מחק את המיותר.
האם ראוי לעודד בני תורה להחמיר בעניני הלכה?
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
- מומלץ
מחק את המיותר.
בקיצור...
לא מפריע לך שהוא היקל כי א"כ היית בא בטענות לרב משאש ולרבנים אחרים שהיו מקילים יותר ממנו (וכמו שכתבתי שכנראה בזמן ב"ה וב"ש היית הולך לבית המדרש של בית שמאי... לא שיש בזה בעיה... אבל אין גם בעיה להיות מביה"ד של ב"ה)
מפריע לך משהו אישי, וחבל.
הרוצה בתשובה
חבר חדש
- הצטרף
- 16/6/25
- הודעות
- 106
מה עם חומרת ר"ת במוצ"ש?
בזה אין צורך להחמיר וכלל כלל, כיון דמרן הגרע"י ס"ל להחמיר בעינן למיעבד איפכא מסתברא.
אולי הוא עושה איפכא מיסתברא? פעם פוסק כמו המנהג ופעם מבטל מנהג?
אחרים לפחות עקביים, שומרים על המנהג תמיד. ואם רוצים להחמיר מחמירים בצינעא.
ואגב, לא ענית על עצם שאלתי.
מה עם חומרת ר"ת, למה הרב עובדיה משכנע אנשים להחמיר, מה עם מה שבנו ר' יצחק כתב לעיל בראש האשכול שאסור לתת לאנשים הרגשה שהם לא בסדר בגלל שהם לא יעשו חומרות. ומי שעושה כך ענוש יענש מן השמים.
כתוב איפה שהוא או רמוז שיענשו על ר"ת בשמים?
זה פשוט החומרא הכי חשובה שיש כי לדעת השו"ע ורוב הראשונים העושה מלאכה באותה שעה חייב סקילה.
הכל לפי המשקל והעניין. (ודרך אגב ביבי"א אפי' הוסיף שנראה שהמנהג כגאונים הונהג רק אחרי דורו של השו"ע)
אתה צודק בכל מילה אבל אף אחד לא יודה בזה בפה מלא.
ראה בדברי הרב משאש שהתאונן על הפחדות חכם עובדיה בענין זה.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
דפח"ח.
וכן בספר "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד) כתב וזה לשונו, "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פה:), כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים".
וכן כתב בספר שיחות הר"ן וזה לשונו שם, "רבנו ז"ל הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר... והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות". עכ"ל. וכמו כן כתב הרמב"ם בתשובה, "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
וכן כתב רבי שמואל די אוזידא (מתלמידי האר"י) בספרו מדרש שמואל על אבות (פרק א' משנה י') על מאמר חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות דף ח') וזה לשונו: "ויש מי שפירש שמדבר בענין איסור והיתר, שאם יש שני בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק, האחד אוסרו עליו מספק שלא יחטא, והשני הוא מפולפל ומתוך פלפולו אפי' דבר שבתחילת העיון יראה שהוא אסור, מתיר אותו, שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו, על כן אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותו, יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק, והביאו ראיה לזה: "איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו", כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו ת"ח".
וכעין זה כתב מהרש"א (חולין דף מ"ד): "יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה, דהיינו שמייגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה, הנה זה שזוכה ב' עולמות, דכתיב ביה אשריך בעוה"ז שהרי אוכלה, וטוב לעוה"ב שהתייגע נפשו בתורה".
וכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סי' קמ"ו): "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".
וכן הרב מבריסק שידוע כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צ"ו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח"). ועוד שם (ח"א עמ' ל"א): "סיפר לי [הגרי"ז] באותה הזדמנות, כי פעם קרא האבא מרן הגר"ח זצ"ל להדיין דבריסק הגאון רבי שמחה זליג זצ"ל, וביקש ממנו כי תמיד כאשר יפסוק, לא יפסוק עם חומרות, אלא רק ע"פ ההלכה, כי האבא לא אהב חומרות".
ובספר "מפיהם של רבותינו" (עמ' ר"ד) כתב מפי הגאון רבי ראובן פיינשטיין, על אביו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: "אבא לא אהב חומרות. בעל אגרות משה נודע בכח הפסיקה שהיה חוצב את ההר. כאשר מאן דהו טען שהוא מיקל בפסקיו, התבטא: מה פירוש מיקל? למדתי את הסוגיא לעמקה וכך העליתי הלכה למעשה, האם אעשה שקר בנפשי ואפסוק לחומרא כאשר ההלכה היא לקולא? הרי במקרה זה אהיה נחשב כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה!"
ובספר "בשבילי ראדין" (עמ' 163) מובא: "החפץ חיים גילה יחס מיוחד לחברי ולומדי הכולל קדשים, ידע את גדלותם ואת שקידתם העצומה בתורה... גם נהג למסור להם שיחות מיוחדות... היה מרבה לדבר בפני האברכים כי לכשיצאו לרבנות, כל שאלה שתבוא לפניהם יעמלו למצוא לה את צד ההיתר, וכך היה החפץ חיים אומר: "אם הרב טועה בדבר הלכה ומכשיר את הטריפה, הרי זו עבירה חמורה ומאוד צריך להיזהר מזה, אך עוד יותר צריך להיזהר בזהירות יתירה שלא להטריף את הכשרות, שזוהי עבירה שבין אדם לחבירו שאפי' יום הכיפורים לא מכפר עליה".
ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".
ובספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד) כתב: "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".
וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית מדרשתו בפסח תשע"ח): "כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך..."
וכן בהגדה של פסח "אהלי תורה" (עמ' 42) להרב שלום מאיר וולך שליט"א, מפי הגראי"ל שטיינמן, מובא: "סיפר שהגיע אליו אברך וביקש הסכמה לקונטרס הקורא להחזיר עטרה ליושנה ולהקפיד על גילוי משקים. והשיג הסכמה ממרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי. הודיעו שלא יצטרף להסכמתם, ונשאל מדוע. אמר: "בוא נראה מה יקרה למי שמקפיד על גילוי (ורבינו הקפיד בו), התינוק בוכה והאם מכינה לו דיסה, מחממת את החלב, בוחשת את האבקה, ושומעת קול חבטה ויללה. הילדה נפלה, אולי נפצעה. רצה לראות, הרגיעה וחזרה. הדיסה נשארה לרגע מגולה, יש לשפכה ולהכין מחדש..." אמר המחבר: "אבל זו חומרה ראויה!" ענהו רבינו: "חומרות תחמיר על עצמך. אבל אתה הרי תלך ללמוד, ואת החומרה תשאיר לאשה. לא אתן לכך הסכמה!".
ועוד שם (עמ' 45): "מעשה באדם ששאל את החזון איש זצ"ל אם להחמיר כדברי הזוהר הקדוש באיזה ענין, והורהו שלא יחמיר בו. כי המחפשים חומרות עלולים להקל בדברים אחרים שהם עיקר הדין" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
וכן בספר "מעונות אריות" (עמ' 506) הביא את עדותו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשם החזון איש: "שמעתי מפיו שדקדק בלשון הוידוי של רבי ניסים גאון הנאמר בערב ר"ח בתפילת יום כיפור קטן, "את אשר התרת אסרתי ואשר אסרת התרתי". ותמה רבינו החזו"א, שהלא להתיר את האיסור חמור יותר מלאסור את המותר, ולמה פתח תחילה ב'את אשר התרת אסרתי'?
וביאר שפעמים רבות השורש של מי שמתיר איסורים הוא במה שמקדים תחילה ואוסר את המותר. שע"י שאוסר את המותר הוא מקבל דמות של צדיק, ובכח זה הוא הולך להתיר את האסור. ואנשים מקבלים את דבריו, שהרי מסתכלים עליו כמחמיר שאוסר את המותר" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
וכן כתב מרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל...
אמנם כל זה דוקא לגבי אחרים, אבל לגבי עצמו ודאי שיכול להחמיר... ובפ"ג דביצה (כא:) "מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל"... ובהרבה מקומות בש"ס "איהו דאחמיר אנפשיה אבל לכ"ע שרי"... ולהחמיר לעצמו צריך שני תנאים, תנאי ראשון - רק ביש מקום לחומרא, שיש דעות להחמיר אף דהלכה ככמיקל, או משום סייג ופרישות או איזה צורך קצת, אבל אם אין שום דעה לאסור וגם אין שום צורך, זה נקרא הדיוט וגם חסיד שוטה... תנאי שני, דדוקא בהיותו לבדו, אבל בפני רבים אסור לנהוג להחמיר משום יוהרא, ולפני אדם גדול בר נידוי הוא" (ע"ש שהביא עוד מקורות רבים לכל הנ"ל).
וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז זצ"ל, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".
"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".
וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".
וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".
ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא, אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 892
נפלא מאוד!!!
רק להדגיש שרוב המקורות מתייחסים למצב שבו ה"מחמיר" אומר על דבר שלא בירר אותו שהוא אסור, או שמנהיג איסור במקום שמעיקרו הוא מותר.
אך אם הוא יודע ומורה שהדבר מותר, אלא שמחמיר או כדי להימנע מלבוא לכלל איסור ["סייג"] או כדי לחוש לשיטות רחבות וחשובות שאפשר להקל נגדם, זה חסידות, כך הפשטות, ואי לא תימא הכי אין חסידות אלא לגנאי וזה הרי בוודאי לא נכון.
ומובן שצריך לשקול היטב את משקל החסידות, שלא יבוא לידי קולא בדברים אחרים כמו שמצוי מאוד מאוד.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
ההלכה נפסקה לפי בית הלל, המקילים כמעט בכל דבר (יש רשימה מצומצמת של חומרות שלהם...) ומסתבר שגם נשמתם היתה זכה ללא חומרות.
ויתירה מכך אמרו חז"ל על המחמיר ככל הדעות, מחומרי ב"ה וב"ש, שעליו נאמר הכסיל בחושך הולך.
ואמנם זה נאמר על מי שתופס את החבל בשני קצותיו, אבל העקרון מובן, בעל נערווין הוא כסיל. וגדולי עולם הצהירו על עצמם "אנחנו לא מהמחמירים" (כנ"ל).
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
בזה יש בעיות שמוהר"ן הצביע עליהן, אבל בהחלט יש מקום לחסידות להחמיר על עצמו בשקט ולא בפני רבים (כנ"ל), רוב המקורות דיברו על פסיקת הלכה.
וכיום נוצר מצב מעוות שכביכול יש הלכה מיוחדת לבני תורה, להחמיר כמו כל דעה שמצאו, ועל זה דיבר הגר"מ מאזוז.
ואפילו בענין היתר מכירה נזף הגר"ע יוסף בנכדו שהחמיר, שבזה בהחלט יש מקום להחמיר (ואכמ"ל), ואמר לו שלא יבזבז את כספו על כך.
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 892
זה מאוד נכון.
והדבר גורם לנזק רק, וגם חינוכי כי הדור הבא מחפש את ההיפך.
צא וראה במשפחות של הדור הקודם [שההורים היום בני ביו חמישים לשבעים], אלה מהם שהיו במשפחות החרדיות השמרניות בירושלים ובבני ברק, הנהיגו הרבה מאוד הנהגות שהילדים פשוט מחפשים את ההיפך, בלי להכליל אבל זו תופעה שנתקלתי בה הרבה, ויתכן שאם רק היו מאזנים יותר היו מרוויחים משהו יציב שימשיך גם לדורות הבאים.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,690
וראה בספר הליכות יוסף על המשנ"ב ח"ג, שערך בסופו טבלא של המקומות שהרב עובדיה מיקל יותר מהמשנ"ב ומקומות שהחמיר יותר מהמשנ"ב, ומנה שם למעלה מ60 מקומות שהרב עובדיה מחמיר יותר מהמשנ"ב בח"ג בלבד.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
ההרגל בזה מגדל עדר רובוטים שהכל אסור אצלם, כי תמיד אפשר למצוא מאן דהו שאוסר ומחמיר, ואותם עדר רובוטים לעולם אינם מפעילים את השכל, רק נערווין כל היום.
עוד רעה חולה בדור הזה היא ענין החסידות, אנשים המלוכלכים בעבירות מכף רגל ועד ראש (בדרך כלל ענייני ממונות, בין אדם לחבירו וכדו', או אפילו חוסר הקפדה במצוות מחוסר ידיעה) מרגילים את עצמם להחמיר בחומרות שונות ומשונות, או חומרות ע"פ הקבלה, כשאין להם שמץ של מושג מה הנדון ההלכתי.
וידוע הוורט על הגמ' חולין (ק"ה), "אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא".
מה הבעיה שיהיה כמו אביו, ולא יכנה עצמו חומץ בן יין?
כי עוד לא הגיע לדרגה זו, הבין שאין לו מקום להחמיר! (מה שעדר הרובוטים לא מבין).
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
זו מגמה משעשעת בשנים האחרונות, להציג את הגר"ע יוסף כמחמיר ולקטלג אותו מחדש, כאשר עושה רושם שרוב ההלכות בילקוט יוסף פותחות במילה "מותר", ומגמתו המוצהרת של הגר"ע היתה להקל, וברוב הנושאים הקל.
כתבתי על כך בכמה אשכולות, אולי כאן אפשר לראות.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,690
לא ניסיתי לקטלג אותו כמחמיר, אבל לקטלג אותו שהיקל בכל מקרה שיש מקילים זה גם לא נכון, וצריך להיות בפורפורציות.
ואותם אלו שטוענים שצריך להחמיר כמו דעות נוספות, מענין אם מקפידים להחמיר כמו החומרות שלו.
זו הנקודה, ולכן צריך שישים כל חכם לב מגמתו,
לא להיות עדר, להבין ולעשות,
או 'עשה לך רב',
אבל להחמיר בכל מיני כי כולם ...
זה הבל
או על חשבון אחרים וכו'.
לענ"ד מה שראוי ביותר לחוש ולהחמיר, במחלוקת פוסקים התלוי בסברא זה אומר בכה וזה בכה, ואין בידינו לומר מי צודק, בפרט בדאו'.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 2,030
יראי חטא ימאסו קיימת בהידור!!!
עת שערי רצון
חבר מוביל
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,947
עת שערי רצון
חבר מוביל
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,947
המושג 'מידת חסידות' הוא קודם כל ב'מדות' ו'בן אדם לחבירו'
הרמב''ם בהלכות דעות לא מדבר מילה אחת על 'חומרות בהלכה', נערווים, וכל זה ...
ברור שגם אין מקום לקולות יתר בהלכה, שנשענות כל מיני הבנות/שיטות, נגד דינא דגמ'/שו''ע
לדעתי, יש לקיים ההלכה ככתבה וכלשונה בש''ס רמב''ם ובשו''ע, בין להקל ובין להחמיר (הרבה דברים שהם חיוב גמור מדינא אנשים מזלזלים/לא מקפידים/סומכים על קולות, גם 'בני תורה', ומאידך מחמירים כמו כל מיני שיטות שלא שערום אבותיכם, ולעיתים כשיטות שספק אם קיימות בכלל/ע''פ איזה הבנה באיזה ראשון וכו')
רק היכן שיש הכרח, כגון שיש ספק אמיתי מה הדין, מחלוקת שקולה, וכדו'.
מאידך, לא לסמוך על שום 'קולא' נגד דינא דגמרא ושו''ע, גם אם האחרונים כתבו את זה וכו'.
ברור שאין מקום להחמיר/להקל יותר ממה שמובא בש''ס רבינא ור' אשי סוף הוראה, השאר (ראשונים) זה רק פירוש לש''ס, לא 'הלכה למשה מסיני', וכ''ש 'אחרונים' שלא לכל 'חומרא' באיזה 'אחרון' צריך להתיחס כאל הלכה למשה מסיני, וכן צ''ל היחס לענ''ד למנהגים/סגולות וכדו', שלא מוזכרים בש''ס וראשונים
בקצור: צריך לתת לכל דבר את המשקל הנכון שלו
מאידך בעניני מידות ובן אדם לחבירו והנהגה וכיו''ב יש מקום להדר ולהחמיר, וכמבואר ברמב''ם הלכות דעות, ועוד
הרמב''ם בהלכות דעות לא מדבר מילה אחת על 'חומרות בהלכה', נערווים, וכל זה ...
ברור שגם אין מקום לקולות יתר בהלכה, שנשענות כל מיני הבנות/שיטות, נגד דינא דגמ'/שו''ע
לדעתי, יש לקיים ההלכה ככתבה וכלשונה בש''ס רמב''ם ובשו''ע, בין להקל ובין להחמיר (הרבה דברים שהם חיוב גמור מדינא אנשים מזלזלים/לא מקפידים/סומכים על קולות, גם 'בני תורה', ומאידך מחמירים כמו כל מיני שיטות שלא שערום אבותיכם, ולעיתים כשיטות שספק אם קיימות בכלל/ע''פ איזה הבנה באיזה ראשון וכו')
רק היכן שיש הכרח, כגון שיש ספק אמיתי מה הדין, מחלוקת שקולה, וכדו'.
מאידך, לא לסמוך על שום 'קולא' נגד דינא דגמרא ושו''ע, גם אם האחרונים כתבו את זה וכו'.
ברור שאין מקום להחמיר/להקל יותר ממה שמובא בש''ס רבינא ור' אשי סוף הוראה, השאר (ראשונים) זה רק פירוש לש''ס, לא 'הלכה למשה מסיני', וכ''ש 'אחרונים' שלא לכל 'חומרא' באיזה 'אחרון' צריך להתיחס כאל הלכה למשה מסיני, וכן צ''ל היחס לענ''ד למנהגים/סגולות וכדו', שלא מוזכרים בש''ס וראשונים
בקצור: צריך לתת לכל דבר את המשקל הנכון שלו
מאידך בעניני מידות ובן אדם לחבירו והנהגה וכיו''ב יש מקום להדר ולהחמיר, וכמבואר ברמב''ם הלכות דעות, ועוד
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
ואתה קיימת בהידור "הכסיל בחושך הולך"...
אני בעצם לא כתבתי מאומה, רק הבאתי מגדולי הדור, וא"כ מדוע נקטת בדרך דמגוגית להתייחס אלי באופן אישי כאילו אני "מואס יראי חטא"?
תכתוב במפורש, שהגר"ע יוסף שכתב "והמחמיר חמור חמורותיים" הוא מואס יראי חטא...
והגר"מ מאזוז שאמר שהמחמיר חמור, כנ"ל...
ומוהר"ן שהזהיר לא להחמיר, כנ"ל..
וכן על זה הדרך.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
דפח"ח.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
מחמירים ברכב טוב כי הוא טוב, ובדירה נאה כי היא נאה, ובאוכל משובח כי הוא משובח.
מדוע להחמיר בדבר שלמדת ונוכחת לדעת שאין בו שמץ איסור, והמתיר יש לו בהחלט על מה לסמוך?
מדוע הרמ"א כותב על מנהג חומרא שאין בו טעם, "אי איישר חילי אבטליניה"? מה דחוף לו לבטל חומרא?
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
זהו באמת רעיון נכון, והמגידים אוהבים לומר אותו, וכגודל ההשקעה בחומריות כן צריכה להיות גודל ההשקעה ברוחניות (כמו בדוגמא שהבאת).
אני יכול לומר שהשקעתי באתרוג כמו שהשקעתי בדירה / רכב וכו'.
זה לא קשור לנדון האשכול.
הוא לא אמר את זה באופן גורף,
כנראה בהקשר מסויים, לגבי נושא מסויים.
הוא העיד על עצמו שהוא מיראי הוראה,
ובכמה דוכתי נראה שהוא מחמיר גדול.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,585
נושאים דומים:
