האם פרסומא ניסא דוחה מצוה דאורייתא?

[מאמין בניסים]

כתב הרמב"ם בפ"ד מחנוכה הי"ג וז"ל "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס", ומשמע דזכרון הנס אינו דוחה אלא מצוה דרבנן אבל לא מצוה דאורייתא.

אכן בהלכות מגילה (א' א') מבואר דדוחה אף מצוה דאורייתא "קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא".

[וביותר, דהא כתב הט"ז (תרפ"ז ב') דאפי' אם תתבטל המצוה לגמרי, הרי היא נדחית מפני קריאת המגילה "גם לשון הרמב"ם שהעתיק כאן מורה כן, שכתב ק"ו לשאר מצות שנדחים כולם מפניה ובכלל זה ודאי גם אם נדחים לגמרי וזה ודאי דתמצא מצות שתלויין בזמן ההוא ואפ"ה כשהם נדחים נדחים לגמרי].

וצ"ע.

 

[שאינו יודע לשאול]

ידועה קושית הגר"י לנדא בנו של הנוב"י (שו"ת בית אפרים ס"ז) למה קריאת מגילה נחשב לביטול תורה שמבטלים תורה למקרא מגילה, הרי מקרא מגילה הוא ת"ת.
והרש"ש כתב דלעולם מקרא מגילה הוא ת"ת, ו"מבטלין ת"ת" הכוונה לרב שמסר שיעור לתלמידיו והם שמעו כבר מגילה והוא לא שמע, שמותר לו לבטל את שיעורו וללכת לקרוא מגילה, למרות שבזמן זה יתבטלו תלמידיו מת"ת.
ולפי דברי הרש"ש יתבארו דברי הרמב"ם דהנה ת"ת דרבים דוחה שאר מצוות אפי' מצוה עוברת (ב"י האו"ח סי' ע' והמג"א סי' רצ פסק שכשהרב דרש בשבת במנחה ואירע אונס ונתאחר, ימשיך בדרשתו גם אם לא יקיימו סעודה שלישית עי"ז, וכן בשו"ע ק"ו ב דרב המוסר שיעור לתלמידים אינו צריך להפסיק לק"ש ולתפילה ומפסיק רק לפסוק ראשון דק"ש משום קבלת עול מלכות שמים כמש"כ המג"א והמשנ"ב שם), א"כ י"ל דדעת הרמב"ם שקריאת מגילה דוחה מצוה מהתורה רק מכיוון שהיא עצמה בכלל מצוות ת"ת דרבים, וכך היא צורת פרסום הנס, ללמוד את דברי תורה השייכים לנס ברבים, ומחמת זה - ורק מחמת זה היא דוחה אפילו מצווה דאורייתא ואפילו עוברת.

 

[יעקבי]

בירושלמי מבואר דקריאת מגילה עיקרה מדאו', והדברים עתיקין.

 

[שאינו יודע לשאול]

לענ"ד זה לא עונה על השאלה, כי אם נבוא מצד עיקר חיוב פרסום הנס שהוא חיוב מן התורה, א"כ גם בנר חנוכה נימא הכי, וכמו שידועים דברי החת"ס בזה שעיקר החיוב בנר חנוכה הוא מן התורה.