האם הגיע הזמן לעבור לשוטנשטיין?

[חיי עולם]

מה עדיף, שוטנשטיין או גמרא רגילה?
מצד אחד, עמל התורה, מצד שני, אפשר לעמול על דברים אחרים.

 

[מתוק מדבש]

מה עדיף ילקוט יוסף או משנה ברורה?
מצד אחד, עמל התורה, מצד שני, אפשר לעמול על דברים אחרים.

 

[חיי עולם]

מצד שני,

יתכן והשתרבבו טעויות למיניהם ע"י תלמידים וכדו'.
וכפי שכבר נמצא כמה וכמה פעמים.

 

[כותל המזרחי]

התשובה היא, כל אחד מה שהוא צריך.
והכל כמובן לפי הרמה שלו. שלא יהיה ביטול תורה באיכות.

 

[חיי עולם]

יתכן והשתרבבו טעויות למיניהם ע"י תלמידים וכדו'.
וכפי שכבר נמצא כמה וכמה פעמים.

לדוגמא עיין שם

ספרים המלאים בהעתקות ללא ציון שם המחבר

בדור בו ב"ה רבתה התורה ע"י מאגרים תורניים כאלו ואחרים, לצערנו יש שניצלו זאת לרעה, ופשוט מעתיקים קושיות, תירוצים ואפילו חבורות שלמות, מספרים אחרים, ולא מאזכרים המקורות משם נלקחו. הבעיה בזה, א. גניבה מהמחבר. ב. גניבת דעת הציבור כאילו זו חבורה שלו. ג. הרבה פעמים ספרים אלו מלאים בשטחיות, אחרי...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[משיב כהלכה]

חדושי אגדות [ספרי המהר"ל] בבא בתרא דף קמה עמוד ב:

"ורבא סבירא ליה אפכא, כי בעל משנה כל ימיו רעים שאין נהנה כלל מן תלמודו והלמוד הוא עול על האדם ולפיכך עליו נאמר מסיע אבנים יעצב, כך למוד המשניות למוד שלהם טורח ועול על האדם כמו מי שמסיע האבן ממחצב ששם חוצבין האבנים, אבל בעלי תלמוד מפני שהם עוסקים בתלמוד שהוא חכמה אשר האדם נהנה ממנו ולפיכך נקרא טוב לב משתה תמיד וכן מה שנאמר ובוקע עצים יסכן בהם וגומר כלומר שהוא נהנה מן התלמוד".

 

[עשרה זהב]

אפשר וע"י הגמרות המבוארות, הזמן יאפשר יותר ללמוד נושאים וחלקים אחרים בתורה.

אבל איך יתכן הדבר, שאתה פוגש בחורים בישי"ג\אברכים שיודעים אולי הרבה הלכות, אבל ללמוד דף גמרא כראוי לא מסוגלים?!

ואני לא מדבר על לימוד לעומק, אלא גם לקרוא גמרא ולפסק אותה נכון.

גמרא זה לא ספר שוליים, גמרא היא הבסיס של כל מה שאנחנו לומדים כיום. ישנם מקומות שאולי שכחו מזה, אבל אדרבא, זה בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך...

 

[מתוק מדבש]

יתכן והשתרבבו טעויות למיניהם ע"י תלמידים וכדו'.
וכפי שכבר נמצא כמה וכמה פעמים.

מנין לך הבטחון שבושטנשטין לא נפלו העתקות מתלמידים? הלא זה שבעים כרכים?
אנשים מדברים בבטחון מופרז, צריכים לדבר עם שכל ולא בלי שכל.

 

[כותל המזרחי]

בד"כ שוטנשטיין הוא הביאור הכי טוב ומוביל בהרבה על כל החיקויים האחרים.

 

[משיב כהלכה]

איך יתכן הדבר, שאתה פוגש בחורים בישי"ג\אברכים שיודעים אולי הרבה הלכות, אבל ללמוד דף גמרא כראוי לא מסוגלים?!

גם כשיצא רש"י, היו שטענו "מהיום לא תוכלו ללמוד בלי רש"י..."

ההערות של מהדורת שוטנשטיין הן לימוד בעיון פשוטו כמשמעו. רק שבמקום ללכת לספריה, לחפש את הרשב"א, לראות שחסר ולחפש בשולחנות, למצוא את הרשב"א, לדפדף, לעבור על כל הרשב"א ולמצוא את הקטע המתאים, להבין מה בדיוק רוצה הרשב"א - - - - אז סיכמו לך את דעת הרשב"א כתב, במילים ספורות. וכן על זה הדרך, לגבי כל הראשונים והאחרונים. גם הגריש"א צולם לומד בשוטנשטיין מספר פעמים, הוא טען שהוא נהנה לראות את סיכום הדברים (למרות שהכיר את כל לשונות הראשונים בעל פה) ואף המליץ לאחרים.

אגב, רובא דרובא מהבחורי ישיבות לא באמת לומדים בישיבה "איך ללמוד". רובם מעבירים את הזמן בשטויות והבלים, או שמלעיטים אותם בדברי האחרונים והם חוזרים עליהם כמו תוכי. לימוד בעיון אמיתי נמצא בישיבות בודדות ואצל ר"מים בודדים, בדרך כלל תלמידי בריסק, ואם אדם רוצה לבחון את עצמו אם הוא יודע ללמוד, שפשוט יקח גמ' שוטנשטיין ויראה אם מצליח לכוון לכל ההערות או לפחות לרוב ההערות. אם יש קושיה שמישהו הקשה והוא פיספס, זה אומר שהוא לא יודע ללמוד.

היו מקומות שלימדו את התלמידים באופן של כיסוי רש"י ותוספות.

זוהי דרך הלימוד המקובלת בצפון אפריקה, מרוקו ותוניס. ואותו דבר אפשר לעשות עם שוטנשטיין. וכל זה כאשר מקדיש זמן מסויים לעיון כדי להתרגל לעיין, אבל לבזבז על זה יומם ולילה, לא.

"גם בעניין פלפול ועיון ההלכה היה מורי [האר"י] זלה"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות שהם הקושיות כי הם גרמו לאותם הקושיות שהם בהלכה שלא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע, ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בארבע דרכים שהם ראשי תיבות פרד"ס (ראשי תיבות של פשט רמז דרש סוד יוצא צירוף אותיות פרדס) כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיו כן צריך להקדים העיון בתחלה והיה מורי ז"ל אומר כי מי ששכלו זך ודק וחריף לעיין הלכה בשעה או על הרוב בשתי שעות ודאי הוא שטוב לו מאד שיטרח שעה או שתי שעות בתחלה בעיון לסבה הנזכרת, אבל מי שמבין בעצמו שהוא קשה העיון וטורח בו זמן הרבה עד שיעיין ההלכה לא טוב הוא עושה ודומה למי שמשבר כל היום אגוזים ואינו אוכל מה שבתוכם ויותר טוב לו שיעסוק בתורה עצמה בדינין ובמדרשים וסודות" (ספר "פתורא דאבא" חלק ב' סימן כז)

זאת אומרת, גם על לימוד ההלכה היה אומר האר"י לא לעיין יותר משעה-שעתיים, אבל להבין את הגמ' מאן דכר שמיה...

בימינו שכחו לגמרי שמטרת הלימוד היא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

הגמ' נכתבה בשפה שהיתה מובנת היטב לאותו הדור (גם מבחינת התחביר וגם מבחינת השפה), וכן הראשונים כתבו דבריהם בשפה המובנת היטב לדורם. ולכן אבותינו לא היו צריכים להתאמץ הרבה כדי להבין מה אומרים להם.

ומי שחושב שעמל התורה הוא להבין מה כתוב, שיתרגם את התורה לסינית או כל שפה שאינו מבין, וכך "עמלו" יהיה פי כמה וכמה...

הגמ' עוסקת בעיקר בבירור דברי התנאים ומה שיוצא מהם הלכה למעשה, בדגש על מי שנפסקה הלכה כמותו (מדשקלי וטרי אליביה וכו'), ובדגש על מהות הענין, למה נכתב כך ולא אחרת, ומה אנו למדים ממה שכתוב: "מדקתני אבות - מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן?"

אגב הקושיות והתירוצים אנו נתקלים בשפע של חכמה עילאה שעל ידה הלומד לומד איך ללמוד, אבל הלא גם זה לא מספיק לך, אתה רוצה לשרוף זמן גם כדי להבין מה בכלל כתוב בגמ'...

הלא כל אחד שלומד גמ' בימינו לומד את רש"י, ושוטנשטיין הוא בעצם ביאור המבוסס על רש"י, רק בשפה עכשווית ומובנת. למה שלא תקח גמרא בלי רש"י ותעמול להבין את הגמ' לבד?

המושג "עמל התורה" השתבש והוא מתורגם כיום לפענוח שפה קשה, כגון: מה בכלל כתוב בגמ', באותו טקסט שאינו מנוקד ואינו מפוסק והרבה פעמים מתחיל מהאמצע (כגון שהגמ' שואלת שאלה על דבר שהוזכר קודם, ללא שום הקדמה), מה הביאור המילולי בשפה הארמית (שהלומד בגמ' סטנדרטית נתקע בזה הרבה, אע"פ שרגיל בלשון הארמית), ומה כתוב ברש"י, המדבר בשפת דורו מלפני אלף שנה ולא בשפה עכשווית, וגם מקצר הרבה.

כמו כן "עמל התורה" מתורגם לריצה הלוך וחזור לספריה, ולאחר מכן חיפוש בספריה, היכן נמצא ראשון פלוני והיכן נמצא ראשון אחר, ולאחר מכן - חיפוש באותו ראשון, האם דיבר על הקושיה שאני מתקשה בה, ונבירה באותיות הקטנות בכתב רש"י, תוך ניסיון להבין את לשונו המוקשה של אותו ראשון שחי לפני הרבה דורות (ולפעמים חלו שיבושים בהעתקת לשונו, מה שמסרבל יותר את כל הסיפור).

אבל כל זה אינו "עמל התורה" העיקרי אלא שולי, והלימוד ב"שוטנשטיין" חוסך את זה מאיתנו. הלומד מבין היטב מה כתוב, וגם אם יש לו קושיה - בדרך כלל היא מתורצת על אתר, למטה בהערות, שם מובא סיכום נפלא של הראשונים והאחרונים שדיברו על זה.

העמל העיקרי הוא להבין "למה" כתוב מה שכתוב. להתייגע על כל מילה, למה כתוב כך ולא אחרת, מה עומק הסברא, ואיך להוציא מכאן הלכה למעשה.

כדי שאדם יתרגל בעמל זה, הוא משקיע ימים ושנים בחיידר, בישיבה קטנה, ובישיבה גדולה, ללא שוטנשטיין וללא שום כלי עזר. זה זמן מספיק בהחלט.

אולם יכול אדם לשרוף שנים רבות, ולסיים את הישיבה כבור ועם הארץ שאינו יודע ללמוד, מפני שאף אחד לא לימד אותו איך ללמוד. ומאידך גיסא מספיק שיעור עוצמתי אחד, כדי לדעת 'איך ללמוד'.

וזה לך האות אם אתה יודע ללמוד - אם במהלך לימוד הגמ' בשוטנשטיין למעלה, זכית לכוון לכל השאלות שהקשו הראשונים והאחרונים והביא השוטנשטיין למטה. אם לא קשה לך כלום, כנראה אתה לא לומד אלא מדקלם. ואין נפק"מ באיזה גמ' אתה לומד, בכל גמ' יהיה הלימוד שטחי ועלוב.

סיפר לי מח"ס חו"כ שלמד בישיבת אור ברוך: הוא היה אצל הרבה ר"מים בישיבה קטנה וישיבה גדולה, אבל אף אחד מהם לא לימד אותו "איך ללמוד" כמו שלימד אותו הגאון ר' יואל טולדנו, כיום ראש ישיבת ברית יעקב, שאז היה ר"מ שיעור ג' בישיבה הקטנה של אור ברוך (הגר"י טולדנו משתייך לבית בריסק).

הגר"י פתח את השיעור הראשון ואמר לתלמידים שהבן שלו הקטן יודע להכין דף גמרא בעשר דקות. ואם כן, בשביל מה להשקיע כל יום כמה שעות בלימוד פחות מדף גמרא? לא חבל על הזמן?

אבל זהו לא באמת לימוד. אני אלמד אתכם איך לומדים, אמר ופתח בתחילת בבא בתרא. "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע". ואז התחיל להמטיר שאלות על התלמידים ההמומים, כשהוא מכניס את כל מהלך הגמ' והראשונים בתוך דברי המשנה (אני כותב מהזכרון, ממה שסופר לי, ואקווה שהעקרון יובן).

על איזה חצר מדובר, חצר משותפת?
אז למה 'לעשות מחיצה', למה לא כתוב 'לחצות'?
מה זאת אומרת 'רצו', צריך דוקא ששניהם ירצו? ואם רק אחד מהם רוצה?
"רצו" הכוונה שהסכימו לחלק את החצר ביניהם, או שהסכימו לבנות כותל?
אם רצו לעשות מחיצה, אז למה כותל דוקא?
מה זאת אומרת 'באמצע', וכי לא הייתי יודע לבד שהמחיצה היא באמצע?

וכך המשיך עד סוף המשנה עם קושיות רבות על כל מילה ומילה. המחשה זו הועילה לאותו אחד יותר מכל השיעורים ששמע בימי חייו, עם קושיות ותירוצי האחרונים על הסוגיה.

ולפיכך, מי שיודע ללמוד - יעמול היטב גם במהדורת שוטנשטיין, ומן הסתם יהנה מאוד למצוא תירוצים לכל קושיותיו בראשונים ובאחרונים המסודרים למטה. ומי שלא יודע ללמוד, גם גמ' רגילה לא תביא אותו לידי עמל, אלא לעמל שולי כנ"ל.

 

[משיב כהלכה]

חדושי אגדות [ספרי המהר"ל] בבא בתרא דף קמה עמוד ב:

"ורבא סבירא ליה אפכא, כי בעל משנה כל ימיו רעים שאין נהנה כלל מן תלמודו והלמוד הוא עול על האדם ולפיכך עליו נאמר מסיע אבנים יעצב, כך למוד המשניות למוד שלהם טורח ועול על האדם כמו מי שמסיע האבן ממחצב ששם חוצבין האבנים, אבל בעלי תלמוד מפני שהם עוסקים בתלמוד שהוא חכמה אשר האדם נהנה ממנו ולפיכך נקרא טוב לב משתה תמיד וכן מה שנאמר ובוקע עצים יסכן בהם וגומר כלומר שהוא נהנה מן התלמוד".

היום כבר אכשר דרא, רואים הרבה אברכים ורבנים שלומדים בשוטנשטיין, כבר לא מסתכלים על "מה יגידו" אלא לומדים עם הספר שיקדם אותם בצורה הטובה ביותר.

ולמען האמת, קל להבין אותם; מספיק לטעום קצת כדי להתמכר לניחוח המשכר של מהדורת שוטנשטיין, להנות מלימוד תורה כמו אבותינו שלא שברו את השיניים ושרפו שעות להבין "מה כתוב" אלא עמלו בתורה להבין "למה כתוב" כך ולא אחרת.

ואחרי שמתרגלים לנסוע במרצדס, כבר לא רוצים להסתכל על סוסיתא, רק אם ממש חייבים.

 

[חיי עולם]

סיפר לי מח"ס חו"כ שלמד בישיבת אור ברוך: הוא היה אצל הרבה ר"מים בישיבה קטנה וישיבה גדולה, אבל אף אחד מהם לא לימד אותו "איך ללמוד" כמו שלימד אותו הגאון ר' יואל טולדנו, כיום ראש ישיבת ברית יעקב, שאז היה ר"מ שיעור ג' בישיבה הקטנה של אור ברוך (הגר"י טולדנו משתייך לבית בריסק).

למה לא קיבל ממנו הסכמה לספרו?

 

[משיב כהלכה]

הנה דוגמא מבבא קמא דף עג, להוכחת העושר הרוחני לו זוכה כל הלומד במהדורת שוטנשטיין, להבדיל מגמרא רגילה.

הגמ' מקשה "לימא כתנאי", דהיינו שמחלוקת אביי ורבא האם עד זומם נפסל למפרע או מכאן ולהבא, שנוי לכאורה במחלוקת תנאים. ומביאה את מחלוקת ר' יוסי ורבנן, ב"היו שנים מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח, והוזמו על הגניבה - עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה" וכו'. המעיין הישר מיד שואל את עצמו שאלה פשוטה - מה ענין "עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה" לענין עד זומם נפסל למפרע או מכאן ולהבא? אם ביטול חלק מהעדות מבטל את כל העדות, הרי זה מתבטל לכ"ע, גם למ"ד מכאן ולהבא? (יש עוד הרבה שאלות בדף זה, אך כאמור הצגתי דוגמא קטנה).

במקרה כזה, מה עושה הלומד בגמרא רגילה? שואל את החברותא, הוא לא יודע, גם לא החברים וגם לא המיישיב, מעיין ברש"י, מעיין בתוס', פותח את כל המפרשים שנדפסו בסוף המסכת באותיות רש"י קטנות, מגלה שאף אחד לא התקשה בזה, בשלב הזה הוא מתחיל לפקפק שאולי השאלה שלו היא בכלל לא שאלה, הוא חשב את עצמו למעיין גדול אבל בעצם הוא סתם עם הארץ.

בעולמם הדמיוני של כמה מגיבים לעיל, הוא מקמט את מצחו לכמה דקות ומגיע היישר לפשט האמיתי בסוגיא. ואם לא מועיל, נותן פרוטה לצדקה... הרי כך קראנו בסיפורים על גדולי ישראל, וכולנו גדולי ישראל...

אבל במציאות הוא ניגש לספריה, מתחיל לחפש בראשונים. במקרה מישהו לקח את השטמ"ק על ב"ק, לא נורא, אולי נראה את המאירי, בוא נראה איפה המאירי, או, מצאנו אותו, ב"ה. אוי, הוא לא מדבר על זה. אין עוד ראשונים? אולי אחרונים? או, הנה קובץ מפרשים, בוא נחפש... במקרה הטוב הוא מוצא משהו לאחר ששרף על כך שעה שלא התקדם בה לשום מקום, במקרה הלא טוב הוא ממשיך הלאה עם הקושיה שכנראה היא בכלל לא קושיה ורק חוסר הבנה.

אך בלימוד במהדורת שוטנשטיין, מיד כשהמעיין מתקשה בקושיה הוא מבחין במספר הקטן 25 שמוביל להערות. נו, מסתמא מדברים על זה, לא יכול להיות אחרת, אני תמיד הולך בדרך הנכונה... והנה, "רבינו פרץ כבר עמד על קושיא זו ותירצה!!" אושר גדול על פני המעיין שבכל פעם שהוא לומד הוא זוכה לאישור שהוא הולך בדרך שגדולים הלכו בה, ומקשה את הקושיות שיש להקשות.

למעיין הצמא לדעת את התשובה, מביאים עורכי שוטנשטיין לא רק את רבינו פרץ, אלא גם את הבית אפרים והאחיעזר! (איך הגיעו לאחיעזר...) שהעמיקו בדבריו, ואת מסקנת דבריהם בביאור נפלא בהבנת הסוגיא בדרך למדנית, ואיך זה מסתדר בדעת רש"י, בתוספת מראי מקומות למטיבי לכת: פני יהושע, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, משובב נתיבות, חידושי ר"ש שקופ בכתובות...

כננס על גבי ענקים, יוכל המעיין לבנות היטב את הפשט בסוגיא כפי שקיבלה נשמתו מסיני.

וכאמור, זאת רק דוגמא קטנה. בכל דף יש מטעמים נפלאים בבחינת שיעור כללי, שהלומד ש"ס בזמן מוגבל של כמה שעות ביום לעולם לא יגיע אליהם, אלא אם כן ישרוף את כל זמנו על מספר שורות, או יתפשר על ההבנה השטחית ביותר.

 

[משיב כהלכה]

עוד דוגמא קטנה לבהירות של הלימוד בש"ס מהדורת שוטנשטיין.

כילד למדתי פרק "המפקיד" ותמיד הציק לי "למי משלם, למי שהפקדון אצלו". וכי הפקדון אצל השומר? הוא אצל הגנב!

רש"י לא עזר. גם לא תוס', ורבינו חננאל, וכל האותיות הקטנות בדף. מדפדף בסוף הספר: מהרש"א, מהרש"ל, מהר"ם שיף, רש"ש, ילקוט מפרשים, פירוש המשניות לרמב"ם... כלום.

לימים כשנתקלתי בש"ס שוטנשטיין ראיתי שהוסיפו שם מילה אחת של ביאור: "למי שהפקדון היה אצלו, כלומר לשומר"... והכל בהיר ונהיר כשמש בצהרים.

 

[שב בתשובה]

עוד דוגמא קטנה לבהירות של הלימוד בש"ס מהדורת שוטנשטיין.

כילד למדתי פרק "המפקיד" ותמיד הציק לי "למי משלם, למי שהפקדון אצלו". וכי הפקדון אצל השומר? הוא אצל הגנב!

רש"י לא עזר. גם לא תוס', ורבינו חננאל, וכל האותיות הקטנות בדף. מדפדף בסוף הספר: מהרש"א, מהרש"ל, מהר"ם שיף, רש"ש, ילקוט מפרשים, פירוש המשניות לרמב"ם... כלום.

לימים כשנתקלתי בש"ס שוטנשטיין ראיתי שהוסיפו שם מילה אחת של ביאור: "למי שהפקדון היה אצלו, כלומר לשומר"... והכל בהיר ונהיר כשמש בצהרים.

חבל יכולת להבין את זה לבד!
הבאת דוגמא טובה למה לא שוטינשטיין

 

[משיב כהלכה]

למה לא קיבל ממנו הסכמה לספרו?

יש מעשה נחמד בקשר אליו, מקווה שלא יוסט הנושא.

כאשר הוא למד בישיבה, באותה תקופה הוא חשב ש"יביע אומר" הוא ספר ההלכה היחיד בעולם, וראשי הישיבה היו בעיניו סתם מתנגדים שמנגחים את הגר"ע מתוך צרות עין. והוא הלך ושאל את הגר"י טולדנו שהיה קרוב אליו, כיצד אשתך חובשת פאה, הרי ביביע אומר הביא עשרות אוסרים ובקושי יש מתירים? וענה לו "עוד תגדל ותלמד לעומק את הסוגיא ואז תבין, זה לא פשוט בכלל"... והיה בעיניו כמתעתע שדחאו בקש, ובז לו בלבו.

ואחרי שנים חזר אליו עם הספר בהתרגשות והזכיר לו את המעשה הנ"ל, וביקש ממנו הסכמה, אבל הוא בענוותו אמר שאין הוא חשוב לכלום, ומה תועיל הסכמה שלו, ומעולם לא הסכים על ספר, וברח מהענין הבעייתי הזה, מה לו ולצרות... פוק חזי שכל מי שהסכים (ועדיין לא נפטר) תיבת הדואר שלו מלאה בדברי תוכחה ומוסר בענין הזה, שלא יפספס שום פשקוויל חדש ח"ו, ומקבל שיחות טלפון והטרדות על בסיס יומי.

 

[נפקא מינה]

אגב, רובא דרובא מהבחורי ישיבות לא באמת לומדים בישיבה "איך ללמוד". רובם מעבירים את הזמן בשטויות והבלים, או שמלעיטים אותם בדברי האחרונים והם חוזרים עליהם כמו תוכי. לימוד בעיון אמיתי נמצא בישיבות בודדות ואצל ר"מים בודדים, בדרך כלל תלמידי בריסק, ואם אדם רוצה לבחון את עצמו אם הוא יודע ללמוד, שפשוט יקח גמ' שוטנשטיין ויראה אם מצליח לכוון לכל ההערות או לפחות לרוב ההערות. אם יש קושיה שמישהו הקשה והוא פיספס, זה אומר שהוא לא יודע ללמוד.

אין לי מושג איזה עולם הישיבות אתה מכיר, בעולם הישיבות שאני מכיר זה ממש לא המצב.

 

[משיב כהלכה]

לו יהי כדבריך.

 

[אנו עמלים]

ולפיכך, מי שיודע ללמוד - יעמול היטב גם במהדורת שוטנשטיין, ומן הסתם יהנה מאוד למצוא תירוצים לכל קושיותיו בראשונים ובאחרונים המסודרים למטה. ומי שלא יודע ללמוד, גם גמ' רגילה לא תביא אותו לידי עמל, אלא לעמל שולי כנ"ל.

אין שום בעיה ללמוד בשוטנשטיין למי שמתקשה בלימוד בגמרא רגילה.
אבל מי שפעם נהנה מללמוד דף גמרא (בצורה יסודית, ומתוך עמל) יודע שהוא לא ימצא את מבוקשו בכל העזרים הללו.

 

[משיב כהלכה]

כאחד שנהנה מלימוד דף גמרא, אני נהנה פי 10 עם שוטנשטיין.

מי שמתייחס לשוטנשטיין כגלגלי עזר לאופניים, לא הבין בכלל את המעלה של שוטנשטיין, ומסתמא גם לא יודע ללמוד דף גמ' כמו שצריך.

ללמוד דף גמרא כמו שלומד ילד בן 10 זאת לא משימה קשה במיוחד, אמנם יקח זמן לשבור את השיניים על הארמית, אבל זה לא בכל דף, יש דפים שהארמית היא קלה ופשוטה, ואז ההבדל הוא רק ברמת הבהירות בלימוד, כי אינו דומה טקסט מנוקד ומפוסק לטקסט שנראה כמו אותיות בספר תורה, ואינו דומה ביאור שנכתב בשפה עכשווית לביאור שנכתב בשפה המדוברת לפני אלף שנה (וכמובן, יש הבדל ברור בהספק).

אבל מי שיודע ללמוד דף גמ', ובכל שורה הוא שואל הרבה "למה", ומעיין היטב למה פלוני אמר כך ולמה פלוני אמר כך, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, ועוד הרבה שאלות רבות ומגוונות שלומד בעיון צריך לשאול, בשבילו גמרא רגילה היא כמו רכב ישן הנוסע על כביש משובש.

אבל שוטנשטיין? שולחן ערוך עם מעדני מלכים! כל הראשונים וכל האחרונים הרלוונטיים נפרשים בפניך בקיצור נמרץ ובבהירות נפלאה, לא אכחד שעדיין פה ושם יש לי קושיות שלא מבוארות שם, אבל רוב הקושיות נפתרות כהרף עין, פשוט תענוג, בלי לפתוח גמרות נוספות, בלי לפתוח את כל הראשונים ואת כל האחרונים ולעבור אחד אחד ולראות מי דיבר בזה, דבר שגם דורש המון זמן וגם קשה ליישום.

ניתן ללמוד בעיון נמרץ ועם זאת להספיק המון, השיא שלי היה 10 דפים בסדר בוקר (עם חברותא מצויין ובלי לבטל רגע).

עם זאת, בסוגיא הלכתית שאני רוצה לברר לעומק, אני פותח את הראשונים והאחרונים בעצמי ומדקדק היטב בלשונם, כי זה כבר ענין אחר לגמרי.

 

[רבי משה שטיין]

שוטנשטיין
= ביטול תורה
בן אדם שלומד גמרא הוא לומד אותה אבל מי שקורא שוטינשטיין הוא לא לומד הוא קורא
ודאי שבעלי בתים שלא יודעים ללמוד יכולים ללמוד בזה אבל אנחנו ח"ו זה צריך להיות רק אם יש דברים ממש לא מובנים וכו'

 

[עת שערי רצון]

מה חסר ברש''י ותוספות, שיש בשוטנשטיין??

 

[אנו עמלים]

אבל מי שיודע ללמוד דף גמ', ובכל שורה הוא שואל הרבה "למה", ומעיין היטב למה פלוני אמר כך ולמה פלוני אמר כך, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, ועוד הרבה שאלות רבות ומגוונות שלומד בעיון צריך לשאול, בשבילו גמרא רגילה היא כמו רכב ישן הנוסע על כביש משובש.

אבל שוטנשטיין? שולחן ערוך עם מעדני מלכים! כל הראשונים וכל האחרונים הרלוונטיים נפרשים בפניך בקיצור נמרץ ובבהירות נפלאה, לא אכחד שעדיין פה ושם יש לי קושיות שלא מבוארות שם, אבל רוב הקושיות נפתרות כהרף עין, פשוט תענוג, בלי לפתוח גמרות נוספות, בלי לפתוח את כל הראשונים ואת כל האחרונים ולעבור אחד אחד ולראות מי דיבר בזה, דבר שגם דורש המון זמן וגם קשה ליישום.

כוונתי לכך שבלימוד בשוטנשטיין על כל מעלותיו יש בו שני חסרונות עיקריים. א) הוא ערוך בצורה מקצועית מאוד, ודווקא משום כך יש שם נטייה לטשטש את השאלות המתבקשות מהלימוד הספונטני, כי מיד הכל מופיע בהערה או בתוספת מילים בטקסט עצמו באופן שלא יובן החסרון בסוגיא עצמה. (שזה לכשעצמו מעולה למי שבא ללמוד דף היומי וללכת, אבל לא למי שבא ללמוד את הסוגיא לעומק ולהבחין בכל הבעיות בטקסט). ב) וזהו חסרון בעצם הביאור גם אם יהיה פחות מקצועי, כאשר אתה רואה את התשובה או את ההסבר מופיעים בתכ"ד להסוגי' עצמה, לא יהיה לך לא כאב על הקושיא עצמה ולא הנאה מהתירוץ. ואני לא מדבר על מושגים גבוהים של "מי שלא נהנה משוקולד".. אלא על כל לומד נורמלי שיש לו סיפוק מהבנה בסוגיא.
(ואגב ידועה בעניין זה אמירתו של הגר"י שרייבר שלימוד בשוטנשטיין זה כמו לנסוע עם ווייז, אתה מגיע ליעד בלי לזכור כלום מהדרך..)

 

[משיב כהלכה]

שוטנשטיין
= ביטול תורה
בן אדם שלומד גמרא הוא לומד אותה אבל מי שקורא שוטינשטיין הוא לא לומד הוא קורא
ודאי שבעלי בתים שלא יודעים ללמוד יכולים ללמוד בזה אבל אנחנו ח"ו זה צריך להיות רק אם יש דברים ממש לא מובנים וכו'

ניכר עליך שאתה בחור ישיבה, אפרוח שלא נפקחו עיניו והוא מצטט בדביקות את המשגיח התורן מבלי להבין מי נגד מי ולמה (לבחורי ישיבה אכן כתבתי לעיל שאסור להם להתעסק עם זה עד שילמדו ללמוד).

וכי אתה חושב שכאשר הגיע פירוש רש"י לעולם, לא היו כאלה שדיברו כך? "מי שלומד גמרא עם רש"י הוא רק קורא, הוא לא לומד"... כי עכשיו קל להבין מה כתוב... "רש"י זה רק לבעלי בתים"...

מה דעתך שנדפיס לך גמ' בלי רש"י ותוס', ואתה וחבריך "תתייגעו" ותטפסו על הקירות כדי להבין מה כתוב?

להבין מה כתוב בגמ' זה החלק הקל, זה לא "עמל התורה", דא"כ לך תקרא את הש"ס בצרפתית (מה בין ארמית לצרפתית?) ותשבור את השיניים להבין כל מילה, והנה לך "עמל התורה" כפול ומכופל.

וכי האמוראים בגמ' התייגעו להבין מה אומר פלוני אלמוני? או דיברו ביניהם בשפה עכשווית?

וכי רש"י הסביר לתלמידיו בשפה עכשווית או בשפה עתיקה? וכי הם התייגעו להבין מה הוא בכלל רוצה לומר?

ה"מה", הוא לא עמל התורה.

ה"למה", הוא עמל התורה. מכאן זה מתחיל.

ומי שבאמת יודע ללמוד, לא יכול להתקדם שורה אחת בגמ' מבלי לשאול שאלות. כאן נכנס העושר התורני האדיר של מהדורת שוטנשטיין, שפורשת בפני הקורא את כל אוצרותיהם של הראשונים והאחרונים בשפה עכשווית (העיקר הוא בהערות למטה), הקדמות נחוצות על כל סוגיא המוזכרת באגב בגמ', הקדמות מדעיות היכן שצריך, הכל בכל מכל כל.

 

[משיב כהלכה]

מה חסר ברש''י ותוספות, שיש בשוטנשטיין??

באמת לא קראת כלום מכל מה שנכתב באשכול, או שבאת להטריל לכבוד חודש אדר?

 

[משיב כהלכה]

א) הוא ערוך בצורה מקצועית מאוד, ודווקא משום כך יש שם נטייה לטשטש את השאלות המתבקשות מהלימוד הספונטני, כי מיד הכל מופיע בהערה או בתוספת מילים בטקסט עצמו באופן שלא יובן החסרון בסוגיא עצמה. (שזה לכשעצמו מעולה למי שבא ללמוד דף היומי וללכת, אבל לא למי שבא ללמוד את הסוגיא לעומק ולהבחין בכל הבעיות בטקסט)

כבר הקדמתי לעיל שאני לא מדבר כלל על מי שלוקח סוגיא ספציפית ורוצה ללמוד אותה באופן מעמיק, לא לשם בזבוז זמן אלא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, הוא עסוק בסוגיא הלכתית ולשם כך הוא צריך לראות את לשון הגמ' ולדקדק בכל מילה, לראות את כל לשונות הראשונים בפנים ולדקדק בדבריהם, בוודאי.

ואגב גם לצורך זה כיום אכשר דרא ואין צורך לכתת רגליים ולפתוח ספרים, הכל זמין בלחיצת כפתור.

אני מדבר על מי שבא "ללמוד 10 דפים וללכת". למה דף היומי? מי שברצונו לדעת ש"ס, לדעת טור, לדעת בית יוסף, לדעת שולחן ערוך, אין לו זמן לבזבז.

האם קראת את דברי האר"י שציטטתי לעיל?

"גם בעניין פלפול ועיון ההלכה היה מורי [האר"י] זלה"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות שהם הקושיות כי הם גרמו לאותם הקושיות שהם בהלכה שלא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע, ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בארבע דרכים שהם ראשי תיבות פרד"ס (ראשי תיבות של פשט רמז דרש סוד יוצא צירוף אותיות פרדס) כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיו כן צריך להקדים העיון בתחלה והיה מורי ז"ל אומר כי מי ששכלו זך ודק וחריף לעיין הלכה בשעה או על הרוב בשתי שעות ודאי הוא שטוב לו מאד שיטרח שעה או שתי שעות בתחלה בעיון לסבה הנזכרת, אבל מי שמבין בעצמו שהוא קשה העיון וטורח בו זמן הרבה עד שיעיין ההלכה לא טוב הוא עושה ודומה למי שמשבר כל היום אגוזים ואינו אוכל מה שבתוכם ויותר טוב לו שיעסוק בתורה עצמה בדינין ובמדרשים וסודות" (ספר "פתורא דאבא" חלק ב' סימן כז)

זאת אומרת, גם על לימוד ההלכה היה אומר האר"י לא לעיין יותר משעה-שעתיים, אבל להבין את הגמ' מאן דכר שמיה...

 

[משיב כהלכה]

מיד הכל מופיע בהערה או בתוספת מילים בטקסט עצמו באופן שלא יובן החסרון בסוגיא עצמה

תוספת מילים בטקסט היא רק להבנת "מה" כתוב.

הערות זה כבר סיפור אחר לגמרי. אם כתוב משהו בהערות, ואתה קראת את הגמ' למעלה ולא עמדת על הקושי והצורך בהסבר, זה לך האות שאתה עדיין לא יודע ללמוד.

וללכת להערות זה פשוט חסכון אדיר בזמן - דברי הראשונים (כולל תוס') מובאים בקיצור נמרץ ובשפה עכשווית ומובנת, זה לא מינוס אלא פלוס גדול מאוד.

אמנם דבריי מיועדים למי שרוצה לדעת ש"ס, וכנ"ל.

 

[משיב כהלכה]

ב) וזהו חסרון בעצם הביאור גם אם יהיה פחות מקצועי, כאשר אתה רואה את התשובה או את ההסבר מופיעים בתכ"ד להסוגי' עצמה, לא יהיה לך לא כאב על הקושיא עצמה ולא הנאה מהתירוץ

יש לי הנאה כפולה ומכופלת כשאני מוצא מיד תירוץ לשאלות שלי.

איזה עוד הנאה אמורה להיות מתירוץ טוב שכתבו הראשונים או האחרונים?

כאשר אין תירוץ, יש לי עוגמת נפש אדירה. וכמובן שאין לי זמן לפתוח ספרים על כל קושיה וקושיה. לעיתים אני פותח כאן אשכול, לעיתים עוד יותר נדירות יש לי מי שיתרץ.

הספיקו לי השנים בישיבה בהם הטרדתי את כל המשיבים בקושיות שהם הסתבכו בהם, לאחר שגמרתי לעלעל בכל ה"קובץ מפרשים", וכל המפרשים המופיעים בסוף המסכת, ללא מזור ומרפא.

 

[עת שערי רצון]

באמת לא קראת כלום מכל מה שנכתב באשכול,

קראתי, הכל טענות סרק, אתיחס לכל המלל הנ''ל, לאט לאט, אין לי הרבה פנאי.
הקדמה: מי שיודע ללמוד רש''י, לא צריך את הפירושים של מרן ''שוטנשטיין''. אני ממליץ לבעלי בתים ללמוד ב''שוטנשטיין'' רק כשהם לומדים לבד, (לא במסגרת שיעור וכדו') לאברכים מאן דכר שמיה... זה חורבן התורה... מי שלא מבין גמרא, שיתחיל להבין, בדיוק כמו שנהגו בכל הדורות עד שהגיע מרן ''שטיינזלץ'' ואחריו מרן ''שוטנשטיין'', ולימדו אותנו איך לומדים באמת, ואנו אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים ...

 

[משיב כהלכה]

(ואגב ידועה בעניין זה אמירתו של הגר"י שרייבר שלימוד בשוטנשטיין זה כמו לנסוע עם ווייז, אתה מגיע ליעד בלי לזכור כלום מהדרך..)

לא דומה כלל, כי כאשר אדם נוסע עם וויז הוא פשוט לא שם לב לכביש כלל ועיקר, אומרים לו לפנות ימינה - הוא פונה ימינה, אומרים לו לנסוע ישר - הוא ממשיך ישר, אין לו מושג איפה הוא נמצא ולא מעניין אותו.

מה שאין כן מי שלומד גמ' בעיון, ומתקשה, ומעיין בהערות, ומתלהב, ונהנה מהלימוד, ואוהב את הלימוד, למה שלא יזכור?

הרי מכל מקום, מי שלא יחזור, לא יזכור, ולא יועיל שום דבר. פעם שרפתי שבועיים בויכוחים על פשט בסעיף אחד בשו"ע, כל הבית מדרש עלה באש, אני זוכר עד היום במה עסק הסעיף, אבל לא על מה היה הויכוח...

אני זוכר שהיה לי "פשט טוב" ואף כתבתי אותו, אני צריך לחזור על מה שכתבתי בשביל להיזכר שוב. אם אלמד את הסעיף הזה, אצטרך להתחיל הכל מהתחלה.