ומיותר לציין את הגרי"ח סופר שליט"א דכל רז לא אניס ליה.
חייב לציין באשכול זה את המדרש בפרשת השבוע
שמות רבה פרשת וארא פרשה י
תני ר"ע אומר צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים, א"ל רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו, ויעשו כן החרטומים בלטיהם, שהיו סבורין שהן מעשה שדים.
בס"ד
סנהדרין ס"ז ב' ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים ר"ע אומר צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאה את כל ארץ מצרים.
אמר ראב"ע עקיבא מה לך אצל אגדה כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות אלא צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו.
והנה מאמר זה ודאי אינו מחלוקת רק בפשוטי המקראות שהרי ר"ע מבאר פסוק וראב"ע אומר לו אגדה. ועוד שמה חרה לראב"ע שאמר לו כלה מדברותיך וכלך בנגעים ואהלות
[1] וברש"י שהם חמורים ובהם אתה מחודד יותר.
ונראה דפליגי ר"ע ראב"ע בדברים יסודיים וזהו דצפרד"ע הוי סמל למקור החכמה ציפור דעה כנודע
[2]. (עיין מהרש"א בב"ב ע"ג ב' דחזי אקרוקתא רמז על מלכות יוונית וע"ש נקרא צפרד"ע).
ומצינו ב' הנהגות בגדולי ישראל אחד שהגדול יורד מן ההר אל העם ומלמדם בינה וכך מתרבים ת"ח ואמנם לפעמים נפגע באיכותם. וצורה אחרת שהגדול יושב ספון בחדרו ומרבה בשקידה וע"י כך מתקבצים אליו תלמידים ונעשים לת"ח עצומים מצד עצמם ואמנם אי"ז בריבוי.
וזהו החילוק בין שרץ שמשריץ והולך ועיקרו ולדותיו, ואילו שרק שורק במקומו והשריקה הולכת למרחקים וע"י כך מתקבצים לשורק כמו שמצינו בקרא אשרקה ואקבצם הנאמר בנבואת אחרית הימים.
ואומנם השרץ רב אך אין בו מעלה עצמית גדולה ואילו בשורק המתקבצים עולים למקום השורק אך זהו מעט.
ובגיטין ס"ז א' גבי שבח של חכמים ראב"ע קופה של בשמים, שענינה שיריחו את ריחה ויתקבצו אליה. ובשלהי סוטה משמת ר"ע נסתמו מעינות החכמה שענינה השפעה כללית.
וכן מצינו בש"ס שיש בלבול בין שרץ לצפרדע והשרץ טמא והצפרדע טהור. טהרות פ"ו. וזהו משום שימצא אדם שיאמר אלך ואלמד תורה קודם שלמד כל צרכו וזה ודאי לא יעזור משום שעליו להכין עצמו וזה שרץ שלית ליה מגרמיה מידי ועושה שרצים כמוהו שאין תועלת מהם. וכך הצפרדע בחייה הרא' נמצאת במים ורק לאחמ"כ שגודלת יוצאת החוצה.
ובמהר"ל כתוב שמכת צפרדע כנגד ישרצו המים. ובשורשי המילים שרץ ושרק שניהם מילים שיורדות מן הגדול לקטן.
וזהו שאמר כלך אצל נגעים ואהלות רמז לו על אדם כי ימות באהל. ומצורע מוסגר.
[1] ואומנם לעיל ל"ח ב' איתא כהאי לישנא אך זהו בהגדה גבי ב' כסאות של שכינה ושם ר' יוסי אומר עונה לר"ע שאמר דקאי להקב"ה ולדוד עד מתי אתה עושה לשכינה חול וזהו משום דרשתו את לרבות ת"ח.
[2] תנא דבי אליהו רבה פרשה ח
ותעל הצפרדע, שיש בו דיעה, בשעה שהעופות צמאים ובאים לשתות מים מן הייאורים ומן האגמים, קורא אותם, בואו ושתו ואל תיראו, עליהן הכתוב אומר, עליהם עוף השמים ישכון וגו'.