ולעצם הענין; גם כשבאים לעשות סדר (תהא הסיבה אשר תהא), ישנן דרכים מקובלות לעשיית הסדר.
א. לפסוק ולהכריע ע"פ סברות וראיות. דבר זה שלל הב"י.
ב. להכריע ע"פ מרא דאתרא. דבר זה היה אכן נר לרגליו של מרן בתשובותיו, אך לא בב"י.
ג. להכריע ע"פ רוב הפוסקים. דבר זה קיבל פנים חדשות בב"י, ע"י ברירת 3 פוסקים בלבד (שבמקרה גם היו בבחינה מסויימת [ליתר דיוק באופן חלקי] 'מרא דאתרא' באי אלו קהילות). ובחירת רוב מביניהם.
דבר זה הוא המצאה חדשה, שאין לה שום היגיון לכאו', ואינה אמורה להועיל יותר מאחת הדרכים הרגילות.
אני מבין שציטטת שוב את ההודעה הזאת כדי לומר שהתכלית של 'תורה אחת ומשפט אחד' עדיין אינה מחייבת את דרכו של מרן.
ואכן סיכמת יפה את האפשרויות שיש בענין זה.
ואכתוב בזה מעט הרהורים, שאולי יקדמו מעט את ההבנה בזה.
לענ"ד שתי האפשרויות האחרונות שהבאת, שתיהן יחד מהוות את דרכו של מרן.
כלומר: הוא מכריע ע"פ מרא דאתרא, אלא שלדעתו יש שלשה 'מארי דכולהו אתרי'.
וזה החילוק בין דבריו בב"י לדבריו שבתשובה. התשובה מתייחסת לאדם פרטי שבהכרח יש לו מרא דאתרא (בד"כ הרמב"ם), אבל החיבור מתייחס לכלל בית ישראל (עד כמה שידו של הב"י מגעת).
וכלל בית ישראל קיבל עליו שלשה 'מארי דאתרא', ומתוכם הוא בוחר את הרוב.
שים לב, שאין כוונתי עדיין ליתן טעם כיצד אפשר לעשות זאת. אלא להסביר שאכן לדעת הב"י זו הדרך היחידה ל'תורה אחת ומשפט אחד'.
האפשרות הראשונה שהבאת, לדעת הב"י אינה ראויה ואינה מעשית (ע"ש שנוקט שתי סיבות לזה).
האפשרות השניה, תיצור לנו עשרות קהילות בעלות מארי דאתרייהו, אלף תורות ורבבות משפטים.
האפשרות השלישית היא לכאורה הכי מועדפת, בפרט אצל בעלי הוראה הרגילים להורות ע"פ רוב.
אלא שאפשרות זו עצמה זוקקת לעצמה את השניה, שהרי בכל רוב יש דיון מה המשקל של כל פוסק, ואין אפשרות להחליט שהרמב"ם והמנהיג שוים בפסיקתם.
והמשקל של הפוסק נקבע ע"פ אחת משתי דרכים: חכמתו וגודל עיונו, והתפשטות הוראותיו. כל אחת מהן עומדת לעצמה.
והב"י נתן משקל כבד מאוד לשלשת עמודי הוראה, שיעמידו 'רוב בנין' נגד רוב החכמים המפורסמים האחרים.
כמו"כ, גם אם אמנם התקבלו בסוף דברי הב"י (דבר לא ברור לכשעצמו, כדלהלן), הרי שאין זו תשובה למה בכלל הוא עשה כך. ומן הסתם דבריו היו מתקבלים (בהנחה שהתקבלו) גם אם היה בוחר אחרת.
זו הנחה שרירותית.
מנין לך שאם היה בוחר אחרת היו מקבלים דבריו? אדרבה לענ"ד נראה להיפך, שדוקא בגלל שדבריו היו מסתברים לחכמים, קבלו עליהם הכרעתו זאת.
ולעצם הענין האם התקבלו דבריו, הרי שדוקא בדורו היו כמה וכמה חכמים ידועים שהתנגדו לכלל זה של עמודי הוראה, אלא שלאידך מפי השמועה שמענו שכ-200 רבנים אישרו שאפשר ללכת ע"פ ג' עמודי הוראה. אישרו ולא הכריחו. (ואמנם עינינו הרואות שהויכוחים וההלשנות המשיכו גם לאחר פטירתו, והויכוחים על עצם ההכרעה האבסולוטית ע"פ ספרו, נמשכים עד היום).
איני יודע מה כוונתך בויכוחים הנמשכים. אבל באופן כללי, חיש מהרה (באופן יחסי לחידושו הגדול) נתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל.
