האם ראוי לעודד בני תורה להחמיר בעניני הלכה?
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
כלומר?
איפה מצאנו מקרה שמו"צ או כל רב אחר, החמירו על בני תורה ואמרו שרמת היראת שמים נמדדת לפי אותן חומרות.
זה אתה יכול לשאול על עוד עשרות סיפורים שיש המספרים על מנת להוריד מערכם של ראשי הישיבות ורבניהם.
ועיין עוד כאן
אני שמעתי שמי שמדליקה ואחר כך מברכת זוכה לילדים שבבניקים.
תעלה קישור
ייש"כ,
ועדיין יש מקום לבעל דין,
יש חומרא ויש חומרא.
יש את המצב בו האדם לומד ומעמיק בסוגיא ובסופו של דבר אינו יכול להכריע לכאן או לכאן, אז הוא מחמיר. או שיש דעות בראשונים (או בגדולי האחרונים) שלמרות שלא נפסקו להלכה מן הראוי לתת את הדעת ולקיים את המצווה כראוי גם על פי דעתם.
ויש את חומרות הזוהר הקדוש שאין להם מקור בדרך הפשט [ד"א לפני נט"י וכיו"ב], חומרות אלו מי שאינו מיישמן א"א לבוא אליו בטענה כלל, שמה לנו כי נלין עליו שמקיים את פסקי ה'שלחן ערוך' כראוי.
נראה לי שתחילת דברך עוסקים ב'מצב' הראשון ...
[לקראת פסח, יש לנו "חוב הדדי" בעזרת ה', מהו 'רגע' הכתוב השלחן ערוך לגבי אפיית מצות, נדבר ...]
ברור שיש הרבה סוגי חומרות.
השאלה הינה ככלל ולא כפרט.
האם חומרות זה דבר טוב, בפרט לבני תורה ואברכים?
בכוחות הנפש של האדם אין מקום להשקעה מסיבית בכמה תחומים, התת מודע של האדם בוחר אחד מהם ובו הוא משקיע את כל מרצו,
התת מודע נבנה על פי כל מה שראה ושמע במהלך כל חייו אצל רבותיו והוריו וכל סובביו (ידועים דברי הרמב"ם).
ואיפה עדיף שהראש יהיה?
תשובות לשאלות ידועות לא צריך לענות,
רק להניח את העובדות והבוחר יבחר ..
פעם ראיתי אברך שאומר לבעה"ב שקנה אתרוג ב500 שקל
השיב לו הלה אני קניתי בחמישים! זה גם טוב!.
התאפקתי מלשאול אותו למה חליפה הוא קנה ב1200
הרי בעודפים של בגיר בחמישים שקל זה חליפה טובה.
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 767
זה בוודאי נכון עקרונית, אבל בענייני מחיר הרבה פעמים המחיר הגבוה לא בהכרח אומר שהאתרוג [או המצה או התפילין או פתילי הציצית או הסכך או השמן לחנוכיה] מהודר יותר, לפעמים אברך שמונח בנושא יכול למצוא משהו זול שהוא מהודר לא פחות מאותו שקנה ב500 ואז השני סתם הניח מעותיו אל קרן הצבי... ויש מקרים כאלה.
לא העניין הוא רק המחיר, שלפעמים הוא סימן אך ודאי לא סיבה.
העניין הוא במה משקיעים, על מה חושבים. וכמשנ"ת לעיל.
כן כן
ובצורה הזאת מונעים מכל הציבור מלהקפיד
כי קודם תקפיד בזה ובזה ובזה
וסוכ"ס לא מקפידים בכלום
והרמה נשארת מתחת לקרשים
ואני וחמורי אוכלים באבוס אחד
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 767
דווקא אני התחברתי למה שכתבתם [אתה ויעקבי ועוד אחרים] כאן קודם על עניין החומרות, ובעיני חומרות פירושם דקדוק הלכה, וכמו שמצוי כמה דברים שיש בהם מחלוקת, או שהם מותרים מעיקר הדין אבל המציאות קרובה מאוד לעבור איסור, ומכלל מצוות עשה של יראת שמים לפרוש מהם, ובוודאי ובוודאי לבני תורה.
לגבי לפזר מעות, אני מסכים מאוד עם הטענה שאומרת שאם על חליפה ונעליים מוציאים סכומים כ"כ גדולים כ"ש על מצוות ה', אבל אני רק מסייג שהרבה פעמים אדם לא מכיר כלל את הנושא, והוא בטוח שעצם הוצאת הממון חומרא היא, וייקור המצוה היא, בעוד שא' הוא לפעמים לא מהדר כלל במעשה המצווה או בחפצא דמצווה, ב' הוא מפסיד את עיקר העסק וההגות במצוה שזה מה שבעיקר יכול להראות על אהבתו אליה.
דברים נכונים.
אבל עדיין מסתבר שעדיף המוציא ממון רב יותר על המצוה משום חביבותה, אפילו שלא מהדר בזה יותר.
זה ענין של 'חיבוב מצוה'. מצוה זו, וגם מצוות אחרות.
אני מכיר את הנוסח השגור בישיבות "בן תורה צריך להחמיר".
אני מתנגד, אני הייתי מנסח זאת כך, "בן תורה צריך לדעת את הסוגיא ואת הדין".
כלומר, לא לדעת רק את הדין (שו"ע, שו"ע), אלא את הסוגיא, ואת הדין.
ואח"כ להוציא מהראש (הספרדי) שחומרות זה של אשכנזים, ושל משוכנזים, וזה נגד הדין וכו' וכו', ואז יש לשקול בפלס כל דבר לגופו.
ואני מצרף קובץ ברשות, שעוסק בגודל האיסור להחמיר יותר מן הדין.
אני מתנגד, אני הייתי מנסח זאת כך, "בן תורה צריך לדעת את הסוגיא ואת הדין".
כלומר, לא לדעת רק את הדין (שו"ע, שו"ע), אלא את הסוגיא, ואת הדין.
ואח"כ להוציא מהראש (הספרדי) שחומרות זה של אשכנזים, ושל משוכנזים, וזה נגד הדין וכו' וכו', ואז יש לשקול בפלס כל דבר לגופו.
ואני מצרף קובץ ברשות, שעוסק בגודל האיסור להחמיר יותר מן הדין.
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 767
לדעתי זה תלוי, אם הוא לא מכיר את הנושא, כי עדיין לא הגיע הזמן שלו לעסוק בסוגיא, והוא מברר אצל אלה שכן יודעים עד היכן שידו מגעת, ומכוח חוסר ההבנה שלו הוא מעדיף לבטא את חביבות המצוה בממון, ניחא.
אבל אם זה תירוץ להשקיט את המצפון כדי לא לברר את הדין ואת המציאות הנוגעת לדין, יש לחוש שמחמיר באותה מצוה אבל מיקל בהלכות טפשות...
נושאים דומים:
