טוב לדעת שזה המקורות שלך, שאתה כותב שיש אומרים בימינו להקל בבשר ודגים
כאשר מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה סימן תנה כותב בזה"ל אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיה וערי איטליה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו'.
ראה עוד בהליכות עולם שציינו לך למעלה.
מי כמוך שמנסה ליישב כל מנהג גם שהמקורות שלו נדחים ונרפים, וגם כאשר יש פוסקים הסוברים שיש בו איסור ברכה לבטלה. אבל כאן מי שנזהר לשתות מים בשעת התקופה איזה איסור יש כאן. אלא שוב רואים ששמת לך מטרה לנגח את פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובניו שליט"א. בכל מה שיפסקו.
פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח, בברכה על לולב לנשים, ובכל המנהגים שאתה מנסה ליישב?. כאן מרן החיד"א אומר לך שהמנהג בארץ הצבי (לידיעתך - זה ארץ ישראל) לא לשתות בתקופה. אז מה החשש. אלא הוא אשר אמרתי...
ועוד, שיתכן לתלות את כל המנהג בטעות וכפי שמבואר בגאונים שא"ז נכון
חוץ מזה, דלכאורה לענין זה אין משמעות לדברי החיד"א, כי הרי החיד"א בסך כתב שכ"ה המנהג, ואל שפסק כך וגם לו פסק כך, לכאורה זה בגלל המנהג, ולא פסיקה בפני עצמה, ו
אדרבה ואדרבה!לכאורה יש לחלק בין מנהגים של הלכה לבין מנהג שכזה, ופשוט
סליחה?!.כתבתי שאמנם יש כאלה שאכן טוענים כך בימינו (אפילו לא טרחתי להזכירם בשמם), אבל אני לא סובר כך, כי בדבר שחז"ל כתבו בעצמם, ונפסק בשו"ע, יש לחוש שאולי אנחנו לא יודעים.
ואתה טוען שזה "המקורות שלי"... פעם שניה שאתה ממציא בשמי ומשמיץ אותי על סמך זה, מעניין מתי תהיה הפעם השלישית.
אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.
ב"ה, מבין עברית וגם מרוקאית...כל מי שיודע לקרוא עברית, רואה שבאותה נשימה שציטטתי אותם גם דחיתי אותם, שבזה אפשר לומר שיש ענין סגולי כי הדבר מובא בחז"ל ונפסק בשו"ע, אבל על חלב ודגים מהיכי תיתי לאסור.
ואתה טוען שהבאתי אותם כ"מקור"?
זו שאלה חשובה מאוד. כל דבר שחז"ל אמרו שהוא סכנתא אפשר לשאול רופאים. ויש ע"ז בגאונים דרבנן לאו אסותא נינהו ולכן לא סומכים על רפואתיהם אלא מפי רופא מומחה, וא"כ גם להיפך, כשהרופאים אומרים על דבר מה שאין בו סכנה להם שהלוא הם המוסמכים יותר לעניין. למעשה הרמב"ם השמיט הרבה מענייני הסכנה והרפואה בתלמוד - לכאורה על העיקרון הזה. וכן התוס' שהתירו בכמה מקומות דברים שנאסרו משום גילוי ומשום שיבתא וכו' משום שאינם מצויים בינינו - משום דמעיקרא לא גזרו אלא במצויים. וכ"ש הא שלא נמצא לו מקור בחז"ל ולא נאסר במניין דפשיטא שהעניין תלוי מציאות, וכל שהתברר לנו שאינו מסוכן אין לחשוש לכך.יתכן ורק יתכן שלענין זה הכרעת מרן הגר"ע אינה משנה, כי אין זה ענין הלכתי, אלא ענין... סגולי או...
ול"ד הכרעת מרן הגר"ע, אלא יהא מי שיהא, והיינו, דלכאורה ענין זה לא שייך להכרעה
וצ"ב
ובאמת כי כש"כ לעיל הרב @משיב כהלכה שליט"א, לכאורה אינו מובן כל וכלל אמאי לפסוק כן, מאחר שבגאונים מבואר... ובג' עמודי הוראה לא מובא בכלל, וכן הש"ע לא פסק כן ואכתי לא עיינתי בזה, ובע"ה בהמשך אעיין, אך עכ"פ ממאי דאייתי שם (ועוד) כלל לא ברור אמאי לפסוק כן
לא בדיוק . הרב מאזוז הביא מרב האי גאון עצמו כמה טעמים ורק מהם הוא ניחוש בעלמא. לפי הטעמים האחרים זה קצת יותר רציני.אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?
לדעת הרי"ף והראש מברכים עליו בציבור.פתאום איכפת לך משלושת עמודי ההוראה וממרן השו"ע, האם מצאת אותם בברכה על הלל של ר"ח
אני חושב שכל מי שלומד את תירוצי האחרונים מגיע למסקנה של הרב משאש...חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.
והזלזול הוא בסכנה.
והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".