אתה משתמש בדפדפן מיושן. ייתכן שהאתר הזה ואתרים אחרים לא יוצגו כראוי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
הדרך לפסיקת הלכה בזמנינו
- יוזם האשכול בדרך התורה
- תאריך התחלה
חידוש - יתכן, אבל יש בכוחו של מרן הב"י לחדש.זה חידוש, והוא דבר תמוה ביותר.
אם אתה מסכים עם הכלל של הקבלה והמעשה,אתה לפי הנחתך שיש הבדל בין שחכם שיש לו קהילה לבין חכם שאין לו קהילה.
ואני לשיטתי שאין הבדל,
אתה מוכרח להסכים שיש הבדל בין חכם שיש לו קהילה (כלומר, שרשרת דורות של תלמידים. לא בע"ב מקשיבים) לשאין לו.
כאן אתה מבקש לערער על המציאות של 3 עמודי ההוראה, ויש מקום גם לשאלה הזו.(בר מן דין שיש הרבה קהילות שבחרו להם דוקא חכמים אחרים וכמו שהעיד הרמ"א בהקדמתו).
אני מבקש לענות על השאלה מה ההיגיון ללכת על פיהם, בהנחה שהם אכן 3.
חידוש - יתכן, אבל יש בכוחו של מרן הב"י לחדש.
או קיי,
אבל זו לא תשובה לשאלה.
אם אתה מסכים עם הכלל של הקבלה והמעשה,
אתה מוכרח להסכים שיש הבדל בין חכם שיש לו קהילה (כלומר, שרשרת דורות של תלמידים. לא בע"ב מקשיבים) לשאין לו.
קבלה ומעשה הכוונה, שמי שעשה כמו הרמ"א ממשיך לעשות כמו הרמ"א, ומי שעשה כמו השו"ע ממשיך לעשות כמו השו"ע, ומי שעשה כמו האריז"ל (סתם לצורך הענין) ממשיך לעשות כמו האריז"ל.
ולא שמערבבים את שלשלתם ומוציאים משהו מעורבב לציבור, ואז אני עושה בחלק מהדינים כמו מה שאתה נהגת ואתה עושה בחלק מהדינים כמו מה שאני נהגתי.
זה לא "הקבלה והמעשה".
כאן אתה מבקש לערער על המציאות של 3 עמודי ההוראה, ויש מקום גם לשאלה הזו.
הגבתי לטענתך, ואני בהחלט מתנגד לפרשנות שלך לנושא.
אני מבקש לענות על השאלה מה ההיגיון ללכת על פיהם, בהנחה שהם אכן 3.
ואת זה לא הסברת.
כלומר הנחת הנחה מוקשית לכשעצמה ועפ"ז הסברת קושיא אחרת,
אבל זה לא נקרא להסביר.
שמעון טרבלסי
חבר ותיק
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 1,190
לא מדוייק, מצאנו כמה מקומות שחולק אף על הקדומים לרא"ש, והקדומים ביותר שראיתי שחולק עליהם, הם הרוקח (נפטר בערך בשנת ד'תתקצ), [בבית יוסף (או"ח סי' קסז מחודש ו-ז) כ' ע"ד הרוקח "ואיני רואה שום ראיה משם דהתם וכו' וזה נראה לי ברור". ובשו"ע השמיט דינו]. והר"א מוורדון (שנו"נ עם הרוקח כמבואר בשם הגדולים [מערכת גדולים בערכו]) באה"ע סי' יז, גבי דין משאל"ס, והאריך בזה בתשו' ב"י (דיני משאל"ס), ובתוך דבריו כתב להמבי"ט על שאלתו: "ואני תמה על צדקת לב החכם וישרות לבו איך התיר לעצמו להשיג נגד דברי קדמונים ולבטל דבריהם לדעתו כי היה ראוי לחשוב שלא יוכל הוא להשיג עליהם". בזה"ל "טענה זו אינה טענה לפני יודעי דת ודין כי כך היא דרכה של תורה בחכמי התלמוד ובכל הדורות של החכמים הבאים אחריהם הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם השותים בצמא את דבריהם להשיג האחרונים על הראשונים ותלמידים על רבותיהם ולהיות הדבר מבואר מאד אין להאריך בו". עכ"ל. ובשם הגדולים (מערכת גדולים אות י קסה, מרן מהר"ר יוסף קארו) כ' שהוכרח לשנות מדרכו בעקבות היתר המבי"ט.עיינתי בדברים כעת, ואכן הוא עומד בזה מחלוקת הב''י והרמ''א האם להתייחס לראשונים מאוחרים כראשונים, ובתראי. או כאחרונים מול ראשונים. זה מחלוקת בנתינת משקל לפוסקים. וכמו שרואים שהבית יוסף לא פעם חולק מעצמו על הר''ן, מגיד משנה, ותרומת הדשן. הרי שהתייחס אליהם (שהיו בסמיכות אליו כמאה חמישים שנה) כאחרונים, וברי פלוגתא. ואילו עד הרא''ש התייחס כראשונים. ולא חולק מעולם בבית יוסף מסברא עליהם. זה נתינת משקל מצד ראייה כללית של כח הפוסק שהוא מתווכח איתו. וכמו שפוסק אחד בזמנינו יהיה מסוגל לחלוק בראיות, ובמקרים נדירים על אחרון קדום כמו מהרי''ט, או רדב''ז, ויש כאלה שיתייחסו אליהם, כקדמונים שאיננו יכולים להתווכח עם דעתם גם בראיות ברורות. כמו שאנו לא עושים כן מול ראשונים.
והרמ''א ראה את סיום תקופת הראשונים יותר מאוחר, ואת התרוה''ד וכו' ראה כבתראי דראשונים והכריע כמותם.
וגם על רבינו יונה הקדום מעט לרא"ש חלק [בב"י (אה"ע סי' קלד ס"ג) כ' ע"ד הנימוק"י משם רבינו יונה "ודברי תימה הם היאך עלה על דעת[ו] וכו'". וביו"ד
סי' רצד סעי' ו, כ' ע"ד ר' יונה שכ' "ויש שטועים ופודים במחובר" וכ' הב"י "ואיני יודע למה כתב שהם טועים דהא וכו'". עוד כ' שם. "ומה שהביא ה"ר יונה ממסכת ערכין לא ידענא שותיה דמר דהא בערכין סוף פרק המקדיש שדהו הכי איתא וכו'"].
לשאלה קיבלת תשובה, אלא שאתה טוען שזה מחודש. בשביל זה יש את הב"י. כמובן שדבריי לא נאמרו ביחס להמשך דבריך: תמוה ביותר, משום שלדעתי זה לא.או קיי,
אבל זו לא תשובה לשאלה.
טענת את זה והגבתי. זה לא "מנהג" ותו לא. זה כח של דברי תורה שהתקבלו והונהגו. אבל עדיין יש להתייחס אליהם כדברי תורה שאפשר לדון בהם ולהחיל עליהם הכרעות אחרות. ותול"מ.קבלה ומעשה הכוונה, שמי שעשה כמו הרמ"א ממשיך לעשות כמו הרמ"א, ומי שעשה כמו השו"ע ממשיך לעשות כמו השו"ע, ומי שעשה כמו האריז"ל (סתם לצורך הענין) ממשיך לעשות כמו האריז"ל.
ולא שמערבבים את שלשלתם ומוציאים משהו מעורבב לציבור, ואז אני עושה בחלק מהדינים כמו מה שאתה נהגת ואתה עושה בחלק מהדינים כמו מה שאני נהגתי.
זה לא "הקבלה והמעשה".
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,748
מכתב שני בענין:יהי רצון שנזכה להמשיך ולעסוק בדבריהם של רבותינו הקדושים, ראשונים ואחרונים, מתוך יראת כבוד והכנעה, ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
ידידי היקר והנכבד, אשר שאל וחקר, דרש וביקש לעמוד על אמתתה של תורה, שלום וברכה.
שמחתי לראות את תשוקתך העזה ללבן את הסוגיה עד תום, ולא להסתפק בסיכום כללי. אכן, יפה דרשת, כי בסוגיית מעמדם של גדולי הדורות, כל פרט וכל ראיה נושאים משקל, והעיון בהם פותח שערים להבנת עולמם של פוסקי ההלכה ודרכי פסיקתם. אעשה כדברך, ואשוב לעסוק בהרחבה ובעמקות יתירה בנקודה המרכזית שהעלית – ההשוואה בין מעמדם של שני ענקי עולם, מרן בעל התשב"ץ ומרן בעל תרומת הדשן, ובפרט כיצד נתפסה סמכותם בעיני מרן הבית יוסף, אשר על פיו אנו חיים במידה רבה. נפרט את הראיות, נביא את המקורות בלשונם, ונבאר את הצדדים השונים לכאן ולכאן.
הקדמה: שני ענקים על קו התפר של התקופות
כפי שביארנו בתשובתנו הקודמת, קו הגבול המפריד בין תקופת הראשונים לאחרונים אינו קו חד וברור, אלא אזור דמדומים היסטורי, שהושפע עמוקות מהמאורעות שפקדו את מרכזי התורה השונים. אין דוגמה טובה יותר להמחיש מורכבות זו מאשר ההתבוננות בשני גאוני עולם אלו, רבי שמעון בר צמח דוראן (התשב"ץ) ורבי ישראל איסרלן (בעל תרומת הדשן), אשר חיו ופעלו כמעט באותה עת, אך ייצגו שני עולמות, שתי מסורות, ושתי דרכי התמודדות עם אתגרי הדור. השאלה אינה מי "גדול" יותר, חלילה, אלא כיצד נתפסה סמכותם ההלכתית על ידי הדורות הבאים, ובראשם על ידי קודש הקדשים מרן הבית יוסף, ומה היו הסיבות לכך.
מעמדו הרם של בעל התשב"ץ וראיותיו
הטענה המרכזית שהועלתה היא כי מעמדו של התשב"ץ, בעיני הבית יוסף, היה כשל אחד מן הראשונים המובהקים, בעוד שבעל תרומת הדשן נחשב כבר כפותח תקופת האחרונים. טענה זו אינה מבוססת על השערה בעלמא, אלא נסמכת על ניתוח דרכי פסיקתו של הבית יוסף ועל עדויות מפורשות של גדולי האחרונים.
הראיה המכוננת מדברי מהר"י עייאש:
העדות המשמעותית ביותר, אשר שופכת אור עצום על יחסו של מרן הבית יוסף לתשב"ץ, מובאת על ידי הגאון רבי יהודה עייאש בספרו "מטה יהודה" (שהוא ביאור על מנהגי עירו אלג'יר, עירו של התשב"ץ).
אולם רבי יהודה עייאש כותב בספרו מנהגי ארגיל שרוב הפעמים שהביא הב"י תשובת רשב"ץ פסק כמותה. אולם לא ראה את כולם. ולכן מעמיד מנהגי אלג'יר ע"פ התשב"ץ נגד הב"י בטענה שאם היה רואהו היה מקבלו להלכה.
דברים אלו הם יסוד מוסד. מהר"י עייאש אינו רק מציין עובדה סטטיסטית, אלא חושף עיקרון יסודי בשיטת הבית יוסף. הוא טוען שני דברים אדירים:
1. בפועל , כאשר עמדה תשובת התשב"ץ לנגד עיני הבית יוסף, הוא קיבלה להלכה ברוב רובם של המקרים.
ומה שכתבת שלפעמים פסק כמותו, הנוסח הזה נובע פשוט מחוסר ידע כללי בדברי הבית יוסף, ולהציג זאת כאילו יש מקומות שבהם הוא "לכאורה מכריע" – זו טעות.
אדרבה, יש מקומות רבים שבהם הוא מביא את דברי הרשב"ץ לבדו ומכריע כמותו, כלומר על פי תשובת התשב"ץ בלבד, ללא צירוף פוסקים נוספים.
לדוגמה:
א. בסימן רסה ביורה דעה – הביא את דברי התשב"ץ לעניין אנוסים שמברכים "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
ב. בסימן רסח – פסק שאין למול גר ביום חמישי, כדי שלא יבוא לידי חילול שבת בג' ימים שלאחר מכן.
ג. בסימן רעד – הכריע כדבריו לגבי כתיבת ספר תורה.
ד. בסימן רעו – בעניין שם ה' שלא קדשוהו. הבית יוסף הביא את פסק התשב"ץ, ואף סייע לדבריו מדברי הסמ"ק.
ה. בסימן רעז – הביא את דברי התשב"ץ לגבי קליפת אות מספר תורה, והביאו עם כל הראיות באופן מלא.
ו. ובסימן רפג – פסק שדין ארבע שיטין הוא לכתחילה, אך אינו פוסל בדיעבד.
כל אלו הן רק דוגמאות מתוך רצף של סימנים ביורה דעה, שבהם הבית יוסף מביא את דברי התשב"ץ בתוך דבריו ב"בדק הבית", שהם כידוע משנה אחרונה – וקובעם להלכה בתוך ספרו.
ויתבאר להלן מעדותם של מהר"ח ויטאל, מהר"ש אבוהב ומהריק"ש, כי ספר הבית יוסף הוא עיקר עמלו והשקעתו, ומצורף ומלובן להלכה למעשה.
אכן, יש להעיר שמכך שהביא את תשובות התשב"ץ רק בבדק הבית, עולה ששו"ת התשב"ץ הגיע לידו רק לאחר שסיים את גוף חיבורו. לכן שילבם בעיקר בבדק הבית – שהוא תוספת מאוחרת לדבריו.
כמו שכתבתי, ברוב ככל המקומות שהובא – ההלכה נפסקה כמותו.
ודרך אגב, גם הרמ"א מביאו פעמים רבות, וגם את בנו הרשב"ש, ובכמעט כל מקום שמביאו – מכריע כמותם.
לדוגמה:
א. בדרכי משה, יו"ד סימן רי"ח אות א', כותב לגבי נדרים של אדם שנשבע שלא לעשות יין וכדו' – והביא את דברי התשב"ץ להלכה.
ב. באבן העזר סימן זך – הביא את דברי בנו, הרשב"ש, להלכה לגבי מי שנשא אישה גויה ונתגיירה, שאין צורך לתת לה גט, וכו'.
ג. בחושן משפט סימן כ"ד אות א' – גם שם מביאו.
אך כמו שכתבתי לעיל: עיקר פסקיו ודבריו אינם עוסקים במנהגי אורח חיים – ברכות, שבת, ונידה.
אע"פ שגם בהם יש אזכורים, הרי שעיקר כוחו של התשב"ץ ניכר ביורה דעה, ובחלקים המורכבים של אבן העזר וחושן משפט.
ולכן, ללומד שאינו בקי בחלקים אלו – נראה שהתשב"ץ "נפל בין הכיסאות"... כלשונך – הזהב.
ואיני מדבר כאן על החיד"א – שרק בחלק מחיבוריו, באורח חיים ויורה דעה, הביא את דברי התשב"ץ כ־400 פעם להלכה.
אולם אל תדרוש ממני להביא לך מקום אחר מקום...
והרי הוא קורא לו "גדול המורים" באופן עקבי – עיין ב"יעיר אוזן" ועוד.
תוארים כאלה אינם מצויים בלשון מרן החיד"א, ולא נכתבו לתפארת המליצה – אלא לתת משקל לדבריו.
לשון זו – "גדול המורים" – אינו מזכיר בכל חיבוריו אלא על:
הרשב"א (ברכ"י, או"ח סימן ק"ח),
רבנו יונה (ברכ"י סי' קכ"ב אות א'),
והרשב"ץ (ביורה דעה סימן כ"ט וסי' פ"ז).
2. הסיבה שלא תמיד פסק כמותו היא אך ורק משום שלא כל כתביו היו בידו . שו"ת התשב"ץ, המחולק לשלושה חלקים, לא היה מצוי בשלמותו בידי מרן בעת כתיבת הבית יוסף.
מכאן גוזר מהר"י עייאש מסקנה הלכתית נועזת ומרחיקת לכת: במקום שבו מנהג אלג'יר, המיוסד על פסק של התשב"ץ, סותר את פסק השולחן ערוך, יש להמשיך ולנהוג כהתשב"ץ. הנימוק הוא, שאנו אומרים "אילו ראה מרן את דברי התשב"ץ הללו, היה חוזר בו ופוסק כמותו". אין לך ביטוי גדול מזה להערכה ולקבלת סמכות מוחלטת. משמעות הדבר היא, שהבית יוסף לא ראה את התשב"ץ כעוד דעה שיש לשקול, אלא כפוסק מכריע, שדעתו כמעט ואינה נדחית.
מהות סמכותו של התשב"ץ – "ננס על גבי ענק"
השאלה המתבקשת היא, מדוע זכה התשב"ץ למעמד רם שכזה? התשובה נעוצה בשיטת לימודו ובמקומו בשלשלת המסורה.
האמת יורה דרכו דהתשב"ץ ע"פ רוב מביא את כל הקודמים לו ונושא ונותן בדבריהם בהרחבה גדולה ומקיפה כידוע. ועל זה נאמר דמאביי ורבא שהעמידו הדברים בפלפולן יותר הלכה כבתראי דראו כל דברי הקדמונים ונשאו ומתנו והכריעו בבחינת ננס ע"ג הענק.
התשב"ץ לא היה "מהפכן". הוא היה איש המסורת הספרדית-קטלונית המפוארת, חוליה אחרונה בשלשלת הזהב של הרמב"ן, הרשב"א, והר"ן. תשובותיו הן סימפוניה של שיטות הראשונים. הוא פורס את כל הדעות, דן בהן לעומק, מיישב ומכריע. לכן, כאשר הבית יוסף ראה פסק של התשב"ץ, הוא ראה לפניו לא דעה של יחיד, אלא את מסקנת הדיון של עולם הראשונים כולו. זוהי בדיוק הסיבה שהכלל "הלכתא כבתראי" נאמר במלוא תוקפו, כי ה"בתרא" ראה את כל מה שראה ה"קמא" והוסיף את בינתו הרחבה.
מעמדו של בעל תרומת הדשן וצדדי הסוגיה
מנגד, ניצב בעל תרומת הדשן, אשר אין חולק על גאונותו ועוצמתו. אולם, היחס אליו, ובפרט בשיטת הבית יוסף, היה שונה.
היחס המורכב של הבית יוסף:
בעוד שהתשב"ץ נתפס כמסכם ומכריע, תרומת הדשן נתפס כמחדש ומקורי. בעל תרומת הדשן הוא ספר מקורי מאד ומחודש בהרבה דינים מסברא. שיטת הפסיקה של הבית יוסף, כפי שהצהיר בהקדמתו, הייתה ללכת אחר רוב דעותיהם של שלושת עמודי ההוראה: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כאשר פוסק, גדול ככל שיהיה, מחדש דין מסברא דנפשיה, אשר אינו מתיישב עם דברי עמודי ההוראה, הבית יוסף לא היסס לחלוק עליו. זהו שורש הביקורת של הרמ"א על הבית יוסף, שטען שבכך הוא מבטל את מנהגי אשכנז המיוסדים על פסקיהם של אחרונים אלו.
עדויות סותרות על מעמדו:
כפי שמובא בספר "שם הגדולים" לחיד"א (ערך מהרא"י):
מצד אחד, יש המעדיפים את התשב"ץ: החיד"א מביא את דברי ה"בית דוד" (יורה דעה סימן קל"ג):
"היכא דפליגי מהרא"י והרשב"ץ ראוי לפסוק כהרשב"ץ נגד מהרא"י שאעפ"י שמהרא"י גדול כבודו מ"מ ידענו שהרשב"ץ גדול ממנו הרבה ואף על גב דמהרא"י בתרא וכו'".
זוהי אמירה נחרצת המעדיפה את התשב"ץ לא רק בשל היותו קודם, אלא מתוך קביעה שהוא "גדול ממנו הרבה".
מצד שני, יש המעניקים מעמד-על לתרומת הדשן: החיד"א מיד מסייג ומביא את הדעה החולקת, והיא דעתם של גדולי הפוסקים הספרדים שישבו בטורקיה:
"ונראה דנעלם ממנו מ"ש מהרשד"ם בכמה תשובות דרבו הגאון מהר"י טאיטאצק היה מחזיק תשובת תרומת הדשן כתשובת הרא"ש ועלה סמך מהרשד"ם ואחריו הרב פרח מטה אהרן... גם מרן בתשובותיו דיני גירושין סי' ט' הפליג בכבוד התה"ד וכתב שהרא"ם תופס דבריו כמרגליות."
זוהי עדות מדהימה. להחזיק את תשובות תרומת הדשן כ"תשובת הרא"ש" פירושו להכניס אותו אל תוך קודש הקדשים של עמודי ההוראה של הבית יוסף עצמו! כמו כן, העובדה שמרן עצמו (הבית יוסף) וגדול דורו הר"א מזרחי הפליגו בכבודו, מראה שאין מדובר כאן חלילה בזלזול במעמדו, אלא בגישה עקרונית שונה כלפי סוג הסמכות שהוא מייצג.
סיכום ויישוב הדברים: סוגי סמכות שונים
נמצאנו למדים, כי אין כאן סתירה פשוטה, אלא שתי תפיסות של סמכות הלכתית:
1. סמכות התשב"ץ נובעת מהיותו מסכם המסורת . הוא החותם, המכריע, זה שדבריו הם המילה האחרונה בדיוני הראשונים. לכן, הבית יוסף מקבל את דבריו כפסק כמעט מוחלט, כי הם מייצגים את כל מה שקדם להם.
2. סמכות תרומת הדשן נובעת מגאונותו האישית ומכוח סברתו . הוא יסוד הפסיקה האשכנזית המאוחרת. גדולי עולם העריכו את דבריו כמרגליות והשוו אותו לרא"ש. אך עבור הבית יוסף, ששיטתו מושתתת על ההליכה אחר רוב עמודי ההוראה הקדמונים, סמכות זו, גדולה ככל שתהיה, אינה דוחה את סמכותם של שלושת עמודיו.
לפיכך, היחס השונה אינו נובע מהערכה אישית שונה, אלא מהגדרה שונה של תפקידם בעולם ההלכה. התשב"ץ נתפס כחלק אינטגרלי מעולם הראשונים, כסיומו והשלמתו. תרומת הדשן נתפס כפותחה המזהיר של תקופה חדשה – תקופת האחרונים, שבה דרכי הפסיקה והיחס אל הקדמונים השתנו.
הספרדים קיבלו עליהם את הוראות מרן השולחן ערוך, שהתבסס על הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש.
האשכנזים קיבלו עליהם את הגהות הרמ"א, שהתבסס על פוסקי אשכנז, ובראשם המהרי"ל ותרומת הדשן.
התשב"ץ, כפוסק המרכזי של יהדות צפון אפריקה, שהייתה עולם בפני עצמו, לא נכנס במלואו לאף אחת משתי המערכות המרכזיות הללו. כפי שנאמר יפה בדיון, מסורת קטלוניה, על אף גדולתה, "נעלמה כמעט לחלוטין" לאחר שהתערבבה עם גולי ספרד. וכך, באופן פרדוקסלי, למרות מעמדו הרם כראשון, שהבית יוסף קיבל את דעתו כמעט ללא עוררין, הוא פחות מצוטט בשולחן ערוך, כי כתביו לא היו מצויים לפניו בשלמותם. לעומתו, תרומת הדשן, שמרן חלק עליו רבות, מוזכר ונידון ללא הרף בבית יוסף, ועל ידי הרמ"א הפך לנר לרגליהם של פוסקי אשכנז.
יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד, ולדקדק בדברי רבותינו, ולהבין את עומק דעתם וקדושתם.
כנראה שלא הבנת אותי, כי לא ניסיתי לענות ע"ז בינתיים.הגבתי לטענתך, ואני בהחלט מתנגד לפרשנות שלך לנושא.
לא הנחתי הנחה. הבית יוסף הניח אותה (שיש ג' עמודי הוראה), ובהנחה שאנו "לומדים" את דבריו כמו א' מגדולי הפוס',כלומר הנחת הנחה מוקשית לכשעצמה ועפ"ז הסברת קושיא אחרת,
אבל זה לא נקרא להסביר.
אני מתייחס לזה כמו לסוגיא שיש עליה 2 קושיות. זה שלא תירצתי את האחת, לא אומר שהתירוץ לשנייה לא נכון. וק"ל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,748
נדיר ביותר, ולגבי הר''א מורדון ידוע דבגלל מעשה שהיה כתב כן. וכמוש''כ מרן החיד''א בענין זה, שאין זו דרך הב''י כלל, ומה שמצאנו שם היה בגלל מעשה שהיה. לגבי רבינו יונה, וכו', צריך לעיין, האם אמר זאת כקושיא, בלבד, שזה מצאנו לרוב כלפי כולם. וגם היום נקשה. או שהציע מהלך אחר ופסקו להלכה. וצריך פנאי לזה.לא מדוייק,
ומ''מ כלפי הר''ן והמגיד משנה, למרות שמתייחס בכבוד מאד, אך לא פעם ולא פעמיים והרבה פעמים מציע מהלך שונה, ומכריע אחרת הן בדעת הרמב''ם, והן בפירוש הסוגיות, משא''כ כלפי הדור שמעל.
לשאלה קיבלת תשובה, אלא שאתה טוען שזה מחודש. בשביל זה יש את הב"י. כמובן שדבריי לא נאמרו ביחס להמשך דבריך: תמוה ביותר, משום שלדעתי זה לא.
שאֵלָתי (לאורך כל האשכול): מה ההגיון בזה,
תשובתך: מותר לב"י לחדש חידושים.
תגובתי: זו לא תשובה לשאלה.
(נא קרא השרשור).
טענת את זה והגבתי. זה לא "מנהג" ותו לא. זה כח של דברי תורה שהתקבלו והונהגו. אבל עדיין יש להתייחס אליהם כדברי תורה שאפשר לדון בהם ולהחיל עליהם הכרעות אחרות. ותול"מ.
א. לא זו כוונת הרמב"ם, ולא להקשר הזה הוא כיוון.
ב. יש להתייחס (גם לדעת הרמב"ם) אף לשיטות שאינן דחויות מההלכה גם אם לא קמה קהילה שקיבלה עליה את אותו רב כפוסק.
ג. הכלאים הללו בין פוסקים שהתקבלו מיניה וביה לענין רוב, לעומת שאר הפוסקים, זו פרשנות שלך בחידושו של הב"י.
כלומר חידוש על חידוש.
כנראה שלא הבנת אותי, כי לא ניסיתי לענות ע"ז בינתיים.
מחילה, קראתי את דבריך נסובים על דברי.
לא הנחתי הנחה. הבית יוסף הניח אותה (שיש ג' עמודי הוראה), ובהנחה שאנו "לומדים" את דבריו כמו א' מגדולי הפוס',
אני מתייחס לזה כמו לסוגיא שיש עליה 2 קושיות. זה שלא תירצתי את האחת, לא אומר שהתירוץ לשנייה לא נכון. וק"ל.
המציאות של 3 מתוך הכלל, זה הנחה של הב"י.
הפרשנות שלך בדבר, היא הנחה שלך.
פרשנות זו לא נראית לי בב"י, וממילא דבריו נשארים מוקשים בעיני.
אני מבין שציטטת שוב את ההודעה הזאת כדי לומר שהתכלית של 'תורה אחת ומשפט אחד' עדיין אינה מחייבת את דרכו של מרן.ולעצם הענין; גם כשבאים לעשות סדר (תהא הסיבה אשר תהא), ישנן דרכים מקובלות לעשיית הסדר.
א. לפסוק ולהכריע ע"פ סברות וראיות. דבר זה שלל הב"י.
ב. להכריע ע"פ מרא דאתרא. דבר זה היה אכן נר לרגליו של מרן בתשובותיו, אך לא בב"י.
ג. להכריע ע"פ רוב הפוסקים. דבר זה קיבל פנים חדשות בב"י, ע"י ברירת 3 פוסקים בלבד (שבמקרה גם היו בבחינה מסויימת [ליתר דיוק באופן חלקי] 'מרא דאתרא' באי אלו קהילות). ובחירת רוב מביניהם.
דבר זה הוא המצאה חדשה, שאין לה שום היגיון לכאו', ואינה אמורה להועיל יותר מאחת הדרכים הרגילות.
ואכן סיכמת יפה את האפשרויות שיש בענין זה.
ואכתוב בזה מעט הרהורים, שאולי יקדמו מעט את ההבנה בזה.
לענ"ד שתי האפשרויות האחרונות שהבאת, שתיהן יחד מהוות את דרכו של מרן.
כלומר: הוא מכריע ע"פ מרא דאתרא, אלא שלדעתו יש שלשה 'מארי דכולהו אתרי'.
וזה החילוק בין דבריו בב"י לדבריו שבתשובה. התשובה מתייחסת לאדם פרטי שבהכרח יש לו מרא דאתרא (בד"כ הרמב"ם), אבל החיבור מתייחס לכלל בית ישראל (עד כמה שידו של הב"י מגעת).
וכלל בית ישראל קיבל עליו שלשה 'מארי דאתרא', ומתוכם הוא בוחר את הרוב.
שים לב, שאין כוונתי עדיין ליתן טעם כיצד אפשר לעשות זאת. אלא להסביר שאכן לדעת הב"י זו הדרך היחידה ל'תורה אחת ומשפט אחד'.
האפשרות הראשונה שהבאת, לדעת הב"י אינה ראויה ואינה מעשית (ע"ש שנוקט שתי סיבות לזה).
האפשרות השניה, תיצור לנו עשרות קהילות בעלות מארי דאתרייהו, אלף תורות ורבבות משפטים.
האפשרות השלישית היא לכאורה הכי מועדפת, בפרט אצל בעלי הוראה הרגילים להורות ע"פ רוב.
אלא שאפשרות זו עצמה זוקקת לעצמה את השניה, שהרי בכל רוב יש דיון מה המשקל של כל פוסק, ואין אפשרות להחליט שהרמב"ם והמנהיג שוים בפסיקתם.
והמשקל של הפוסק נקבע ע"פ אחת משתי דרכים: חכמתו וגודל עיונו, והתפשטות הוראותיו. כל אחת מהן עומדת לעצמה.
והב"י נתן משקל כבד מאוד לשלשת עמודי הוראה, שיעמידו 'רוב בנין' נגד רוב החכמים המפורסמים האחרים.
זו הנחה שרירותית.כמו"כ, גם אם אמנם התקבלו בסוף דברי הב"י (דבר לא ברור לכשעצמו, כדלהלן), הרי שאין זו תשובה למה בכלל הוא עשה כך. ומן הסתם דבריו היו מתקבלים (בהנחה שהתקבלו) גם אם היה בוחר אחרת.
מנין לך שאם היה בוחר אחרת היו מקבלים דבריו? אדרבה לענ"ד נראה להיפך, שדוקא בגלל שדבריו היו מסתברים לחכמים, קבלו עליהם הכרעתו זאת.
איני יודע מה כוונתך בויכוחים הנמשכים. אבל באופן כללי, חיש מהרה (באופן יחסי לחידושו הגדול) נתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל.ולעצם הענין האם התקבלו דבריו, הרי שדוקא בדורו היו כמה וכמה חכמים ידועים שהתנגדו לכלל זה של עמודי הוראה, אלא שלאידך מפי השמועה שמענו שכ-200 רבנים אישרו שאפשר ללכת ע"פ ג' עמודי הוראה. אישרו ולא הכריחו. (ואמנם עינינו הרואות שהויכוחים וההלשנות המשיכו גם לאחר פטירתו, והויכוחים על עצם ההכרעה האבסולוטית ע"פ ספרו, נמשכים עד היום).
שאֵלָתי (לאורך כל האשכול): מה ההגיון בזה,
תשובתך: מותר לב"י לחדש חידושים.
תגובתי: זו לא תשובה לשאלה.
(נא קרא השרשור).
א. לא זו כוונת הרמב"ם, ולא להקשר הזה הוא כיוון.
ב. יש להתייחס (גם לדעת הרמב"ם) אף לשיטות שאינן דחויות מההלכה גם אם לא קמה קהילה שקיבלה עליה את אותו רב ךפוסק.
ג. הכלאים הללו בין פוסקים שהתקבלו מיניה וביה לענין רוב, לעומת שאר הפוסקים, זו פרשנות שלך בחידושו של הב"י.
כלומר חידוש על חידוש.
מחילה, קראתי את דבריך נסובים על דברי.
המציאות של 3 מתוך הכלל, זה הנחה של הב"י.
הפרשנות שלך בדבר, היא הנחה שלך.
פרשנות זו לא נראית לי בב"י, וממילא דבריו נשארים מוקשים בעיני.
עד כאן דיון פורה. מכאן ואילך ויכוח מתיש.
עיני המעיין תחזינה והבוחר יבחר.
דבריך ארוכים ומסודרים להפליא. אף שיש לענ"ד הרבה מה להעיר בהם.מכאן גוזר מהר"י עייאש מסקנה הלכתית נועזת ומרחיקת לכת: במקום שבו מנהג אלג'יר, המיוסד על פסק של התשב"ץ, סותר את פסק השולחן ערוך, יש להמשיך ולנהוג כהתשב"ץ. הנימוק הוא, שאנו אומרים "אילו ראה מרן את דברי התשב"ץ הללו, היה חוזר בו ופוסק כמותו". אין לך ביטוי גדול מזה להערכה ולקבלת סמכות מוחלטת. משמעות הדבר היא, שהבית יוסף לא ראה את התשב"ץ כעוד דעה שיש לשקול, אלא כפוסק מכריע, שדעתו כמעט ואינה נדחית.
אבל על הקטע הנ"ל יש להעיר בפשטות, שכמדומה שלא נתקבלו דברי מהר"י עייאש הנ"ל כלל.
ולא מצינו שהב"י נוקט דעתו של הרשב"ץ נגד גדולי הפוסקים.
כשהרשב"ץ כותב פסק ובא לבדו, והב"י נוקט כמותו, אין מזה כל הכרח למקומות שבהם יש פלוגתא, כמובן.
והלא רבות עתים מביא הוא פוסקים שונים שכתבו דבריהם לבדם, ונוקט כמותם.
והסיוע מבדק הבית והצגתו כ'משנה אחרונה', לדעתי חוטא כאן לאמת.
הב"י הוא ספר אסיפת דינים, וכשעובר על ספר רבינו ירוחם או ארחות חיים ורואה בהם דינים שלא הביא, הרי הוא מוסיפם בבדק הבית. אין מזה כל הכרח שנוקט כמותו לקביעת הלכה מוחלטת כל שלא כותב בהדיא הכי נקטינן. ובפרט אם אינו מובא אלא לבדו.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,748
בספר ארץ חיים הביאם להלכה.אבל על הקטע הנ"ל יש להעיר בפשטות, שכמדומה שלא נתקבלו דברי מהר"י עייאש הנ"ל כלל.
אני בדקתי בכל המקומות שהובא התשב''ץ נפסק כמותו להלכה. תוכל לבדוק, אחד אחד. לא מצאתי עדיין מקום שלא.ולא מצינו שהב"י נוקט דעתו של הרשב"ץ נגד גדולי הפוסקים.
כשהרשב"ץ כותב פסק ובא לבדו, והב"י נוקט כמותו, אין מזה כל הכרח למקומות שבהם יש פלוגתא, כמובן.
והלא רבות עתים מביא הוא פוסקים שונים שכתבו דבריהם לבדם, ונוקט כמותם.
כשמביא שיטה מסויימת ואינו סובר כמותה, הוא מציין זאת. הבאה בשתיקה שיטת ראשונים בבית יוסף היא הסכמה.והסיוע מבדק הבית והצגתו כ'משנה אחרונה', לדעתי חוטא כאן לאמת.
הב"י הוא ספר אסיפת דינים, וכשעובר על ספר רבינו ירוחם או ארחות חיים ורואה בהם דינים שלא הביא, הרי הוא מוסיפם בבדק הבית. אין מזה כל הכרח שנוקט כמותו לקביעת הלכה מוחלטת כל שלא כותב בהדיא הכי נקטינן. ובפרט אם אינו מובא אלא לבדו.
התכוונתי אצל כל גדולי ההוראה הספרדים, לא בספר כללים.בספר ארץ חיים הביאם להלכה.
כשהיה החיד"א או הבא"ח נוטל את סברת הרשב"ץ נגד מרן, הוא היה - באופן כללי כמובן - נוקט כמותו נגד מרן, או לא? לי נראה שלא.
הב"י פוסק כמותו כשנחלק על פוסקים מפורסמים? או כשהוא רק מצטרף למשקל הדעות?אני בדקתי בכל המקומות שהובא התשב''ץ נפסק כמותו להלכה. תוכל לבדוק, אחד אחד. לא מצאתי עדיין מקום שלא.
בזה יש לנו ויכוח.כשמביא שיטה מסויימת ואינו סובר כמותה, הוא מציין זאת. הבאה בשתיקה שיטת ראשונים בבית יוסף היא הסכמה.
...
וזה החילוק בין דבריו בב"י לדבריו שבתשובה. התשובה מתייחסת לאדם פרטי שבהכרח יש לו מרא דאתרא (בד"כ הרמב"ם), אבל החיבור מתייחס לכלל בית ישראל (עד כמה שידו של הב"י מגעת).
תשובותיו נשלחות גם לקהילות.
והב"י מעיד בפירוש שלא בא לשנות את מנהגי הקהילות.
האפשרות השניה, תיצור לנו עשרות קהילות בעלות מארי דאתרייהו, אלף תורות ורבבות משפטים.
האפשרות השלישית היא לכאורה הכי מועדפת, בפרט אצל בעלי הוראה הרגילים להורות ע"פ רוב...
א' רוב הקהילות לדבריו בתשובה בלא"ה הולכים כהרמב"ם.
ב' הרי"ף והרא"ש בלא"ה (לדברי הרמב"ם) לא חולקים הרבה.
ג' הוא בלא"ה לא בא לשנות מנהגי קהילות, אלא מה לקהילה שפתאום תשכח מה מנהגיה ? - אז שיבחר בדרך הרצוייה יותר, רוב מכל הפוסקים.
אלא שאפשרות זו עצמה זוקקת לעצמה את השניה, שהרי בכל רוב יש דיון מה המשקל של כל פוסק, ואין אפשרות להחליט שהרמב"ם והמנהיג שוים בפסיקתם.
והמשקל של הפוסק נקבע ע"פ אחת משתי דרכים: חכמתו וגודל עיונו, והתפשטות הוראותיו. כל אחת מהן עומדת לעצמה.
והב"י נתן משקל כבד מאוד לשלשת עמודי הוראה, שיעמידו 'רוב בנין' נגד רוב החכמים המפורסמים האחרים.
זו הנחה שרירותית.
מנין לך שאם היה בוחר אחרת היו מקבלים דבריו? אדרבה לענ"ד נראה להיפך, שדוקא בגלל שדבריו היו מסתברים לחכמים, קבלו עליהם הכרעתו זאת.
ומנין לך (ולו) שלא, למה לחשוב שיהיה הבדל ?
למה אתה כ"כ חושב שהוא חשב, שאילו היה מתייחס באמת לרוב הפוסקים, לא היו דבריו מסתברים, מהיכי תיתי ?
איני יודע מה כוונתך בויכוחים הנמשכים.
גם אני לא מבין כוונתך בהם.
שכויי"ח את זה אני יודע.אבל באופן כללי, חיש מהרה (באופן יחסי לחידושו הגדול) נתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,748
חושבני שכשרואים את התשב''ץ וסגנון פסיקתו, השאלות האלה, נמוגות עד לא קיימות, התשב''ץ אף פעם לא בא בכמדה עצמאית, וחולק על הקודמים לו, אלא יכול להיות סימנים שלימים בבירור שיטת הרמב''ם בראיות מכל דברי הרמב''ם, וכן הלאה, אני חושב שזה מודגש במה שכתבתי, ולענ''ד אתה שוב מפריד, בין צורת הפסיקה, לבין הקוד של הפוסק, זה ממש לא עובד ככה. הרשב''ץ זה תמיד הכרעה בין פוסקים כשיש פוסקים רבים הניצבים עמו.התכוונתי אצל כל גדולי ההוראה הספרדים, לא בספר כללים.
כשהיה החיד"א או הבא"ח נוטל את סברת הרשב"ץ נגד מרן, הוא היה - באופן כללי כמובן - נוקט כמותו נגד מרן, או לא? לי נראה שלא.
הב"י פוסק כמותו כשנחלק על פוסקים מפורסמים? או כשהוא רק מצטרף למשקל הדעות?
בזה יש לנו ויכוח.
והוא בתראי ראה את כולם ודן בראיותיהם, והכריע.
איני יודע מה כוונתך בויכוחים הנמשכים. אבל באופן כללי, חיש מהרה (באופן יחסי לחידושו הגדול) נתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל.
התכוונתי 'ויכוחים נמשכים' למה שכתבת כאן:גם אני לא מבין כוונתך בהם.
כי בסופו של דבר נראה בבירור שנתקבלה שיטתו (באופן כללי) על כל הפוסקים, הלא כן?ולעצם הענין האם התקבלו דבריו, הרי שדוקא בדורו היו כמה וכמה חכמים ידועים שהתנגדו לכלל זה של עמודי הוראה, אלא שלאידך מפי השמועה שמענו שכ-200 רבנים אישרו שאפשר ללכת ע"פ ג' עמודי הוראה. אישרו ולא הכריחו. (ואמנם עינינו הרואות שהויכוחים וההלשנות המשיכו גם לאחר פטירתו, והויכוחים על עצם ההכרעה האבסולוטית ע"פ ספרו, נמשכים עד היום).