כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 2,856
וכאן זה ענין של תרגום ותרגומך אינו נכון.אפשר "להעזר" בבינה מלאכותית, לא להסתמך עליה.
חבל באמת למעייל פילא בקופא דמחטא
מכאן ואילך סיימתי להגיב. והבוחר יבחר והאמת עד לעצמו
וכאן זה ענין של תרגום ותרגומך אינו נכון.אפשר "להעזר" בבינה מלאכותית, לא להסתמך עליה.
תגובתו. (לא על דבריך...)ואגב את הרב אסף רביב אני מכיר אישית יהודי משכמו ומעלה, וודאי השקיע מאונו והונו על בירור מקחו של מרן החיד''א ויודעני שאוהב תורת חכמי הספרדים מאד, ויגדיל תורה ויאדיר, אך יש כאן דיון עניני, ולענ''ד התרגום שלו לא מדוייק בענין זה. ויעשה חיל ויצליח בכל מעשה ידיו.
ובהקשר למה שהעלו פה מהבינה מלאכותית כבר הבאתי לעיל את תגובתו של הרב אסף רביב. (ורמז לזה עוד לפני שהעלו את הדברים...)לגבי האולפי שהוזכר בהתחלה שלחתי לאחד מחו''ר פורל''ת בשם @במבי שיש לו אשכול מיוחד על מעגל טוב, ומביא כל המקומות איך הם נראים היום וממה התפעל החיד''א, והתרגומים, אשכול מאד יפה, (יש לו ידע עולם).
הוא שלח לי כך
מהו ULUFE בטורקית
המונח Ulufe (בעברית: אולופה; בטורקית עות'מאנית: עלופה) מתייחס למשכורת הקבועה ששולמה לחיילים ולפקידים באימפריה העות'מאנית.
להלן כמה נקודות מרכזיות להבנת המושג:
בטורקית מודרנית, המילה כמעט ואינה בשימוש יומיומי, אלא בעיקר בהקשרים היסטוריים או ספרותיים לתיאור שכר או קצבה הניתנים מטעם השלטון.
- מקור השם: המילה נגזרת מהמילה הערבית 'alaf (עַלַף), שמשמעותה המקורית היא "מספוא" או "מזון לבהמות". עם הזמן, המשמעות התרחבה לתיאור הקצבה הכספית שנועדה לכלכלת החייל וסוסו.
- קהל היעד: המונח מזוהה בעיקר עם חיל היניצ'רים (Yeniçeri) ועם יחידות הפרשים של משק הבית (Altı Bölük Halkı). בניגוד ללוחמים שקיבלו קרקעות (טימאר), מקבלי האולופה היו חיילים בשירות קבע שקיבלו שכר ישירות מאוצר המדינה.
- תדירות התשלום: השכר שולם אחת לשלושה חודשים (כל רבעון). טקס חלוקת האולופה בחצר ארמון טופקאפי היה אירוע רשמי ומרשים, שנועד להפגין את עושרה ועוצמתה של האימפריה.
- משמעות פוליטית: מכיוון שהיניצ'רים היו תלויים בשכר זה למחייתם, עיכובים בתשלום האולופה או פיחות בערך המטבע שבו שולמה היו לעיתים קרובות העילה למרידות מפורסמות נגד הסולטאן.
חלוקת הULUFE הייתה טקס ?
כן, חלוקת ה-Ulufe (השכר הרבעוני) לא הייתה רק פעולה מנהלתית, אלא טקס שלטוני רב-רושם שנערך בחצר השנייה של ארמון טופקאפי באיסטנבול. הטקס נועד להפגין את עוצמתו הכלכלית של הסולטאן ואת נאמנות הצבא אליו.
להלן המאפיינים המרכזיים של הטקס:
הטקס בוטל באופן רשמי רק במאה ה-19, עם פירוק חיל היניצ'רים והקמת צבא מודרני על ידי הסולטאן מהמוט השני.
- מועד הטקס: הטקס נערך אחת לשלושה חודשים. לעיתים קרובות הוא תואם לביקורים של שגרירים זרים בארמון, כדי להרשימם בסדר המופתי ובעושר של האימפריה.
- מבחן המרק (Çorba): לפני קבלת הכסף, הוגשה לחיילים (בעיקר ליניצ'רים) ארוחה שכללה מרק, אורז (פילאף) וזירבה (קינוח). אם החיילים אכלו את המרק, זה היה סימן לשביעות רצונם מהשלטון. אם הם סירבו לאכול, זה היה אות מבשר רעות למרד קרב.
- הצגת שקי הכסף: אלפי שקי מטבעות כסף הונחו לפני הדיוואן (מועצת המדינה). בסימן מוסכם, רצו נציגי היחידות השונות קדימה כדי לקחת את השקים המיועדים ליחידתם, במפגן של זריזות ומשמעת.
- נוכחות הסולטאן: הסולטאן היה צופה בטקס מחלון ה"שבכה" של הדיוואן או ממרפסת מיוחדת. נוכחותו סימלה שהוא המפרנס והמפקד העליון של כוחות הצבא.
- הקשר הפוליטי: טקס חלוקת ה-Ulufe היה המומנטום שבו נבחנה היציבות השלטונית. כשהקופה הייתה ריקה או כשהמטבעות היו מזויפים/מופחתים בערכם, הטקס היה עלול להפוך ברגע אחד מהפגנת נאמנות למהומת דמים.
לא זכור לי שדיברתי פעם אחת בפורום בצורה בוטה ח"ו.כי אני לא דן עם אדם בוטה ומגמתי
תגובתו -לא סוגרת את העניין כלל וכלל.
אין לי כח לחזור על אותו דבר עשרות פעמים שיש נקודה בין הדברים הנ"ל והם דברים שונים.
תגובתו -תגובתו. (לא על דבריך...)
הרב חיד"א לא כתב פיל בלאדינו, הוא כתב באיטלקית.
באיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה.
אוריג'א די דראגו,הבאתי לפני שכתב,
ואל תחוש למי שכתב שם בפורום שהיות וכל המילים שם הם בטורקית, אם כן אין הכוונה לפיל הנקרא כן גם בטורקית – ובכן זה ממש לא כך, והרב כותב מילה בטורקית ומיד אח"כ מילה באיטלקית וכדו' – ראה שם אוריג'א די דראגו, שאלו לא מילים טורקיות, ולכן ברור שמה שחזר והזכיר "אליפנטי" הכוונה לפיל באיטלקית, כי באיטלקית אומרים אליפנטי (כמו אליפנטה בצירה) כמו מונטי – שהקריאה מונטה, פלאג'י – שהקריאה פלאג'ה, ולא כמו שנשתבש אצלנו להגות בחיריק. (כמו "ראשיל" המפורסמת מתשובת מרן).
מה לא מוכרח? הוא כתב בתחלה שזה בטוח קיצור של אוליפנט. כיון שיש גרש.כשיהיה דברים מוכרחים אני מאמין שהוא ישמח לקבל.
כל עוד זה השערות לפה ולפה אין לו מה לקבל.
בלאדינו אומרים 'אורז'ה' (Orezha) עם צליל 'ז' ברוראוריג'א די דראגו,
זה גם שיבוש.
זה 'גם' בלאדינו, וזו השפה שהוא כתב בה. לא באיטלקית.
את זה שלחתי לו, הוא עוד לא קרא.מה לא מוכרח? הוא כתב בתחלה שזה בטוח קיצור של אוליפנט. כיון שיש גרש.
התברר שאין גרש.
המילה מסתיימת באוליפי. וזהו.
האם עדיין יש ספק בזה???
גם לגבי בשיטיין אגוגה זה רצף אחד. זה באזאר מחטים. האם יש ספק בזה?
את זה שאלתי עליך לא עליו!את זה שלחתי לו, הוא עוד לא קרא.
אני את שלי אמרתי כבר שלדידי יש ראיה מהמשפט השני.אתה אומר שלא מוכרח, אחרי שהבאנו ראיה ברורה וטובה מהכתב יד שאתה הבאת!
תגובתו -הבאתי לפני שכתב,
ואל תחוש למי שכתב שם בפורום שהיות וכל המילים שם הם בטורקית, אם כן אין הכוונה לפיל הנקרא כן גם בטורקית – ובכן זה ממש לא כך, והרב כותב מילה בטורקית ומיד אח"כ מילה באיטלקית וכדו' – ראה שם אוריג'א די דראגו, שאלו לא מילים טורקיות, ולכן ברור שמה שחזר והזכיר "אליפנטי" הכוונה לפיל באיטלקית, כי באיטלקית אומרים אליפנטי (כמו אליפנטה בצירה) כמו מונטי – שהקריאה מונטה, פלאג'י – שהקריאה פלאג'ה, ולא כמו שנשתבש אצלנו להגות בחיריק. (כמו "ראשיל" המפורסמת מתשובת מרן).
בלאדינו אומרים 'אורז'ה' (Orezha) עם צליל 'ז' ברור
בלאדינו (ובספרדית) אומרים 'דראגון' (Dragon) עם 'נ' בסוף.
מעניין מאוד ששאלתי את הבינה מלאכותית גבי המושג "בישיטין אגוג'ה" והוא כתב לי שזה דג מחט...גם לגבי בישיטין אגוגה - זה בלי הפסק דהיינו 'באזאר מחטים', ולאחר מכן הוסיף גם 'סיכות', וכפי שכתבתי לעיל, שבתורכית זה נקרא 'רחוב המחט', ולכן זה ביטוי אחד והוא הוסיף גם סיכות.
הדברים מפליאים בנאמנותם כפי שכתבתי, ודלא כמו שהמציא המו"ל הנ"ל
ומה שכתב שבאיטלקית זה אוליפינטי, והוגים כמו אולֵיפֵינטֵה. - גם בזה שיבש.
באיטלקית זה כמו בשאר השפות Elefante. עם פתח [או קמץ] אחרי הפ' ולא עם חיריק.
בקיצור הוא טיפס על עץ גבוה ולא יודע איך לרדת ממנו.
מו"ל שיש לו יוהרא ולא מוכן לקבל מאחרים ולהתייעץ ולהודות בטעויותיו - מהדורתו בעייתית מאוד ולא מומלצת.
חבל שהביא אותנו לכתוב דבר כזה.
תגובתו -מעניין מאוד ששאלתי את הבינה מלאכותית גבי המושג "בישיטין אגוג'ה" והוא כתב לי שזה דג מחט...
(ולפי זה די מובן שממשיך עם תיאור החיות לפני)
אבל אחזור שאין לי מושג בתרגום המילים וזה רק על פיו.
ההקשר ההיסטורי של ביקור בקושטא (איסטנבול) לפני 300 שנה מסביר מצוין את הבלבול הלשוני. בתקופה ההיא, קושטא הייתה כור היתוך של שפות רומאניות.
הביטוי שציינת, "בישיטין אגוג'ה", הוא דוגמה קלאסית לדרך שבה שפה משתמרת ומשתנה בכתבים עתיקים:
1. זיהוי המילים בכתב היד
סביר להניח שהכותב השתמש בתעתיק פונטי (לפי השמיעה שלו) למה שבמקור היה:
- Peixinhos (בפורטוגזית/לאדינו: דגיגים) - הופך ל"בישיטין" (ה-P הופכת ל-B והסיומת משתנה).
- Agulha (מחט) - הופך ל"אגוג'ה".
2. למה דווקא דג מחט?
לפני 300 שנה, תיאורי מסע וטבע היו מאוד ויזואליים. אם הכותב ביקר בשוק הדגים המפורסם של קושטא, הוא ראה דגים ארוכים ודקים מאוד שהמקומיים קראו להם "אגוג'ה" בגלל הדמיון למחט תפירה. עבור מי שבא מישראל או מאירופה, המראה של דג שנראה כמו "מחט חיה" היה מספיק מרשים כדי לציין אותו ביומן המסע.
3. הקשר של דוברי הלאדינו בקושטא
באותה תקופה, הקהילה בקושטא דיברה לאדינו, אך היא הייתה מורכבת גם מצאצאים של יהודים שהגיעו מפורטוגל. השפה שלהם הייתה עשירה במילים שדומות מאוד לפורטוגזית (כמו המילה "אגוג'ה").
בשורה התחתונה:הכותב מתאר סוג של דג (דג המחט) שראה בקושטא. השם שבו השתמש הוא הכינוי המקומי של דוברי הלאדינו/פורטוגזית באותה עיר, שפשוט מתאר את צורת הדג כ"מחט"
הוא לא שינה משהו מהעמדה שלו.תגובתו -
תכתוב לו שצריך מנוע חיפוש שנקרא 'קלאוד', שהוא בקי בשפות.
הבינה הרגילה לא יודעת שפות ומשבשת. שינסה.
שיכתוב לו את התעתיק כמו שהוא ויראה.
גם צריך לכתוב לו היכן מדובר ומתי שידע מה הרקע
לתרגום מילים לא צריך בינה מלאכותית.תגובתו -
תכתוב לו שצריך מנוע חיפוש שנקרא 'קלאוד', שהוא בקי בשפות.
הבינה הרגילה לא יודעת שפות ומשבשת. שינסה.
שיכתוב לו את התעתיק כמו שהוא ויראה.
גם צריך לכתוב לו היכן מדובר ומתי שידע מה הרקע
הבעיה היא שאין כזה מושג בעולם של בישיסטין אגוג'ה.לתרגום מילים לא צריך בינה מלאכותית.
אפשר בכל מילון או תרגומו. והתוצאות ברורות.
עברתי על דבריו שם ולא ראיתי הוספה מיוחדת ממה שכבר חקרתי.ראה כאן
אני אינני מבין בזה
אך הכותב שם הוכיח כי הוא בקי באטימולוגיה
וגם כשהוא משתמש בב‘‘מ עושה זאת בצורה מקצועית
אביא מה שנוגע לתרגום המילה עליה דיבר החיד‘‘א ולא השערות היסטוריות של הב‘‘מ שבזה אני לא סומך על ב‘‘מ. תרגום זה דבר מתמטי ופשוט.ראה כאן
אני אינני מבין בזה באטימולוגיה וב‘‘מ
אך הכותב שם הוכיח בעשרות דברים כי הוא בקי באטימולוגיה
וגם כשהוא משתמש בב‘‘מ עושה זאת בצורה מקצועית
![]()
דברים מענינים בספר 'מעגל טוב' להרחיד"א
כותב בז' אלול שהלך לגינה בשם ג'ויסטו וראה שם את גן המבוכה (וקודם כותב שהלך לוורונה) והוא כותב שזה ג'ארדין יפה מאד, ואכן נכתב עליו הגנים סביב הארמון נחשבים לאחת הדוגמאות היפות ביותר של גנים איטלקיים...tora-forum.co.il
תשאל אותו שזה צמוד (בישיסטין אגוג'ה) מה זה אומר.אביא מה שנוגע לתרגום המילה עליה דיבר החיד‘‘א ולא השערות היסטוריות של הב‘‘מ שבזה אני לא סומך על ב‘‘מ. תרגום זה דבר מתמטי ופשוט.
וזה הכי רלוונטי לענייננו
המונח שציינת, Besistin (או Bezzistan / Bedesten), הוא מונח מרכזי מאוד בהיסטוריה של המסחר באימפריה העות'מאנית ובעולם המוסלמי.
הנה ההסבר על המבנה והמקור שלו:
1. מה זה "בזסטן"?
הבזסטן הוא ה"שוק המקורה" או המבנה המרכזי בתוך הבזאר הגדול. להבדיל מחנויות רגילות ברחוב, הבזסטן היה מבנה מאובטח היטב (עם קירות עבים ושערים שננעלים בלילה) שבו נסחרו הסחורות היקרות ביותר:
- בדים יקרים: משי, אריגי זהב וצמר משובח.
- תכשיטים ואבני חן.
- מטבעות ומוצרי יוקרה.
- כלי נשק מעוטרים.
2. מקור המילה (אטימולוגיה)
המילה מגיעה מהשפה הפרסית: בז (Bez) שפירושו "בד" או "אריג", בתוספת הסיומת "סטן" (Stan) שפירושה "מקום".
כלומר: "מקום הבדים".
עם הזמן, השם הפך לכינוי למרכז הפיננסי והמסחרי של העיר, מעין "בורסה" או "כספת" עירונית.
3. איפה מוצאים כאלו?
ה"בזסטן" המפורסם ביותר נמצא באיסטנבול (בתוך ה"גרנד בזאר" יש שניים כאלו: Ic Bedesten ו-Sandal Bedesten). ניתן למצוא מבנים כאלו גם בערים כמו סלוניקי, אדירנה, סרייבו וקהיר.
יכול להיות שהיה יקר אבל לא נדיר ומפעים לראותו כמו כל הדברים שהזכיר.מחטים וסיכות היו יקרים ?
בהחלט. קשה לנו לדמיין זאת היום, בעידן שבו חבילת סיכות עולה שקלים בודדים, אבל לפני 250 ו-300 שנה, **מחטים וסיכות היו מוצרי יוקרה משמעותיים**. הן נחשבו לנכס של ממש, עד כדי כך שנשים נהגו להוריש אותן בצוואותיהן לבנותיהן.
הנה הסיבות העיקריות לכך שהן היו יקרות כל כך:
כפי שכתבתי לעיל יש נקודה ביניהם וזה דברים נפרדים.הקשר לחנות "Aguja Alfinete" ששאלת עליה:
?גם בית משוגעים זה לא חיה נדירה.