משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,420
בהמשך לאשכול אחר בו הבאתי את דברי הרב יצחק יוסף בדרשתו על מבטאם של חניכי כסא רחמים בהדגשת הקוף, הצדי, הריש המתגלגלת וכיו"ב, שאדם המדבר כך באופן מעושה ואין זה מבטאו מלידה, זה נשמע גרוע, ואין זה אלא "לעגי שפה" הגורמים לכל הנוכחים לגחך וללעוג לו, ויתכן שאדרבה אינו יוצא ידי חובה בכך, רק צריך לדקדק באותיות העיקריות המשנות את המשמעות.
והשבוע נתקלתי בדברים מפורשים שכתב בענין, בהסכמה לספר "שירת השבת", ודפח"ח:
"ובענין הדקדוק, אם צריך לבטאות האותיות ג' צ' ו' ט' ק' (בכוונה נקט אלו ולא ח' וע') כמו הדקדוק שהיו רבותינו הקדמונים מבטאים, בבגדד תוניס וכדו'.
הנה במבטא האותיות ח' וכ' בוודאי שצריך להבדיל ביניהם, שלכל אות משמעות אחרת. וכן צריך להבדיל בין אותיות כשיש משמעות אחרת. וידקדק כפי הדקדוק הנצרך, הן בתפילה הן בקריאת התורה ותע"ב.
ומכל מקום מי שלא הורגל בזה, או שנמצא בחברה שלא הורגלו בכך, כגון שכל חבריו בישיבה לא מדקדקים, ואם הוא יהיה יוצא דופן יתבייש בכך, יתפלל ויקרא בתורה בלשון שהורגל, וכפי מנהג המקום, רק יקפיד להבחין בין ח' לכ', וכן בכל דבר שמשנה המשמעות.
וז"ל ספר חסידים (מרגליות סי' י"ח), "שלא יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א, ולשי"ן סמ"ך, ולקו"ף טי"ת, ולרי"ש דל"ת, איך מתפללים או איך קוראים בתורה ואומרים דבר שבקדושה, כשמגיעים לנפשנו חכתה לא נמצאו מחרפים ומגדפים? אל תתמה, כי בוראנו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו, ואחרי שאינו יודע לדבר כענין, מעלה עליו כאילו אומר יפה... מעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו ואומר ישמרך, והיה שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים, והראוהו מן השמים כי אם לא יחזרנו יענש בדבר.
ומרן [הגר"ע יוסף] זיע"א היה אומר אות צ' במבטא הרגיל ולא דומה לסמ"ך.
וחבל שמתעלמים מדברי ספר חסידים הנ"ל, למרות ששלחנו להם זאת לפני יותר מעשרים שנה, ומרבים לדבר על ענין הביטוי יותר מדאי, ואין צריך להגזים עד כדי כך בכל מיני דקדוקים, אחר שיש לנו את דברי ספר חסידים, ומי לנו גדול מאחד הראשונים הנזכרים שבוודאי אפשר לסמוך עליו ולא להרעיש על זה".
והשבוע נתקלתי בדברים מפורשים שכתב בענין, בהסכמה לספר "שירת השבת", ודפח"ח:
"ובענין הדקדוק, אם צריך לבטאות האותיות ג' צ' ו' ט' ק' (בכוונה נקט אלו ולא ח' וע') כמו הדקדוק שהיו רבותינו הקדמונים מבטאים, בבגדד תוניס וכדו'.
הנה במבטא האותיות ח' וכ' בוודאי שצריך להבדיל ביניהם, שלכל אות משמעות אחרת. וכן צריך להבדיל בין אותיות כשיש משמעות אחרת. וידקדק כפי הדקדוק הנצרך, הן בתפילה הן בקריאת התורה ותע"ב.
ומכל מקום מי שלא הורגל בזה, או שנמצא בחברה שלא הורגלו בכך, כגון שכל חבריו בישיבה לא מדקדקים, ואם הוא יהיה יוצא דופן יתבייש בכך, יתפלל ויקרא בתורה בלשון שהורגל, וכפי מנהג המקום, רק יקפיד להבחין בין ח' לכ', וכן בכל דבר שמשנה המשמעות.
וז"ל ספר חסידים (מרגליות סי' י"ח), "שלא יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א, ולשי"ן סמ"ך, ולקו"ף טי"ת, ולרי"ש דל"ת, איך מתפללים או איך קוראים בתורה ואומרים דבר שבקדושה, כשמגיעים לנפשנו חכתה לא נמצאו מחרפים ומגדפים? אל תתמה, כי בוראנו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו, ואחרי שאינו יודע לדבר כענין, מעלה עליו כאילו אומר יפה... מעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו ואומר ישמרך, והיה שם חכם אחד והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים, והראוהו מן השמים כי אם לא יחזרנו יענש בדבר.
ומרן [הגר"ע יוסף] זיע"א היה אומר אות צ' במבטא הרגיל ולא דומה לסמ"ך.
וחבל שמתעלמים מדברי ספר חסידים הנ"ל, למרות ששלחנו להם זאת לפני יותר מעשרים שנה, ומרבים לדבר על ענין הביטוי יותר מדאי, ואין צריך להגזים עד כדי כך בכל מיני דקדוקים, אחר שיש לנו את דברי ספר חסידים, ומי לנו גדול מאחד הראשונים הנזכרים שבוודאי אפשר לסמוך עליו ולא להרעיש על זה".
