האם כיום נוהגים שלא לשתות מים בשעת התקופה?

גם רואים בחוש שכולם שותים ואף אחד לא ניזוק מזה ב"ה.
גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.
 
גם יש אנשים שלא יודעים רחוקים מתורה ה"י שאכולים דגים ובשר ובצל ושום וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה ורואים בחוש שלא ניזוקים מהם. אלא שא"א לדעת שבאמת לא ניזוקים מהם, שיכול להיות שהנזק הוא לא מיידי. ועי' שו"ת דברי יציב מה שכ' במה שלא נזהרים במה שאמרו חז"ל.

יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.
 
וכי היום אין מים בבקבוק פלסטיק ?

אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור). ראה בכה''ח או''ח סי' תנ''ה ס''ק לט, וראה בפמ''ג שם א''א סק''ח, ובדרכ''ת יו''ד ס''ק פו וז''ל: עי' באו"ח סי' תנ"ה במ"א ס"ק ט' ובפרמ"ג שם בא"א ס"ק ח' ובמ"ז ס"ק ד' שהביאו דברי הד"מ דאם הכלי חתום במפה אין סכנה דאין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתום וכו' עיין שם ועי' בס' מנחת פתים כאן שהביא דברי הד"מ ותמה מדברי הש"ס נדה ורש"י ברכות דהא דאמרינן כל מידי דצייר וחתום לית להו רשותא היינו בחותם ברזל וסיים די"ל דגם כוונת הד"מ הנזכר כן הוא שהוא חתום במפה בחותם ברזל עיין שם. עכ''ל.
 
אז יש היתר אחר, מצד זה שהם סגורים בבקבוק (ואף אם הבקבוק כבר נפתח. כיון שעתה הוא סגור).
באופן שהבקבוק פתוח בשעת התקופה, זה יכול להיות באירועים בשמחות בכולל בכל מקום.
 
יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.
צודק ! ודאי שיש הבדל.

אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.
 
אני סה"כ באתי לדחות דבריך שכתבת - שרואים בחוש שזה לא מזיק. שאם כדבריך, אתה יכול לומר שלא רואים בחוש גם על מה שכתוב בדברי חז"ל, ונאכל בשר ודגים ושום קלוף וכל מיני דברים שיש בהם סכנה המובאים בכה"ח יו"ד סימן קטז.

אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים, ועל סמך סברות כאלה ואחרות, אבל על זה אנחנו יכולים לומר - חז"ל אמרו שיש בזה ענין סגולי, ואין אנו יודעים איך זה מזיק ובאיזה אופן.

אבל בענין שתית מים בתקופה שאין שום חז"ל בזה, והגאונים אומרים שאין לזה שום טעם, מה יש להחמיר בזה?

ודגים בחלב שכל יסוד הענין הוא מדבריהם של רופאים שהזכיר רבינו בחיי באגב (יתכן שהוא עצמו היה אוכל דגים בחלב ולא חושש...), ואנו רואים כיום בחוש שלא מזיק, ואין אף רופא שטוען כך, מהיכי תיתי?
 
יחי ההבדל הקטן בין דגים ובשר (שגם על זה אפשר לומר שהשתנו הטבעים, והרמב"ם לא הביא זאת) שזה כתוב בחז"ל, לבין המצאות שלא כתובות בחז"ל, ואדרבה במקור הכי קדום למנהג, כתוב במפורש "לא ידענו טעם" (תשובות הגאונים סי' י"ד). וכן לגבי דגים בחלב, מפורש בחז"ל להיפך.
בלי להכנס לעצם הדיון, שאפו עצום על האומץ להתבטאות בלשון כזו מזלזלת על מנהגים שגם גדולי הפוסקים - גם אלו שלא נהגו בהם - כתבו עליהם בקצת יותר כבוד.
תגובתי גם על הודעה זו וגם על לשונותיך בכלל הודעותיך בנושא.
 
חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.

והזלזול הוא בסכנה.

והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".
 
חששו להם מדין חמירא סכנתא מאיסורא, לא מצד הלכה כלשהי.
"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
"חמירא סכנתא מאיסורא"
"לא מצד הלכה"
המממממ.. :-)
והזלזול הוא בסכנה.
עיין בתגובה על המשפט הקודם.
והמזלזל הוא מרן הגר"ש משאש, שכתב "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".
אנחנו לא יכולים להתבטאות בלשונות שגדולי ישראל מותר להם, אנחנו לא בדיוק אותה רמה שלהם.
 
אה"נ, יש האומרים בדורנו להקל גם בבשר ודגים,
תוכל לציין מי סובר כן בדורינו להלכה ולמעשה, לאכול בשר ודגים יחד.

כי אפי' דגים וחלב, שרוב הפוסקים סוברים שהוא ט"ס בבית יוסף שנתחלף לו בשר בחלב וכמ"ש הדר"מ וה"ט הש"ך החיד"א ועוד. וגם שלא נמצא בב"י שהמציא בלי שיביא מקור לדבריו, ובכ"ז אני לא מכיר פוסק מעדות המזרח שמורה להתיר לכתחילה לאכול דגים וחלב.
 
אנחנו לא יכולים להתבטאות בלשונות שגדולי ישראל מותר להם, אנחנו לא בדיוק אותה רמה שלהם.

לא הבנת.

אתה כתבת "מנהגים שגם גדולי הפוסקים - גם אלו שלא נהגו בהם - כתבו עליהם בקצת יותר כבוד", ועל זה הגבתי שזה לא נכון, ואדרבה קראו להם אנשים מדומיינים.

לגבי צורת הביטוי שלי כאן אה"נ כנראה שהייתי צריך להתבטא בעדינות יותר.
 
אומנם רב האי כתב שהוא ניחוש ויש מהגאונים שכתבו שהוא ולפחיד את ההמונים כדי שישובו אל ה', וראב"ע כתב שסיפור הניפוח הוא בפי הזקנות, אבל הוא מנהג ישראל עתיק יומין שנזכר בגאונים ובראשונים והובא בב"י סימן תנה.

מעניין שפרי חדש ס"ס תכח כתב לא לחוש לדברי ראב"ע שבזמנו שמע על כמה ניפוחים...

ובספר תקון יששכר מרבי יששכר בן סוסאן האריך הרבה בנושא מדברי הראשונים ותמה על רב האי גאון ועל הטעם שהוא להפחיד וכו' ועל ראב"ע - והכריע לחשוש לכך.

גם החיד"א בסימן תנה דן בנושא ומכריע שיש לחשוש לכך, כמנהג א"י וטורקיה ואיטליה, ע"פ דברי הקדמונים. ונראה שהקהילות היחידות שלא חששו לכך הן תימן ועירק. וכן הכרעת מרן הגרע"י ועוד.
יתכן ורק יתכן שלענין זה הכרעת מרן הגר"ע אינה משנה, כי אין זה ענין הלכתי, אלא ענין... סגולי או...

ול"ד הכרעת מרן הגר"ע, אלא יהא מי שיהא, והיינו, דלכאורה ענין זה לא שייך להכרעה

וצ"ב


ובאמת כי כש"כ לעיל הרב @משיב כהלכה שליט"א, לכאורה אינו מובן כל וכלל אמאי לפסוק כן, מאחר שבגאונים מבואר... ובג' עמודי הוראה לא מובא בכלל, וכן הש"ע לא פסק כן ואכתי לא עיינתי בזה, ובע"ה בהמשך אעיין, אך עכ"פ ממאי דאייתי שם (ועוד) כלל לא ברור אמאי לפסוק כן
 
תכלס', אין היום ספרדים שאוכלים דגים וחלב. נקודה. כי כך פסקו מרנן הבא"ח הכה"ח הגרע"י.

בוודאי שיש, והתורה לא נגמרה בהנ"ל.

יש אמנם כאלה שעדיין לא מכירים את דברי הגר"ש משאש בנדון (וגם לא יודעים שהגר"ע יוסף לא אסר אלא כתב יש להימנע ואף התיר בדיעבד אם התבשל), אבל לשם זה אני כאן.
 
ראשי תחתית