האם החיד"א בירך על פיל כל שלושים יום

ואגב את הרב אסף רביב אני מכיר אישית יהודי משכמו ומעלה, וודאי השקיע מאונו והונו על בירור מקחו של מרן החיד''א ויודעני שאוהב תורת חכמי הספרדים מאד, ויגדיל תורה ויאדיר, אך יש כאן דיון עניני, ולענ''ד התרגום שלו לא מדוייק בענין זה. ויעשה חיל ויצליח בכל מעשה ידיו.
תגובתו. (לא על דבריך...)

הרב חיד"א לא כתב פיל בלאדינו, הוא כתב באיטלקית.

באיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה.
 
לגבי האולפי שהוזכר בהתחלה שלחתי לאחד מחו''ר פורל''ת בשם @במבי שיש לו אשכול מיוחד על מעגל טוב, ומביא כל המקומות איך הם נראים היום וממה התפעל החיד''א, והתרגומים, אשכול מאד יפה, (יש לו ידע עולם).

הוא שלח לי כך

מהו ULUFE בטורקית

המונח Ulufe (בעברית: אולופה; בטורקית עות'מאנית: עלופה) מתייחס למשכורת הקבועה ששולמה לחיילים ולפקידים באימפריה העות'מאנית.
להלן כמה נקודות מרכזיות להבנת המושג:

  • מקור השם: המילה נגזרת מהמילה הערבית 'alaf (עַלַף), שמשמעותה המקורית היא "מספוא" או "מזון לבהמות". עם הזמן, המשמעות התרחבה לתיאור הקצבה הכספית שנועדה לכלכלת החייל וסוסו.
  • קהל היעד: המונח מזוהה בעיקר עם חיל היניצ'רים (Yeniçeri) ועם יחידות הפרשים של משק הבית (Altı Bölük Halkı). בניגוד ללוחמים שקיבלו קרקעות (טימאר), מקבלי האולופה היו חיילים בשירות קבע שקיבלו שכר ישירות מאוצר המדינה.
  • תדירות התשלום: השכר שולם אחת לשלושה חודשים (כל רבעון). טקס חלוקת האולופה בחצר ארמון טופקאפי היה אירוע רשמי ומרשים, שנועד להפגין את עושרה ועוצמתה של האימפריה.
  • משמעות פוליטית: מכיוון שהיניצ'רים היו תלויים בשכר זה למחייתם, עיכובים בתשלום האולופה או פיחות בערך המטבע שבו שולמה היו לעיתים קרובות העילה למרידות מפורסמות נגד הסולטאן.
בטורקית מודרנית, המילה כמעט ואינה בשימוש יומיומי, אלא בעיקר בהקשרים היסטוריים או ספרותיים לתיאור שכר או קצבה הניתנים מטעם השלטון.


חלוקת הULUFE הייתה טקס ?
כן, חלוקת ה-Ulufe (השכר הרבעוני) לא הייתה רק פעולה מנהלתית, אלא טקס שלטוני רב-רושם שנערך בחצר השנייה של ארמון טופקאפי באיסטנבול. הטקס נועד להפגין את עוצמתו הכלכלית של הסולטאן ואת נאמנות הצבא אליו.
להלן המאפיינים המרכזיים של הטקס:

  • מועד הטקס: הטקס נערך אחת לשלושה חודשים. לעיתים קרובות הוא תואם לביקורים של שגרירים זרים בארמון, כדי להרשימם בסדר המופתי ובעושר של האימפריה.
  • מבחן המרק (Çorba): לפני קבלת הכסף, הוגשה לחיילים (בעיקר ליניצ'רים) ארוחה שכללה מרק, אורז (פילאף) וזירבה (קינוח). אם החיילים אכלו את המרק, זה היה סימן לשביעות רצונם מהשלטון. אם הם סירבו לאכול, זה היה אות מבשר רעות למרד קרב.
  • הצגת שקי הכסף: אלפי שקי מטבעות כסף הונחו לפני הדיוואן (מועצת המדינה). בסימן מוסכם, רצו נציגי היחידות השונות קדימה כדי לקחת את השקים המיועדים ליחידתם, במפגן של זריזות ומשמעת.
  • נוכחות הסולטאן: הסולטאן היה צופה בטקס מחלון ה"שבכה" של הדיוואן או ממרפסת מיוחדת. נוכחותו סימלה שהוא המפרנס והמפקד העליון של כוחות הצבא.
  • הקשר הפוליטי: טקס חלוקת ה-Ulufe היה המומנטום שבו נבחנה היציבות השלטונית. כשהקופה הייתה ריקה או כשהמטבעות היו מזויפים/מופחתים בערכם, הטקס היה עלול להפוך ברגע אחד מהפגנת נאמנות למהומת דמים.
הטקס בוטל באופן רשמי רק במאה ה-19, עם פירוק חיל היניצ'רים והקמת צבא מודרני על ידי הסולטאן מהמוט השני.
ובהקשר למה שהעלו פה מהבינה מלאכותית כבר הבאתי לעיל את תגובתו של הרב אסף רביב. (ורמז לזה עוד לפני שהעלו את הדברים...)

כאן כבר זהו שיבוש מצידו של הכותב שגם הוכיח בורות, ועמו הסליחה.

לתשלום המשכורת של החיילים היניצ'רים אכן קראו אוּלוּפֶה (בטורקית עות'מאנית Ulufe) אך ברור שאין הרב חיד"א מתכוון למילה הזו ULUFE ולמושג זה כלל, שהרי הרב כתב אוליפי' ולא אולופה שזו מילה אחרת, וגם הרב שם על המילה סימן קיצור - כך בכתב היד וכך במהדורה שהדפיס פריימאן, כך שיש המשך למילה, ואילו המילה הטורקית שכתב הכותב הנ"ל אין לה המשך וכל המצוי בספרי הרב יודע כמה הוא היה דייקן שאין כמוהו ולא יטעה בכגון דא! כמו כן כידוע בלשון הקודש האות י' כניקוד היא מקבילה לביטוי האות e באנגלית, ולכן המילה אוליפי' היא ממש כמו שנשמעת המילה Elephant באנגלית וגם באיטלקית. מעבר לכך הרב שידוע בדייקנותו לא יכתוב על תשלום משכורת "וראיתי כיצד מביאין האוליפי' " שזו צורת דיבור עילגת ולא מתאימה אפי' למתקשים בעברית, בוודאי לא למרן החיד"א הידוע במיומנות הביטוי ואומנות ההבעה ברמה שמעטים מאוד היו כמוה, וזה פשוט לכל מצוי בספריו שהוא לא היה כותב כך על תשלום משכורת! מעבר לכל זאת, כל המכיר את ההיסטוריה של הצבא העותומני יודע שחלוקת התשלום לחיילים הייניצ'רים הייתה נעשית בפתח ארמון טופקאפי (שהרב קורא לו: "פתח המשנה" ומבדיל בוודאות בינו לבין פתח שר הרגליים – ראה במהדורתי עמוד 259 הערה 948) ולא בפתח שר הרגליים, כך שהכותב ערבב מושגים ללא קשר.


אני מאוד תמה לעצמי מיהו אותו תלמיד חכם שאמר לו זאת, ולא אופתע אם הכותב הנכבד השתמש בבינה מלאכותית להגיע למסקנה מוטעית שכזו!!
 
לא סוגרת את העניין כלל וכלל.

אין לי כח לחזור על אותו דבר עשרות פעמים שיש נקודה בין הדברים הנ"ל והם דברים שונים.
תגובתו -
ב"ה שהעלה את כתב היד - זה מוכיח שצדקנו!

הוא אמר שכתוב אוליפי', דהיינו שיש גרש להמשך. אני כתבתי שצריך לומר שהגרש הוא בפ' ולא בי'.
ואכן בכתב היד מתברר כפי שכתבתי שהגרש היא 'למעלה' מהפ' וזה סימן לפ' ולא להמשך המילה.

וא"כ ברור שזו אולופה, שהרי ידוע שבלאדינו כותבים עם י' במקום ה' כמו קאוי דהיינו קפה, ועוד.

גם לגבי בישיטין אגוגה - זה בלי הפסק דהיינו 'באזאר מחטים', ולאחר מכן הוסיף גם 'סיכות', וכפי שכתבתי לעיל, שבתורכית זה נקרא 'רחוב המחט', ולכן זה ביטוי אחד והוא הוסיף גם סיכות.

הדברים מפליאים בנאמנותם כפי שכתבתי, ודלא כמו שהמציא המו"ל הנ"ל

ומה שכתב שבאיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה. - גם בזה שיבש.
באיטלקית זה כמו בשאר השפות Elefante. עם פתח [או קמץ] אחרי הפ' ולא עם חיריק.
 
תגובתו. (לא על דבריך...)

הרב חיד"א לא כתב פיל בלאדינו, הוא כתב באיטלקית.

באיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה.
תגובתו -

שפת האם של החיד"א היתה לאדינו ולא איטלקית.

הפעם הראשונה שהוא באיטליה זה בשנת תקי"ג, והיה בה זמן קצר במסעותיו. רק בסוף ימיו התיישב בליוורנו.

אז כשהוא כותב את יומן המסע שלו - הוא כותב אותו בשפת האם שלו שדיברו כל יוצאי ספרד שהתיישבו בירושלים, שהיא לאדינו. שמענה ואתה דע לך.
 
הבאתי לפני שכתב,

ואל תחוש למי שכתב שם בפורום שהיות וכל המילים שם הם בטורקית, אם כן אין הכוונה לפיל הנקרא כן גם בטורקית – ובכן זה ממש לא כך, והרב כותב מילה בטורקית ומיד אח"כ מילה באיטלקית וכדו' – ראה שם אוריג'א די דראגו, שאלו לא מילים טורקיות, ולכן ברור שמה שחזר והזכיר "אליפנטי" הכוונה לפיל באיטלקית, כי באיטלקית אומרים אליפנטי (כמו אליפנטה בצירה) כמו מונטי – שהקריאה מונטה, פלאג'י – שהקריאה פלאג'ה, ולא כמו שנשתבש אצלנו להגות בחיריק. (כמו "ראשיל" המפורסמת מתשובת מרן).
 
כשיהיה דברים מוכרחים אני מאמין שהוא ישמח לקבל.

כל עוד זה השערות לפה ולפה אין לו מה לקבל.
 
הבאתי לפני שכתב,

ואל תחוש למי שכתב שם בפורום שהיות וכל המילים שם הם בטורקית, אם כן אין הכוונה לפיל הנקרא כן גם בטורקית – ובכן זה ממש לא כך, והרב כותב מילה בטורקית ומיד אח"כ מילה באיטלקית וכדו' – ראה שם אוריג'א די דראגו, שאלו לא מילים טורקיות, ולכן ברור שמה שחזר והזכיר "אליפנטי" הכוונה לפיל באיטלקית, כי באיטלקית אומרים אליפנטי (כמו אליפנטה בצירה) כמו מונטי – שהקריאה מונטה, פלאג'י – שהקריאה פלאג'ה, ולא כמו שנשתבש אצלנו להגות בחיריק. (כמו "ראשיל" המפורסמת מתשובת מרן).
אוריג'א די דראגו,
זה גם שיבוש.
זה 'גם' בלאדינו, וזו השפה שהוא כתב בה. לא באיטלקית.
 
כשיהיה דברים מוכרחים אני מאמין שהוא ישמח לקבל.

כל עוד זה השערות לפה ולפה אין לו מה לקבל.
מה לא מוכרח? הוא כתב בתחלה שזה בטוח קיצור של אוליפנט. כיון שיש גרש.
התברר שאין גרש.
המילה מסתיימת באוליפי. וזהו.
האם עדיין יש ספק בזה???

גם לגבי בשיטיין אגוגה זה רצף אחד. זה באזאר מחטים. האם יש ספק בזה?
 
מה לא מוכרח? הוא כתב בתחלה שזה בטוח קיצור של אוליפנט. כיון שיש גרש.
התברר שאין גרש.
המילה מסתיימת באוליפי. וזהו.
האם עדיין יש ספק בזה???

גם לגבי בשיטיין אגוגה זה רצף אחד. זה באזאר מחטים. האם יש ספק בזה?
את זה שלחתי לו, הוא עוד לא קרא.
 
הבאתי לפני שכתב,

ואל תחוש למי שכתב שם בפורום שהיות וכל המילים שם הם בטורקית, אם כן אין הכוונה לפיל הנקרא כן גם בטורקית – ובכן זה ממש לא כך, והרב כותב מילה בטורקית ומיד אח"כ מילה באיטלקית וכדו' – ראה שם אוריג'א די דראגו, שאלו לא מילים טורקיות, ולכן ברור שמה שחזר והזכיר "אליפנטי" הכוונה לפיל באיטלקית, כי באיטלקית אומרים אליפנטי (כמו אליפנטה בצירה) כמו מונטי – שהקריאה מונטה, פלאג'י – שהקריאה פלאג'ה, ולא כמו שנשתבש אצלנו להגות בחיריק. (כמו "ראשיל" המפורסמת מתשובת מרן).
תגובתו -

גם פלאג'י שכתב הרב רביב שזה בצירי פלאג'ה - זה עוד שיבוש גמור.

דיברתי כעת עם טורקי שחי שם ויודע טורקית ולאדינו. אמר שזה כמו שאנו אומרים בחיריק. גם היה להם שם אנשים שקוראים להם כך בפועל וקראו להם בחיריק.

בלאדינו אומרים 'אורז'ה' (Orezha) עם צליל 'ז' ברור
בלאדינו (ובספרדית) אומרים 'דראגון' (Dragon) עם 'נ' בסוף.

לגבי אורז'ה. בכתיב של פעם היו כותבים בג' וכמו שראינו במחשב במילה אגוג'ה, שגם זה כיום אומרים וכותבים עם ז'.
 
גם לגבי בישיטין אגוגה - זה בלי הפסק דהיינו 'באזאר מחטים', ולאחר מכן הוסיף גם 'סיכות', וכפי שכתבתי לעיל, שבתורכית זה נקרא 'רחוב המחט', ולכן זה ביטוי אחד והוא הוסיף גם סיכות.

הדברים מפליאים בנאמנותם כפי שכתבתי, ודלא כמו שהמציא המו"ל הנ"ל

ומה שכתב שבאיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה. - גם בזה שיבש.
באיטלקית זה כמו בשאר השפות Elefante. עם פתח [או קמץ] אחרי הפ' ולא עם חיריק.

בקיצור הוא טיפס על עץ גבוה ולא יודע איך לרדת ממנו.

מו"ל שיש לו יוהרא ולא מוכן לקבל מאחרים ולהתייעץ ולהודות בטעויותיו - מהדורתו בעייתית מאוד ולא מומלצת.

חבל שהביא אותנו לכתוב דבר כזה.
מעניין מאוד ששאלתי את הבינה מלאכותית גבי המושג "בישיטין אגוג'ה" והוא כתב לי שזה דג מחט...
(ולפי זה די מובן שממשיך עם תיאור החיות לפני)
אבל אחזור שאין לי מושג בתרגום המילים וזה רק על פיו.

ההקשר ההיסטורי של ביקור בקושטא (איסטנבול) לפני 300 שנה מסביר מצוין את הבלבול הלשוני. בתקופה ההיא, קושטא הייתה כור היתוך של שפות רומאניות.


הביטוי שציינת, "בישיטין אגוג'ה", הוא דוגמה קלאסית לדרך שבה שפה משתמרת ומשתנה בכתבים עתיקים:

1. זיהוי המילים בכתב היד​

סביר להניח שהכותב השתמש בתעתיק פונטי (לפי השמיעה שלו) למה שבמקור היה:

  • Peixinhos (בפורטוגזית/לאדינו: דגיגים) - הופך ל"בישיטין" (ה-P הופכת ל-B והסיומת משתנה).
  • Agulha (מחט) - הופך ל"אגוג'ה".

2. למה דווקא דג מחט?​

לפני 300 שנה, תיאורי מסע וטבע היו מאוד ויזואליים. אם הכותב ביקר בשוק הדגים המפורסם של קושטא, הוא ראה דגים ארוכים ודקים מאוד שהמקומיים קראו להם "אגוג'ה" בגלל הדמיון למחט תפירה. עבור מי שבא מישראל או מאירופה, המראה של דג שנראה כמו "מחט חיה" היה מספיק מרשים כדי לציין אותו ביומן המסע.

3. הקשר של דוברי הלאדינו בקושטא​

באותה תקופה, הקהילה בקושטא דיברה לאדינו, אך היא הייתה מורכבת גם מצאצאים של יהודים שהגיעו מפורטוגל. השפה שלהם הייתה עשירה במילים שדומות מאוד לפורטוגזית (כמו המילה "אגוג'ה").

בשורה התחתונה:הכותב מתאר סוג של דג (דג המחט) שראה בקושטא. השם שבו השתמש הוא הכינוי המקומי של דוברי הלאדינו/פורטוגזית באותה עיר, שפשוט מתאר את צורת הדג כ"מחט"
 
מעניין מאוד ששאלתי את הבינה מלאכותית גבי המושג "בישיטין אגוג'ה" והוא כתב לי שזה דג מחט...
(ולפי זה די מובן שממשיך עם תיאור החיות לפני)
אבל אחזור שאין לי מושג בתרגום המילים וזה רק על פיו.

ההקשר ההיסטורי של ביקור בקושטא (איסטנבול) לפני 300 שנה מסביר מצוין את הבלבול הלשוני. בתקופה ההיא, קושטא הייתה כור היתוך של שפות רומאניות.


הביטוי שציינת, "בישיטין אגוג'ה", הוא דוגמה קלאסית לדרך שבה שפה משתמרת ומשתנה בכתבים עתיקים:

1. זיהוי המילים בכתב היד​

סביר להניח שהכותב השתמש בתעתיק פונטי (לפי השמיעה שלו) למה שבמקור היה:

  • Peixinhos (בפורטוגזית/לאדינו: דגיגים) - הופך ל"בישיטין" (ה-P הופכת ל-B והסיומת משתנה).
  • Agulha (מחט) - הופך ל"אגוג'ה".

2. למה דווקא דג מחט?​

לפני 300 שנה, תיאורי מסע וטבע היו מאוד ויזואליים. אם הכותב ביקר בשוק הדגים המפורסם של קושטא, הוא ראה דגים ארוכים ודקים מאוד שהמקומיים קראו להם "אגוג'ה" בגלל הדמיון למחט תפירה. עבור מי שבא מישראל או מאירופה, המראה של דג שנראה כמו "מחט חיה" היה מספיק מרשים כדי לציין אותו ביומן המסע.

3. הקשר של דוברי הלאדינו בקושטא​

באותה תקופה, הקהילה בקושטא דיברה לאדינו, אך היא הייתה מורכבת גם מצאצאים של יהודים שהגיעו מפורטוגל. השפה שלהם הייתה עשירה במילים שדומות מאוד לפורטוגזית (כמו המילה "אגוג'ה").

בשורה התחתונה:הכותב מתאר סוג של דג (דג המחט) שראה בקושטא. השם שבו השתמש הוא הכינוי המקומי של דוברי הלאדינו/פורטוגזית באותה עיר, שפשוט מתאר את צורת הדג כ"מחט"
תגובתו -
תכתוב לו שצריך מנוע חיפוש שנקרא 'קלאוד', שהוא בקי בשפות.
הבינה הרגילה לא יודעת שפות ומשבשת. שינסה.
שיכתוב לו את התעתיק כמו שהוא ויראה.
גם צריך לכתוב לו היכן מדובר ומתי שידע מה הרקע
 
תגובתו -
תכתוב לו שצריך מנוע חיפוש שנקרא 'קלאוד', שהוא בקי בשפות.
הבינה הרגילה לא יודעת שפות ומשבשת. שינסה.
שיכתוב לו את התעתיק כמו שהוא ויראה.
גם צריך לכתוב לו היכן מדובר ומתי שידע מה הרקע
הוא לא שינה משהו מהעמדה שלו.
 
תגובתו -
תכתוב לו שצריך מנוע חיפוש שנקרא 'קלאוד', שהוא בקי בשפות.
הבינה הרגילה לא יודעת שפות ומשבשת. שינסה.
שיכתוב לו את התעתיק כמו שהוא ויראה.
גם צריך לכתוב לו היכן מדובר ומתי שידע מה הרקע
לתרגום מילים לא צריך בינה מלאכותית.
אפשר בכל מילון או תרגומו. והתוצאות ברורות.
 
ראשי תחתית