האם פרסומא ניסא דוחה מצוה דאורייתא?

[מאמין בניסים]

כתב הרמב"ם בפ"ד מחנוכה הי"ג וז"ל "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס", ומשמע דזכרון הנס אינו דוחה אלא מצוה דרבנן אבל לא מצוה דאורייתא.

אכן בהלכות מגילה (א' א') מבואר דדוחה אף מצוה דאורייתא "קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא".

[וביותר, דהא כתב הט"ז (תרפ"ז ב') דאפי' אם תתבטל המצוה לגמרי, הרי היא נדחית מפני קריאת המגילה "גם לשון הרמב"ם שהעתיק כאן מורה כן, שכתב ק"ו לשאר מצות שנדחים כולם מפניה ובכלל זה ודאי גם אם נדחים לגמרי וזה ודאי דתמצא מצות שתלויין בזמן ההוא ואפ"ה כשהם נדחים נדחים לגמרי].

וצ"ע.

 

[שאינו יודע לשאול]

ידועה קושית הגר"י לנדא בנו של הנוב"י (שו"ת בית אפרים ס"ז) למה קריאת מגילה נחשב לביטול תורה שמבטלים תורה למקרא מגילה, הרי מקרא מגילה הוא ת"ת.
והרש"ש כתב דלעולם מקרא מגילה הוא ת"ת, ו"מבטלין ת"ת" הכוונה לרב שמסר שיעור לתלמידיו והם שמעו כבר מגילה והוא לא שמע, שמותר לו לבטל את שיעורו וללכת לקרוא מגילה, למרות שבזמן זה יתבטלו תלמידיו מת"ת.
ולפי דברי הרש"ש יתבארו דברי הרמב"ם דהנה ת"ת דרבים דוחה שאר מצוות אפי' מצוה עוברת (ב"י האו"ח סי' ע' והמג"א סי' רצ פסק שכשהרב דרש בשבת במנחה ואירע אונס ונתאחר, ימשיך בדרשתו גם אם לא יקיימו סעודה שלישית עי"ז, וכן בשו"ע ק"ו ב דרב המוסר שיעור לתלמידים אינו צריך להפסיק לק"ש ולתפילה ומפסיק רק לפסוק ראשון דק"ש משום קבלת עול מלכות שמים כמש"כ המג"א והמשנ"ב שם), א"כ י"ל דדעת הרמב"ם שקריאת מגילה דוחה מצוה מהתורה רק מכיוון שהיא עצמה בכלל מצוות ת"ת דרבים, וכך היא צורת פרסום הנס, ללמוד את דברי תורה השייכים לנס ברבים, ומחמת זה - ורק מחמת זה היא דוחה אפילו מצווה דאורייתא ואפילו עוברת.

 

[יעקבי]

בירושלמי מבואר דקריאת מגילה עיקרה מדאו', והדברים עתיקין.

 

[שאינו יודע לשאול]

לענ"ד זה לא עונה על השאלה, כי אם נבוא מצד עיקר חיוב פרסום הנס שהוא חיוב מן התורה, א"כ גם בנר חנוכה נימא הכי, וכמו שידועים דברי החת"ס בזה שעיקר החיוב בנר חנוכה הוא מן התורה.

 

[מאמין בניסים]

ושוב נראה לבאר באופן פשוט, דמקרא מגילה גופא איהי נמי מצוה דאורייתא דתלמוד תורה, וע"כ מצוה דאורייתא דמקרא מגילה שיש בה פרסום הנס, דוחה מצוה דאורייתא אחרת שאין בה פרסום הנס. משא"כ לגבי נר חנוכה אי"ז מצוה דאו' אלא מצוה דרבנן, ולהכי מצוה דרבנן שיש בה פרסום הנס דוחה מצוה דרבנן שאין בה פרסום הנס, אך אין בכוחה לדחות מצוה דאו'.

 

[שאינו יודע לשאול]

א"כ י"ל דדעת הרמב"ם שקריאת מגילה דוחה מצוה מהתורה רק מכיוון שהיא עצמה בכלל מצוות ת"ת דרבים, וכך היא צורת פרסום הנס, ללמוד את דברי תורה השייכים לנס ברבים, ומחמת זה - ורק מחמת זה היא דוחה אפילו מצווה דאורייתא ואפילו עוברת.

ושוב נראה לבאר באופן פשוט, דמקרא מגילה גופא איהי נמי מצוה דאורייתא דתלמוד תורה, וע"כ מצוה דאורייתא דמקרא מגילה שיש בה פרסום הנס, דוחה מצוה דאורייתא אחרת שאין בה פרסום הנס. משא"כ לגבי נר חנוכה אי"ז מצוה דאו' אלא מצוה דרבנן, ולהכי מצוה דרבנן שיש בה פרסום הנס דוחה מצוה דרבנן שאין בה פרסום הנס, אך אין בכוחה לדחות מצוה דאו'.

ברוך שכיוונתי

 

[אור תורה]

כיון שכל מצוות לימוד תורה זה ע"מ לקיים, א"א לקרוא לזה, שדרבנן דוחה דאורייתא, (פירסומי ניסא דוחה מצוה דאורייתא).
אבל בשאר מצוות דאורייתא, אה"נ מצוה דרבנן לא דוחה מצוה דאורייתא.

 

[רק תורה]

ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא

אדרבה, משמע דגם במת מצווה קוברו תחילה, ואם אינו קוברו גם שאר מצוות דוחים מקרא מגילה משום דהיא מד"ס, אלא דכל דין קדימת מגילה מיירי באופן דיעשה הדאורייתא אחר כך.

וכן מבואר ברמ"א תרפ"ז וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן. אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן, אין שום מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה והא דמת מצווה קודם, היינו דווקא בדאפשר לו לקוראה אחר כך..." ומקורו מהרא"ם שדקדק כנ"ל ברמב"ם.

ועיין באחרונים (ומהם מעיין גנים למוהר"ר אליעזר די אבילא) שתמהו על הט"ז בזה. ופשוט.

והא דיש לדון הוא למ"ד קידוש על היין דאורייתא, ובזה י"ל דס"ל דכל מאי דדחי הוא באופן דמקדש אריפתא, דאז קיים עכ"פ קידוש דאורייתא לדידהו, וכמ"ש הרשב"א והר"ן בשבת כג, ב

 

[רק תורה]

ושוב נראה לבאר באופן פשוט, דמקרא מגילה גופא איהי נמי מצוה דאורייתא דתלמוד תורה, וע"כ מצוה דאורייתא דמקרא מגילה שיש בה פרסום הנס, דוחה מצוה דאורייתא אחרת שאין בה פרסום הנס. משא"כ לגבי נר חנוכה אי"ז מצוה דאו' אלא מצוה דרבנן, ולהכי מצוה דרבנן שיש בה פרסום הנס דוחה מצוה דרבנן שאין בה פרסום הנס, אך אין בכוחה לדחות מצוה דאו'.

לא מהני מידי, דתלמוד תורה לא דוחה מצווה עוברת וחייב להפסיק ללמוד ולקיים שאר מצוות ופשוט.

 

[שאינו יודע לשאול]

ושוב נראה לבאר באופן פשוט, דמקרא מגילה גופא איהי נמי מצוה דאורייתא דתלמוד תורה, וע"כ מצוה דאורייתא דמקרא מגילה שיש בה פרסום הנס, דוחה מצוה דאורייתא אחרת שאין בה פרסום הנס. משא"כ לגבי נר חנוכה אי"ז מצוה דאו' אלא מצוה דרבנן, ולהכי מצוה דרבנן שיש בה פרסום הנס דוחה מצוה דרבנן שאין בה פרסום הנס, אך אין בכוחה לדחות מצוה דאו'.

נוסח זה יש לפלפל בו קצת, דבעצם יסוד המושג פרסום נס הוא ג"כ מצוה מהתורה, לקדש שמו ית' ולפרסם גבורותיו, וכמו שראיתי בחת"ס [אינני זוכר מיקום מדויק] שעיקר חיוב פרסום הנס הוא דאורייתא, רק חז"ל קבעו לו צורה ומקום ואלו הם חיוב דרבנן, א"כ גם במקרא מגילה אטו יהיה מותר לאדם לבטל סדר לימודו הקבוע לטובת קריאת תהלים או ספר רות ושיר השירים? בוודאי שמצד עצם חיוב ת"ת אין לבטל כלל.
אלא יש לומר כדבריך בנוסח מעט שונה - והוא שכיון שת"ת דמקרא מגילה הוא גופא הצורה של פרסום הנס של אסתר, וכך נאמרה תקנת חז"ל לקיים פרסום הנס על ידי קיום מצוות תלמוד תורה של קריאת מגילת אסתר, על כן ת"ת זה של מגילה גובר על ת"ת אחר, כי באותו פרסומי ניסא יש ג"כ ת"ת שהוא צורתו של הפרסומי ניסא.