'אין בכך כלום'. וזהו התירוץ האחד.
אלא שנתקשה בדבריו, מה הטעם לכך.
ויישב, שלדעת הגר"א, מרן בספרו הקצר לא חש לדקדק שיהיו דבריו עולים בקנה אחד עם מש"כ להלכה במקום אחר, 'שהרי סמך על הקורא שידע ההלכה מספרו הגדול בית יוסף', וכיון שהשו"ע הוא רק מראה מקום ודרך קצרה, לא ראה לדקדק בו היטב.

והרי זו סיבה אחרת מהשכחה והזקנה.
זו סיבה חדשה, שאומרת שמרן מלכתחילה לא חש לדקדק בדברים, כיון שהוא רק ספר הלכה קצר. (ולדידי צ"ע לומר כן, שהרי סו"ס נמצא שישננו התלמידים - מדי חודש בחודשו - דבר שאינו להלכה, ועליהם בודאי לא חשב שיעיינו בב"י. אא"כ נאמר שבדברים אלו שהביא סתירה לא הכריע לגמרי, אבל אין זו דעתו של כותב המאמר, שהרי א"כ אין זו סתירה המצריכה ישוב של 'לא חש לדקדק').
וגם טעם זה כתב רק בדעת הגר"א ולא הביא לו מסייעים.

 

[כהנא דמסייע]

עיינתי במאמר ההוא, ולא ראיתי שהביא נו"כ המצדדים כן זולת הגר"א [בששה מקומות].
(ואולי כוונתך למה שהביא מהיד מלאכי בשם מהריק"ש כהמהרח"ו הנ"ל, והביא עוד שיש אומרים שמרן כתב כן לקטנים ועמי הארץ, וי"א שנתן לתלמידים לכתוב הספר. - אבל זולת מהריק"ש לא הובאה דעת מהרח"ו שם בשם נו"כ).

תורת היחס של כל אלו די דומה לרח''ו. ומ''מ מובטחני שאם היה יודע את הרח''ו היה מביאו. ומ''מ מאמר זה מסביר את הרקע לקביעת רח''ו. ושכך התייחס רבינו הגר''א מחמת כן. ואם זה מח' בין הנו''כ. ויש מי שמכיר ויודע הדברים כהוייתם ודאי דנסמוך עליו טפי.

 

[כהנא דמסייע]

אכן, הב"י כתב בהקדמתו שעיקר ההכרעה לא תתבסס על ראיות וכו', אלא על כללים.
אבל מ"מ ההכרעה אחת היא, הגם שבאה מכח כללים. ע"כ לא הבנתי כיצד חילוק זה מחלק.

פעם ישבת על סתירה ברמב''ם, וחשבת כמה שעות, או אפילו דנת כמה ימים ליישב אותו, ויצא לך ביאור, וכתבת אותו?

אם כן.

אתה יכול להשוות בין רמה החיבור והזכרון של דבר כזה, לבין כשלמדת דבר, ואמרת יש כאן מחלוקת ראשונים, ספיק דאורייתא לחומרא.

אם אינך מבין החילוק, אז קצר'ה ידי די בא'ר, ואין חכם כבעל נסיון.

 

[כמעיין המתגבר]

אולי אציג שני עמודים ראשונים [מהמאמר הנ''ל המוצג בפתיחה לספר], תשובות לשאלות במאמר עצמו
הצג קובץ מצורף 8184

אם זכרוני אינו מטעני, המאמר הזה לקוח כמעט כלשונו ממאמר בשם 'משבר לימוד ההלכה בזמנינו', שנכתב על שם נתנאל דויר, ומצויין בראש המאמר שהוא נתפרסם באתר 'צריך עיון' (הסגור בנטפרי), אולי מחר אעלה את המאמר ההוא.

 

[בדרך התורה]

אם זכרוני אינו מטעני, המאמר הזה לקוח כמעט כלשונו ממאמר בשם 'משבר לימוד ההלכה בזמנינו',

גם הפתרונות שניתנו שם דומים לפתרונות שניתנו בספר? או שהצגת הבעיות נלקחה משם. זה באמת מעניין.
הנפק''מ שייתכן שמחבר קיבל את ההתלבטות הזו, כשאלה, מאי מי (אולי מתלמיד או משהו כזה)
והחליט להשיב כמאמר על ההתלבטויות הללו.
אולם אם זה באמת מאמר בנוי, וגם התשובות לקוחות משם זו גניבה ספרותית. ודבר חמור. ומוזר בעיני.

שנכתב על שם נתנאל דויר, ומצויין בראש המאמר שהוא נתפרסם באתר 'צריך עיון' (הסגור בנטפרי), אולי מחר אעלה את המאמר ההוא.

מאד מעניין, (איך אתה פותח אם זה בלי נטפרי).

 

[כהנא דמסייע]

והחליט להשיב כמאמר על ההתלבטויות הללו.

לא נ''ל שהתשובות והמקורות המסודרים שם כתובים בשום מקום, אולי כמה דוגמאות להתלבטויות נלקחו, משואלים שהדגימו את שאלתם זאת במאמרים שונים. אבל כל הרעיונות הכתובים שם הם מקוריים לגמרי. [אך מ''מ ועשית הישר והטוב היה מן הנכון (אם ידע המחבר שהובאו דוגמאות אלו ממאמר מסודר) אפי' שאלה או דוגמא לציין מקור, אף שכבר כתב החזו''א שציון מראי מקום אין חייב לציין ממי ציין, אלא רק סברא ותוכן שעליו סומכים, נאמר בו דבר לומר דבר בשם אמרו, ואף כאן הדוגמאות הם רק רקע לתוכן, כמו סיפור הכוזרי, שעשה ריה''ל, אבל זה לא משמעותי לעצם התוכן כלל].

 

[שמעון טרבלסי]

אם זכרוני אינו מטעני, המאמר הזה לקוח כמעט כלשונו ממאמר בשם 'משבר לימוד ההלכה בזמנינו', שנכתב על שם נתנאל דויר, ומצויין בראש המאמר שהוא נתפרסם באתר 'צריך עיון' (הסגור בנטפרי), אולי מחר אעלה את המאמר ההוא.

יתכן ש"נתנאל דוד" הוא שמו הספרותי של מחבר הספר הנז'.

 

[כמעיין המתגבר]

לא נ''ל שהתשובות והמקורות המסודרים שם כתובים בשום מקום, אולי כמה דוגמאות להתלבטויות נלקחו, משואלים שהדגימו את שאלתם זאת במאמרים שונים. אבל כל הרעיונות הכתובים שם הם מקוריים לגמרי. [אך מ''מ ועשית הישר והטוב היה מן הנכון (אם ידע המחבר שהובאו דוגמאות אלו ממאמר מסודר) אפי' שאלה או דוגמא לציין מקור, אף שכבר כתב החזו''א שציון מראי מקום אין חייב לציין ממי ציין, אלא רק סברא ותוכן שעליו סומכים, נאמר בו דבר לומר דבר בשם אמרו, ואף כאן הדוגמאות הם רק רקע לתוכן, כמו סיפור הכוזרי, שעשה ריה''ל, אבל זה לא משמעותי לעצם התוכן כלל].

לא עברתי על ההקדמה של המחבר הנ"ל, רק עברתי על השתי דפים שצורפו כאן באשכול, שמדגימות את הבעייתיות של דרכי הלימוד.
הנה אני מצרף את המאמר - יראה הציבור שמה שכתבתי שהמאמר הוא 'כמעט כלשונו', טעיתי, שהרי הוא לשונו ממש.
אני מדגיש שאין כוונתי שכל ההקדמה לקוחה מהמאמר, אבל כל הפתיחה הארוכה שצורפה כאן, היא מילה במילה כמו המאמר.
את המאמר הורדתי לפני כמה שנים מפורום לתורה.

 

[בדרך התורה]

לא עברתי על ההקדמה של המחבר הנ"ל, רק עברתי על השתי דפים שצורפו כאן באשכול, שמדגימות את הבעייתיות של דרכי הלימוד.
הנה אני מצרף את המאמר - יראה הציבור שמה שכתבתי שהמאמר הוא 'כמעט כלשונו', טעיתי, שהרי הוא לשונו ממש.
אני מדגיש שאין כוונתי שכל ההקדמה לקוחה מהמאמר, אבל כל הפתיחה הארוכה שצורפה כאן, היא מילה במילה כמו המאמר.
את המאמר הורדתי לפני כמה שנים מפורום לתורה.

כפי שאמרתי ההקדמה פתוחה בתחילת הדברים, כל מעיין ייראה מהלך מסודר ומובנה ללימוד הלכה עם פתרון, ולא רק הצגת התלבטות, בלי פתרון, והחלטה להפריד בין לימוד הלכה לעיון, כמו במאמר שצירפת.