קודם כל צריך להביא את הגמ' בקידושין סט ע"א ובסנהדרין פז ע"א ששם מבואר העניין הזה.
ובאמת בתוס' יש קצת סתירה בזה, כי בבכורות נו ע"א כתבו שכל הנהרות בארץ שופכים מימיהם לבבל משום שא"י גבוהה משאר ארצות, ובריש עשרה יוחסין כתבו להיפך שהשפך הוא מבבל לא"י.
בעיקר השאלה המציאותית יש בזה כמה דרכים אצל בעלי המחשבה, והם הדרכים המפורסמות בזה, המהר"ל בבאר הגולה [באר ו פרק יב או יג] כותב שזה מצד המיצוע במזג האויר והטופוגרפיה, שזהו עליונות ביחס לשאר העולם, ר' צדוק בפריו כתב באחד המקומות שהיא גבוהה במעלתה הרוחנית על כל הארצות.
ואצל בעלי הפשט יש שני דרכים אחרות -
הרדב"ז [ח"ב אם יש לך אוצר החכמה חפש שם לקראת הסוף] כותב שמה שכתבו בגמ' שבית המקדש גבוה מכל א"י זה היה נכון פיזית, אבל זה השתנה בכלל חפירות הגוים תחת הר הבית אחר החורבן, וכן שירושלים נעשתה גבוהה יותר כי בנו אותה על גב חרבות העיר הקודמת שהרי היא נחרבה כמה פעמים, ויש שרוצים לומר שה"ה בארץ ישראל חלו שינויים היסטוריים, אם מחמת המציאות ואם מפני הסגולה, ומביאים דברי הגמ' בגיטין נז שארץ ישראל היתה עצומה בשטחה קודם החורבן כצבי זה שכאשר הוא חי הוא גדול ומשנשחט עורו קטן, וא"י נקראת צבי היא לכל הארצות.
החת"ס ביורה דעה בשו"ת כותב ביאור פשוט שהעולם עגול, ולעולם כל חלק בו יכול להיחשב הגבוה ביותר הכל שאלה מהיכן מסתכלים, ומא"י הושתת העולם ומשם התפשטו והתרחבו כל שאר הארצות היונקות מנקודת ההתחלה ופונות לארץ ישראל, וכן ראיתי לפני כמה שנים בכתב סופר פרשת שלח בשם אביו.
