באנר תרומה

האם חייב לקבל דעת חכם הגדול במנין השנים ובחכמה בלי חקירה?

שמעון טרבלסי

חבר בכיר
הצטרף
21/4/25
הודעות
3,024
כתב הראב"ד בתשובות ופסקים לראב"ד (מוה"ק, סי' כ):
1758754971826.png

ומבואר בדבריו שחייבים לקבל דברי הגדול בשנים ובחכמה, מבלי להרהר אחריהם.
מה מקור דבריו, והאם הם מוסכמים?
 
"היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה" (ע"ז ז ע"א).
מאירי: במנין, בשָנים וי"א בתלמידים.
 
כתב הראב"ד בתשובות ופסקים לראב"ד (מוה"ק, סי' כ):
הצג קובץ מצורף 10754
ומבואר בדבריו שחייבים לקבל דברי הגדול בשנים ובחכמה, מבלי להרהר אחריהם.
מה מקור דבריו, והאם הם מוסכמים?
מצאתי [ע"י חיפוש אוצה"ח] שמה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בעל שיטה מקובצת לקח כמה מלשונותיו של תשובה זו ושיבצם בתוך תשובה שלו (שו"ת רב"א סי' י"ד) -
1758772748559.png
 
"היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה" (ע"ז ז ע"א).
מאירי: במנין, בשָנים וי"א בתלמידים.
אז זה לא נפסק להלכה, אלא כר"י בן קרחה, וא"כ היאך הביא זאת הראב"ד?
 
אז זה לא נפסק להלכה, אלא כר"י בן קרחה, וא"כ היאך הביא זאת הראב"ד?

אז עניתי לך על ב' השאלות, א' מה המקור שלו. ב' האם זה מוסכם.
תשובה: המקור הוא בסוגיא ההיא, ואין זה מוסכם.
אבל בהחלט אפשר שיש לו פשט אחר בהלכה כר"י בן קרחה, ואם תעיין במאירי שציינתי אליו, אולי אפשר שיש שם סרך ביאור מתי הל' כר"י ומתי לא.
ועכ"פ איני יודע אם הראב"ד סבר שזו ההלכה, ויותר נראה שזו חריפות לשונו כבשאר מקומות, ועיקר ההלכה יש ללמוד אך ורק מעצם הפסק, ולא מהלשונות/מליצות שמסביב שנכתבות לפום חורפא/ריהטא, או לצחות הלשון.
 
המטרה הסמויה בפתיחת האשכול היא לחזור על מה שאומר הרב יצחק יוסף תמיד בדרשותיו - אביו זצ"ל היה גדול הדור הזה והדורות הקודמים, ולפיכך כולם חייבים לבטל דעתם לדעתו.

וכשראיתי היום את אחד מחברי הפורום שאינו חשוד כלל באהבת הגר"ע יוסף ובניו, מתבטא בצורה של כבוד גדול למרן הראש"ל פוסק הדור רבי דוד יוסף שליט"א, חשבתי לעצמי על הראש"ל לשעבר המקפיד מידי שבוע בלווין לחזור שוב ושוב על פסקי אביו ולצאת נגד החולקים שדעתם כמאן דליתא, וחובה על כולם לבטל דעתם מפני דעתו.

הוא כל כך "הצליח", עד שחבר הפורום הנ"ל מסוגל לשבח ולפאר את הראש"ל הנוכחי, ובלבד שיהיה זה על חשבון הראש"ל הקודם...

וזו התוצאה המתבקשת מגישת "קבלו דעתי", כנגד הגישה המקבלת ומכילה את גדולי הדור האחרים ואת מנהגיהם, והעם ההולך בעקבותיהם, כפי שהראש"ל הנוכחי התבטא בכנס רבני תימן:

"מדברים הרבה על אחדות, אין דבר יותר חשוב מאחדות, אבל אחדות אינה שכל אחד יוותר על ההשקפה שלו, אין לנו שום סיבה שבעולם שמישהו בשם האחדות יוותר על מנהגו, ׳אל תיטוש תורת אימך׳. כל עדה צריכה לשמר את מנהגיה בגאון וללכת עם מנהג אבותינו בידינו".

ואין כאן חכמה מופלאה אלא הגיון פשוט, שאין טעם להילחם ברוח, ובלאו הכי המצב הנוכחי לא ישתנה, והרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו.
 
ומבואר בדבריו שחייבים לקבל דברי הגדול בשנים ובחכמה, מבלי להרהר אחריהם

ואם כן צריכים להתכנס כל רבני הדור (אשכנזים וספרדים) מכל החוגים והעדות ולהחליט מי הוא הגדול בחכמה ובשנים, ולבטל דעתם לדעתו מבלי להרהר אחריו.

מדוע זה לא קרה מעולם?

ומדוע בני אשכנז לא ביטלו דעתם למרן השו"ע, האם לא היה גדול מהרמ"א? (שלא לדבר על בני ספרד שלא ביטלו דעתם לפסקיו).

ואף השו"ע שנסמך ע"י 200 רבנים, והתקבלו פסקיו יותר מכל אחד אחר, לא זכה שכל עם ישראל הולך לפי פסקיו, ואפי' הגר"ע יוסף חלק עליו למעשה בעשרות הלכות ולא פסק כמותו בכל ההלכות.
 
כתב הראב"ד בתשובות ופסקים לראב"ד (מוה"ק, סי' כ):
הצג קובץ מצורף 10754
ומבואר בדבריו שחייבים לקבל דברי הגדול בשנים ובחכמה, מבלי להרהר אחריהם.
מה מקור דבריו, והאם הם מוסכמים?
כפי הנראה מתוך הקטע שכאן, מדובר על דין תורה שהוא הורה בו, וכותב שגם אם לא היה מגלה דעתו היה להם לסמוך עליו לרוב חכמתו וגדולתו מהם בשנים, שאף אם לא גילה טעמו הרי שטעמו עימו ויש לקבל את דינו ולא לערער עליו.
מה אחרי שגילה דעתו וביאר טעמו הדק היטב, האם גם אז היה כותב שאין להתווכח עם דבריו?
 
"היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה" (ע"ז ז ע"א).
מאירי: במנין, בשָנים וי"א בתלמידים.
ועדיין חז"ל לא תמיד פסקו לפי שיקול זה, אלא פעמים שפסקו כבית הלל אע"פ שב"ש מחדדי טפי כמבואר בעירובין יג, לפי שהיו נוחין ועלובין, או שפסקו כהמומחה לאותו דבר כמו שהביא כאן הרב טרבלסי באחד האשכולות מהרא"ש, וכן עוד, ולענ"ד דברים מסוג זה צריכים הרבה שימוש ת"ח בהוראה לדעת מה המשקל של כל דבר ואיזה מידה ושיעור לתת לדברי כל אחד מהפוסקים.
 
ואם כן צריכים להתכנס כל רבני הדור (אשכנזים וספרדים) מכל החוגים והעדות ולהחליט מי הוא הגדול בחכמה ובשנים, ולבטל דעתם לדעתו מבלי להרהר אחריו.

מדוע זה לא קרה מעולם?

ומדוע בני אשכנז לא ביטלו דעתם למרן השו"ע, האם לא היה גדול מהרמ"א? (שלא לדבר על בני ספרד שלא ביטלו דעתם לפסקיו).

ואף השו"ע שנסמך ע"י 200 רבנים, והתקבלו פסקיו יותר מכל אחד אחר, לא זכה שכל עם ישראל הולך לפי פסקיו, ואפי' הגר"ע יוסף חלק עליו למעשה בעשרות הלכות ולא פסק כמותו בכל ההלכות.
מצד שני אי אפשר לבטל לגמרי את העניין של כפיפות לגדול מאיתנו, וברור שיש צורה איך מקשים על גר"א או על נודע ביהודה או על מהרש"ל, ומסתבר שגם בדורות האחרונים יש לנו חכמים מספיק גדולים שצריך מתינות ויישוב הדעת לפני שמתווכחים עם דבריהם וגם אז לא להחליט את הדברים בוודאות [אא"כ באים ליישב דעה קדומה אחרת - וגם אז יש הרבה משקל לצורה בה נעשים הדברים], ולעניין כל זה דברי הראב"ד שהביא הרב שמעון טרבלסי רלוונטיים גם עבורנו ביחס לחכמי דורנו.
 
ועדיין חז"ל לא תמיד פסקו לפי שיקול זה, אלא פעמים שפסקו כבית הלל אע"פ שב"ש מחדדי טפי כמבואר בעירובין יג, לפי שהיו נוחין ועלובין, או שפסקו כהמומחה לאותו דבר כמו שהביא כאן הרב טרבלסי באחד האשכולות מהרא"ש, וכן עוד, ולענ"ד דברים מסוג זה צריכים הרבה שימוש ת"ח בהוראה לדעת מה המשקל של כל דבר ואיזה מידה ושיעור לתת לדברי כל אחד מהפוסקים.

רק הבאתי לאפוקי מדברי הראב"ד שכאילו מי שיותר זקן וכו' צריך צמיד לשמוע לו בלי חקירה ודרישה.
 
רק הבאתי לאפוקי מדברי הראב"ד שכאילו מי שיותר זקן וכו' צריך צמיד לשמוע לו בלי חקירה ודרישה.
בוודאי.
אבל יש עדיין מושג כזה כמו שרואים בראב"ד, וכמו שרואים שאחרונים נזהרים מלחלוק על ראשונים רק אם אין מנוס ממש, וכן הלאה ביחס לחכמי הש"ס בוודאי, כי גדלות השנים נותנת יתרון מסוים גם אם לא מוחלט, וכפי שרואים בראב"ד עצמו וכמו שהערתי בתגובתי לדבריו של הרב שמעון טרבלסי.
 
בוודאי.
אבל יש עדיין מושג כזה כמו שרואים בראב"ד, וכמו שרואים שאחרונים נזהרים מלחלוק על ראשונים רק אם אין מנוס ממש, וכן הלאה ביחס לחכמי הש"ס בוודאי, כי גדלות השנים נותנת יתרון מסוים גם אם לא מוחלט, וכפי שרואים בראב"ד עצמו וכמו שהערתי בתגובתי לדבריו של הרב שמעון טרבלסי.

קשה מאד לתלות זאת בגיל ובשנים אלא בזמן, (ראשונים ואחרונים זה לא כמו זקן וזקן מופלג).
ועכ"פ היום ודאי שאי אפשר לומר זאת על אף אחד.
 
ראשי תחתית