כוכב מיעקב
חבר חדש
- הצטרף
- 30/9/25
- הודעות
- 63
עתה באתי על דברי תורה, (כעין המשך על האשכול שהאריכו מכבר בענין התכלת), בדיון יסודי ומעניין (ועשיתי חיפוש קצר לראות אם נגעו בזה באשכול ההוא, ולא מצאתי שדיברו בזה, ואולי פספסתי אותו. ואלו מהחברים שעברו על אותו אשכול, נא לתקן אותי אם טעיתי, וכבר דנו בזה שם).
והוא כדלהן:
מסופר שפעם משיהו (כמדומני שראיתי כתוב איפה שהוא שזה היה האדמו"ר מראדזין עצמו, או אולי ע"י שליח שלו) שאל את הגאון מבריסק רבי חיים הלוי סאלאוויצ'יק זצוק"ל, מדוע הוא אינו שם תכלת בציציותיו, הרי עכ"פ הוי ספק שמא היא התכלת האמיתי, וספק דאורייתא לחומרא. והשיב לו הגר"ח, שיש לקיים מצוה מדין ספק דאורייתא לחומרא, רק כאשר על ידי שיחמיר עתה, יתקן שכעת יצא בוודאות מהספק.
(לדוגמא, מי שמסתפק אם בירך ברכת המזון או אם קרא קריאת שמע או לא, שהינם מצוות עשה דאורייתא, הדין הוא שחייב לחזור ולברך\ולקרוא מפני שספק דאורייתא לחומרא. והנה אחרי שיברך עתה על ברכת המזון או שיקרא קריאת שמע, הרי עתה בודאי קיים את המצוה, זה נקרא שיש ודאי קיום).
אבל אם גם כשמקיים את המצוה מחמת הספק, עדיין נשאר הספק על מקומו לעולם, בזה לא נאמר דין ספק דאורייתא לחומרא.
והכא בתכלת הרי אפילו אם יטיל תכלת בציציות, עדיין מי אמר בוודאות שזהו התכלת האמיתי, ואינו ודאי שמקיים מצות תכלת, ולא יצא מכלל ספק. ובכה"ג שאין ודאי קיום, לא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא.
והנה בשו"ת הראשון לציון (ח"ב סי' א) להרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, בתשובתו בענין תכלת, הביא לדברי הגר"ח הנ"ל, כתשובה מוצאת לשואל אחד ששאל מדוע לא סבר מרן הגרע"י ושאר הגדולים, שבזמנינו יש להשים תכלת בציצית, כי ספק דאורייתא לחומרא.
אך לענ"ד יש לי ראיה שמרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זיע"א, לא סבירא ליה כלומר לא שמיע ליה, כיסודו של הגר"ח מבריסק הנזכר.
שהרי בשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' יג אות ח), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' ע) [וע"ע בהליכות עולם ח"ח עמוד קפו], מביא מרן הגרע"י להלכה מה שכתב בספר תוספת חיים על החיי אדם (כלל סט אות ד) דיש לעמוד מפני ספק זקן משום דהוי ספק דאורייתא ולחומרא. ע"ש.
והרי לכאורה גם אחרי שיעמוד האדם מפני ספק זקן, עדיין נשאר הספק במקומו, ואינו ודאי שהוא זקן שצריך לקום מפניו. וא"כ מדוע הוי ספק דאורייתא לחומרא.
ומבואר שלא ס"ל למרן הגרע"י כיסודו של הגר"ח מבריסק הנ"ל.
אשמח לדעת מה יש לחברים היקרים לומר, להוסיף, לדחות, להביא ראיה, להביא סיוע, וכו', על כל הכתוב.
והוא כדלהן:
מסופר שפעם משיהו (כמדומני שראיתי כתוב איפה שהוא שזה היה האדמו"ר מראדזין עצמו, או אולי ע"י שליח שלו) שאל את הגאון מבריסק רבי חיים הלוי סאלאוויצ'יק זצוק"ל, מדוע הוא אינו שם תכלת בציציותיו, הרי עכ"פ הוי ספק שמא היא התכלת האמיתי, וספק דאורייתא לחומרא. והשיב לו הגר"ח, שיש לקיים מצוה מדין ספק דאורייתא לחומרא, רק כאשר על ידי שיחמיר עתה, יתקן שכעת יצא בוודאות מהספק.
(לדוגמא, מי שמסתפק אם בירך ברכת המזון או אם קרא קריאת שמע או לא, שהינם מצוות עשה דאורייתא, הדין הוא שחייב לחזור ולברך\ולקרוא מפני שספק דאורייתא לחומרא. והנה אחרי שיברך עתה על ברכת המזון או שיקרא קריאת שמע, הרי עתה בודאי קיים את המצוה, זה נקרא שיש ודאי קיום).
אבל אם גם כשמקיים את המצוה מחמת הספק, עדיין נשאר הספק על מקומו לעולם, בזה לא נאמר דין ספק דאורייתא לחומרא.
והכא בתכלת הרי אפילו אם יטיל תכלת בציציות, עדיין מי אמר בוודאות שזהו התכלת האמיתי, ואינו ודאי שמקיים מצות תכלת, ולא יצא מכלל ספק. ובכה"ג שאין ודאי קיום, לא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא.
והנה בשו"ת הראשון לציון (ח"ב סי' א) להרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, בתשובתו בענין תכלת, הביא לדברי הגר"ח הנ"ל, כתשובה מוצאת לשואל אחד ששאל מדוע לא סבר מרן הגרע"י ושאר הגדולים, שבזמנינו יש להשים תכלת בציצית, כי ספק דאורייתא לחומרא.
אך לענ"ד יש לי ראיה שמרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זיע"א, לא סבירא ליה כלומר לא שמיע ליה, כיסודו של הגר"ח מבריסק הנזכר.
שהרי בשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' יג אות ח), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' ע) [וע"ע בהליכות עולם ח"ח עמוד קפו], מביא מרן הגרע"י להלכה מה שכתב בספר תוספת חיים על החיי אדם (כלל סט אות ד) דיש לעמוד מפני ספק זקן משום דהוי ספק דאורייתא ולחומרא. ע"ש.
והרי לכאורה גם אחרי שיעמוד האדם מפני ספק זקן, עדיין נשאר הספק במקומו, ואינו ודאי שהוא זקן שצריך לקום מפניו. וא"כ מדוע הוי ספק דאורייתא לחומרא.
ומבואר שלא ס"ל למרן הגרע"י כיסודו של הגר"ח מבריסק הנ"ל.
אשמח לדעת מה יש לחברים היקרים לומר, להוסיף, לדחות, להביא ראיה, להביא סיוע, וכו', על כל הכתוב.
