האם ראוי לעודד בני תורה להחמיר בעניני הלכה?

[אלישמע]

אכן, גם הכלל ""מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר" לא שייך היכא דאי אפשר להתיר.

נו, תתקדם עוד קצת...

 

[משיב כהלכה]

וכמובן שלא נעשה העתק הדבק מהרמב"ם לכל נדון הלכתי שיש בו שיקולים לכאן ולכאן (לדוגמא, קולא שיכולה להביא לידי פרצה כלשהי).

אבל הכלל ברור ופשוט - ומי שמגמתו להקל (ככל הגדולים שהזכרתי) יכול להביא לעזרתו את הרמב"ם הנ"ל.

 

[אלישמע]

וכמובן שלא נעשה העתק הדבק מהרמב"ם לכל נדון הלכתי שיש בו שיקולים לכאן ולכאן.

אבל הכלל ברור ופשוט - ומי שמגמתו להקל (ככל הגדולים שהזכרתי) יכול להביא לעזרתו את הרמב"ם הנ"ל.

חזרת אחרונית

 

[משיב כהלכה]

אני לא מנסה לרקוד לפי החליל שלך...

אני כותב מה שהיה בדעתי מתחילה, לא "התקדמתי" בסנטימטר.

 

[אלישמע]

אני לא מנסה לרקוד לפי החליל שלך...

אני כותב מה שהיה בדעתי מתחילה, לא "התקדמתי" בסנטימטר.

למה ? דוקא השורה הראשונה היתה טובה.

וכמובן שלא נעשה העתק הדבק מהרמב"ם לכל נדון הלכתי שיש בו שיקולים לכאן ולכאן (לדוגמא, קולא שיכולה להביא לידי פרצה כלשהי).

אבל הכלל ברור ופשוט - ומי שמגמתו להקל (ככל הגדולים שהזכרתי) יכול להביא לעזרתו את הרמב"ם הנ"ל.

וחברתהּ עכרתהּ.

 

[בר ששת]

צריך להדגיש שישנם מראי מקומות שבעתיים מה"רשימה" שהובאה לעיל, שראוי להחמיר.
וחוץ מזה שהמעיין בתוך דברי הפוסקים מרשימה זו שיבחו מאד למי שימיר ע"ע. [למשל החיד"א] יראה שבמקומות רבים מאד שהחמירו בין נגד מרן ובין שלא נגד מרן. ומה שברשימה הביאו מהחיד"א, יראה שהדברים הוצאו מהקשרם. וכל הרשימה הזו הוצאה מהקשרה.

 

[משיב כהלכה]

וגם אתה הוצאת מהקשרך.

וחוץ מזה שהמעיין בתוך דברי הפוסקים מרשימה זו שיבחו מאד למי שימיר ע"ע

בביתו ובחומותיו, לעצמו ובצנעא, ולא בכל דבר אלא במה שמסתפק בו ולא ברור לו ההיתר.

וכפי שהבאתי:

ואם לאחר שלמד את הנושא עדיין מסופק בדעתו, יחמיר על עצמו

והמחמיר על עצמו חומרות שונות בלי טעם וריח הרי הוא חסיד שוטה, וגם אם רוצה להתחסד במנהג שנהגו אבותיו, לא יחמיר אם אינו בדרגה זו, וכדמוכח מהגמ' חולין דף ק"ה שמר עוקבא שהיה אחד מגדולי האמוראים היה אומר שבעניין בשר וחלב הוא כ"חומץ בן יין" כלפי אביו שהיה מחמיר וממתין עשרים וארבע שעות בין אכילת הבשר לאכילת החלב, ואילו הוא עצמו מסתפק בהמתנה עד הסעודה הבאה בלבד.

ולא רצה להחמיר על עצמו ולחקות את אביו כמעשה קוף בעלמא, לפני שהגיע לדרגתו.

 

[עת שערי רצון]

כפי שהבנתי כוונת הרב @אלישמע היתה, שברור שאין ענין לחפש חומרות, אבל השאלה היא איך פוסקים את ההלכה, האם בכל מקום שהשו''ע מיקל וראשונים אחרים מחמירים צריך לחוש להם לכתחי', וע''ז יש מקום לדון, וזה בכלל לא קשור לד' הרמב''ם וכו', אלא האם בפסיקת ההלכה עצמה צריך להקל או להחמיר ועפ''ז נקבע מה מותר ומה אסור לפי הדין, ולא מידת חסידות

 

[משיב כהלכה]

ובדיוק על זה הבאתי מקורות רבים לעיל, שבפסיקת ההלכה יש לחזר על כל צדדי הקולות ולא להחמיר על הציבור.

 

[אלישמע]

וגם אני הבאתי, אז מה נעשה ?

 

[בית יוסף להבה]

העד השני שהובא כאן, על המנהג בפועל של הספרדים להקל מאד, מלבד העד הראשון הנאמן הלא הוא הרב שער אפרים שהועתקה לשונו לעיל, הלא הוא הר"ב שולחן גבוה, ולחיבת הקודש הבאתי את דבריו במקורם על מנת שהמעיין הישר יחזו פנימו את דבריו הקדושים והנפלאים המאירים בקודש כדרכו.

 

[בית יוסף להבה]

וכדי להעמיק בדבריו, נלמד את עדותו כראוי.
השאלה שהוא עומד בה, איך קרה הדבר שהספרדים עושים כדעת התוספות בענין נרות חנוכה, ואינם עושים כדעת הרמב"ם שהם נמשכים אחר פסקיו (ואחינו האשכנזים הפכו וכו').
ועל זה כתב, שאין בזה כל חדש, שלעולם כן הדבר, שהספרדים מקילים (כמסורה להם מרבותיהם), ולכן כאן שהרמב"ם לא הלך בדרך הרגילה והידועה, ושינה לדרך החומרא, אין אנו עושים כדבריו בזה.
ומכאן באר'ה, שאפילו נמצא על ספר חומרא, כן היא דרכנו, שלא לקבל את החומרא.
וגבולות ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו.

ואעידה לנו שני עדים נאמנים, שדברו על מה שעושים בפועל אחרי הכל, אצל הגדולים והחכמים, ועל פי שניים עדים יקום דבר, וחזי מאן גברא דקמסהיד עליה, ומה גם דכולנו סהדי בזה, ומכאן תצא תורה אלינו בקל וחומר בן בנו של קל וחומר לנו אזובי הקיר, שיש להקל בשופי בדברים שהדעת נוטה להקל, ובדברים שכבר נהגו בהם להקל, דאריך להקל בזה בלי שום ספק.

 

[בית יוסף להבה]

וכל זה מלבד שאר הלשונות שהעתיקו בשם החיד"א, וידוע עוד בשם רבים מן האחרונים (וביניהם מה שאמר בעל תשובה מאהבה בשם רבו בעל הנודע ביהודה), ומצויים רבים מהם באוצר החכמה.

 

[בית יוסף להבה]

ואלה שסברו שאין הדבר ראוי ומורה על פחיתות נביא את דבריו של הרב מהר"ל מפראג

 

[בית יוסף להבה]

ואלה שסברו שאין הדבר ראוי ומורה על פחיתות נביא את דבריו של הרב מהר"ל מפראג

והמעיין בדבריו, ימצא למד, דכמה שאדם שייך למקום גבוה יותר, הוא גם רואה יותר את מקום הקולא, ושאין לחוש במגן.
וכל היודע, יודע שזה שורש הקולא האמיתית אצל הספרדים, מחמת שהם טהורים ונקיים יותר (כפי המבואר בספרי המקובלים, שהקליפות נתפסות לאלה שנשמתם אחוזה בדינים, ואלה דברים ידועים), ולכן נשמתם ורוחם רואים את הקול'ות, וזה חלקם הטוב אשר נתן להם הבורא.

 

[אחיעזר]

והמעיין בדבריו, ימצא למד, דכמה שאדם שייך למקום גבוה יותר, הוא גם רואה יותר את מקום הקולא, ושאין לחוש במגן.
וכל היודע, יודע שזה שורש הקולא האמיתית אצל הספרדים, מחמת שהם טהורים ונקיים יותר (כפי המבואר בספרי המקובלים, שהקליפות נתפסות לאלה שנשמתם אחוזה בדינים, ואלה דברים ידועים), ולכן נשמתם ורוחם רואים את הקול'ות, וזה חלקם הטוב אשר נתן להם הבורא.

וכן מבואר בפסחים שאין עושים חבורה שכולה גרים שלא ידקדקו בו יותר מידי ויביאוהו לידי פסול, וזה על דרך דבריך.

 

[אלישמע]

אנחנו יודעים שהשו"ע מיקל יותר מהרמ"א,
והשו"ג ידוע בדרכו לנטות אחר השו"ע אפי' נגד אלף פוסקים.

 

[בית יוסף להבה]

אנחנו יודעים שהשו"ע מיקל יותר מהרמ"א,
והשו"ג ידוע בדרכו לנטות אחר השו"ע אפי' נגד אלף פוסקים.

אז אתה נגדו?

 

[בית יוסף להבה]

אנחנו יודעים שהשו"ע מיקל יותר מהרמ"א,
והשו"ג ידוע בדרכו לנטות אחר השו"ע אפי' נגד אלף פוסקים.

ואני לא מאמין שכוונתך שהוא חלילה חשוד על עדות שאינה תואמת למציאות בדיוק כי הוא נוגע. נכון?!

 

[אלישמע]

אז אתה נגדו?

ואני לא מאמין שכוונתך שהוא חלילה חשוד על עדות שאינה תואמת למציאות בדיוק כי הוא נוגע. נכון?!

אני לא נגד אף אחד, והוא לא נגד אף אחד.
הוא העיד מה שראה במקומו, (ולא שהספרדים חותרים לחפש אחר קולות מתחת לאדמה כי כוחא דהיתרא עדיפא, אלא שהספרדים נוטים אחר פסקי השו"ע).
אבל שאר הפוסקים לא הלכו בדרכו זו, והגם שאמרו "מרן שקבלנו הוראותיו" חלקו עליו הרבה וכמו שהבאתי.
וכאמור הספרדים מקילים יותר מהאשכנזים, וחכם עובדיה מיקל יותר מהספרדים.

 

[בר ששת]

החיד"א אומר פעמים אין ספור שהגם שמרן מיקל, יש להחמיר. אין לי ענין להביא רשימות. מי שיבדוק טיפה, ימצא בנקל. והוא מעיד על מנהג א"י שכך נוהגים.
הארץ חיים הלך כמותו, וזב"צ, והבא"ח, וכה"ח, והאול"צ ועוד ועוד. יעויין בספר כללים עדות ביהוסף.
וכל אלו שמביאים רשימות לעיל, ומוציאים דברים מהקשרם, או שהם תמימים או שמשקרים בהלכה.

 

[בר ששת]

וגם אתה הוצאת מהקשרך.



בביתו ובחומותיו, לעצמו ובצנעא, ולא בכל דבר אלא במה שמסתפק בו ולא ברור לו ההיתר.

וכפי שהבאתי:



והמחמיר על עצמו חומרות שונות בלי טעם וריח הרי הוא חסיד שוטה, וגם אם רוצה להתחסד במנהג שנהגו אבותיו, לא יחמיר אם אינו בדרגה זו, וכדמוכח מהגמ' חולין דף ק"ה שמר עוקבא שהיה אחד מגדולי האמוראים היה אומר שבעניין בשר וחלב הוא כ"חומץ בן יין" כלפי אביו שהיה מחמיר וממתין עשרים וארבע שעות בין אכילת הבשר לאכילת החלב, ואילו הוא עצמו מסתפק בהמתנה עד הסעודה הבאה בלבד.

ולא רצה להחמיר על עצמו ולחקות את אביו כמעשה קוף בעלמא, לפני שהגיע לדרגתו.

שטויות. יעויין בדברי החיד"א חו"מ סי' כ"ה למשל.
לא ביתו וחומותיו ולא נעלים.
אלא הוראה פשוטה לכלל ישראל.

 

[משיב כהלכה]

הבאתי לעיל את דברי החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו:

"הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".

ולכן:

כל אלו שמוציאים דברים מהקשרם, או שהם תמימים או שמשקרים בהלכה.

 

[משיב כהלכה]

החיד"א אומר פעמים אין ספור שהגם שמרן מיקל, יש להחמיר

כל ענין לגופו, לא סתם בגלל ש"יש להחמיר".

לשיטתך אפשר לקחת כל מחלוקת הלכתית ולהביא ראיה מהצד המחמיר שיש ענין להחמיר תמיד.