ברור שיש הרבה סוגי חומרות.
השאלה הינה ככלל ולא כפרט.
האם חומרות זה דבר טוב, בפרט לבני תורה ואברכים?
ברור שיש הרבה סוגי חומרות.
השאלה הינה ככלל ולא כפרט.
האם חומרות זה דבר טוב, בפרט לבני תורה ואברכים?
לדעתי זה תלוי, אם הוא לא מכיר את הנושא, כי עדיין לא הגיע הזמן שלו לעסוק בסוגיא, והוא מברר אצל אלה שכן יודעים עד היכן שידו מגעת, ומכוח חוסר ההבנה שלו הוא מעדיף לבטא את חביבות המצוה בממון, ניחא.
אבל אם זה תירוץ להשקיט את המצפון כדי לא לברר את הדין ואת המציאות הנוגעת לדין, יש לחוש שמחמיר באותה מצוה אבל מיקל בהלכות טפשות...
יישר כוח.זכית לכוין לדברי השל"ה הקדוש.
על מאמרם ז"ל "גדול הנה מיגיע כפיו, יותר מירא שמים".
זה שעמל ויודע ומיקל ע"פ ידיעה, גדול יותר מזה שמתעצל ללמוד, ומחמיר רק מחמת ירא"ש.
כעת אני חושב שזה נכון גם מסיבה נוספת, והיא מה שכתב אדוננו הרמח"ל בפרק כ ממס"י בנושא משקל החסידות, כגון שאדם מחמיר בעניין מסוים, אבל בעת מן העתים נזקק להקל מפני צורך שלום בית, או הפסד ממון, או חולי מסוים, או כיבוד הורים, וכו', אם יודע מה עיקר הדין יודע כמה להקל ובאיזה אופן, אך אם יודע שהוא מחמיר וכל מי שלא עושה כמוהו הוא מהג'וליקעס, יבוא לומר על אסור מותר, וכנראה זה הפשט בירושלמי שחכם עובדיה מרבה להביא בספריו לא מסתייך דאמרת על מותר אסור סופך לומר על אסור מותר, דהיינו שלהחמיר זה אכן ראוי, אבל לומר על המותר אסור זה נורא, אלא צריך לדעת שהמותר מותר, ושיש ענין גדול להחמיר אם מפני החולקים על ההיתר, ואם מפני שעלול לבוא לכלל איסור אם ינהג את ההיתר.ישנה נקודה נוספת, והיא שגם כאשר מחמיר, ראוי שידע מהו עיקר הדין, דהיינו מהו הקו האדום שאותו אסור לחצות בשום אופן, אני זוכר בישיבה מסוימת שלמדתי בה, היו בחורים שבאו מבתים ומקהילות שאצלם שבת 40 או 50 דקות לפני השקיעה זה הצורה היחידה, ומי שמקבל שבת יותר מאוחר אינו אלא בעלב'ת מופקע וכו', וכשאותם גדיים נעשו תיישים וקלטו שמעיקר הדין אפשר להקל יותר, היו נשארים עם הסיגריה והמוזיקה עוד ועוד ועוד עד קרוב ממש לשקיעה ולא העלו בדעתם שנכנסים כבר בספק כרת או חטאת ממש, כי לא הכניסו להם בראש שיש קו אדום, ויש חומרא שנכונה לבני תורה משום כבוד השבת וחומר חילולה ודין תוספת שבת וכו'.
יישר כוח.
אשמח למקור
יישר כוח!
לא עלה כמו שצריך אם אפשר להעלות שובמספר בית אל [ר' אברהם חמוי] בשם התולדות שמשון:
![]()
דיברנו על ענין חומרות ככלל ולא כפרט.
בחשיבות החומרות.
מעשה לסתור?!...אני שמעתי שמי שמדליקה ואחר כך מברכת זוכה לילדים שבבניקים.
צריך שידע!ישנה נקודה נוספת, והיא שגם כאשר מחמיר, ראוי שידע מהו עיקר הדין
לא דייקתי.צריך שידע!
קודם כל מצד מצוות ידיעת התורה ולימודה. ברור שהעיקר כמו שעיקר ההלכה. והחומרא צריך לדעת כחומרא.
האומר בשר עוף בחלב אסור מה"ת, לדעת הרמב"ם עובר בבל תוסיף (אמנם יש פוסקים שפסקו כן)... וכמובן אסור לגלות פנים שלא כהלכה. אבל להדר, לחשוש וכיו"ב, זהו דרך הפוסקים בכל הדורות כל אחד כפי דרכו.
כלום מעשה בא לידך?!...מעשה לסתור?!...
לענ"ד אינו.יישר כוח!
זה נוגע לדקדוק הלכה וזהירות מכל ספק איסור, לדעתי זה לא שייך להגדרה של חומרא.
אלא חומרא היא בדבר שנפסק להיתר ויש דעות להחמיר או שעל ידי ההיתר עלול לבוא לספק איסור.
ובימינו מצוי מאוד עניינים שמורי הוראות מובהקים וגדולים מורים בהם לחד גיסא, ואחרים לאידך גיסא, באופן שמי שעדיין לא למד את הנושא בעיון כל הצורך, רשאי לסמוך על המתירים, ואם הוא בן תורה ראוי שיחמיר.
ח"ו, לא מכך דברתי.כלום מעשה בא לידך?!...
לא הבנתי עד הסוף אהייא קאי.לענ"ד אינו.
כיום זה זהירות שנכללה בדקדוק הלכה. אבל כשהראשונים עצמם דנו בענין, היה בזה צד היתר ברור וחשו לצד האיסור מאותו סיבה שאתה תחשוש היום במחלוקת בין האחרונים. כנלענ"ד הקלושה...
כלומר? הוא סבר שמעיקר הדין יש זמנים שמותר לו לבטל בהם, ואינו מבטל? או שנקט שאין חיוב תמידי ללמוד ומחמיר ללמוד כל הזמן.אצלנו מחמירים בביטול תורה
הוא סבר שמעיקר הדין אדם לא חייב למסור נפש כדי לא לבטל תורה, אבל הוא החמיר ומסר נפש כדי לא לבטל תורה.כלומר? הוא סבר שמעיקר הדין יש זמנים שמותר לו לבטל בהם, ואינו מבטל? או שנקט שאין חיוב תמידי ללמוד ומחמיר ללמוד כל הזמן.
בקיצור, מה זה אומר להלכה...
ח"ו.אני שמעתי שמי שמדליקה ואחר כך מברכת זוכה לילדים שבבניקים.
צאי לך בעקבי הצאן.לא הבנתי עד הסוף אהייא קאי.
אני דיברתי בעניינים שהתקבל אצל גדולי הפוסקים שכלל ישראל נשענים עליהם להיתר, כמו מרן הב"י הרמ"א המהרש"ל המג"א הט"ז הש"ך החיד"א הגר"א ודומיהם מסקנא מסוימת, אך יש מי מהם שדעתו להחמיר, בזה ראוי שבן תורה יחמיר, לדוגמא שעולה בדעתי כעת זה לא לקדש אלא על פת ולא על פת הבאה בכיסנין, או לפטור משקין הבאין בסעודה בברכת שהכל שיברך על איזה מאכל קודם הסעודה לחוש לשיטת המחזור ויטרי שמשקין אינן נפטרים בסעודה וכיו"ב.
לא מבין את הדיבור הערטילאי.הוא סבר שמעיקר הדין אדם לא חייב למסור נפש כדי לא לבטל תורה, אבל הוא החמיר ומסר נפש כדי לא לבטל תורה.
אגב היה מחמיר מאוד גם בכבוד אשתו ובעוד ענייני בן אדם לחבירו.
[יישר כוח!].לא מבין את הדיבור הערטילאי.
הכוונה לכאורה שמותר לו לצאת לעבוד לפרנסתו כענין הנהג בהם מנהג דרך ארץ ודוחק את עצמו ללמוד. ואכן בזה הבנתי [מסי"נ הוא גדר אחר, סליחה על הדיוק הלשוני, אך יאמין לי מר שחביבין עלי דבריו מאוד! ואין כוונתי לקנטר ח"ו]
לענ"ד כוונתו פשוטה לפניה, שרצה ללמדה שקודם שמחפשים כל מיני "חומרות", צריך לדעת שיש להקפיד ולדקדק במה שמוטל עלינו כחובה.כלומר? הוא סבר שמעיקר הדין יש זמנים שמותר לו לבטל בהם, ואינו מבטל? או שנקט שאין חיוב תמידי ללמוד ומחמיר ללמוד כל הזמן.
בקיצור, מה זה אומר להלכה...
ראה בסרטון.ח"ו.
לא יודע. אבל אמו של מרן זצ"ל מסתמא קודם הדליקה ואחר כך בירכהאגב, מה הייתה נוהגת אשת חבר - הרבנית מרגלית יוסף ע"ה?