כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,073
אם יורשה לי להביא דברי הבית הלוי בתשובה הדן בנדון זה, ולעניות דעתי ממש קשורים לנדון זה
ספר בית הלוי ח"ב - סימן לד
כשמעיינים בחלק המודגש האחרון רואים שבאמת הבין הבית הלוי בפשטות שמכיון שיש איסור על ההדיוט לאכול גם קרבנות כשרים, קרבנות כשרים, וקבנות פסולים חד דינא הוא לגביו, שסוף סוף בפועל שניהם בגדר איסור כלפיו. וזה כשיטתו לגבי חדש וחמץ!
אולם כל המעיין יראה דזהו חידוש של הבית הלוי, שלא כפי פשטות הגמרא שם. וכפי שמציין בעצמו שזהו חידוש.
והבית הלוי ממשיך "ובזה היה מקום לישב דעת הטור ושו"ע ביו"ד סימן צ"ח (סעי' ט') שפסקו דאיסורין מבטלין זה את זה, וכבר חתרו המחברים ליתן טעם לדבריהם דלמה הכריעו להקל בזה דהרי הוא פלוגת' דר"ל ור"א וגם הרמב"ם פסק בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין (ה"כ) דאין מבטלין, ועיין בכו"פ בסימן צ"ח בסופו (ס"ק י"ח ד"ה איברא) מה שכתב בשם שו"ת שער אפרים (סי' נ"ג) בזה יע"ש. ולפי זה הא ניחא שפיר דהך סוגי' דסתמא דגמרא דפריך ולבטיל ברובא ומשני ר"פ דתנא דליטרא קציעות הוא ורב אשי משני דבע"ח חשיבי ולא בטלי ולפי מה שכתבנו לא אזלי כל הך סוגי' רק אליבא דר"ל ומש"ה פסקו כוותי' דר"ל". עכת''ד.
וראה בהמשך דברי הבית הלוי שם שכתב "ועוד יותר קשה, דהרי הרמב"ם פסק בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשים הלכה כ' דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכתב הכסף משנה טעם לדברי' משום דבירושלמי במסכת חלה (פ"א ה"א) פליגי בזה ר' יוחנן ור"ל ופסק כר' יוחנן הרי דס"ל לר"י להדיא דאיסורין אין מבטלין זה את זה, ומאי פריך הגמרא אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר נימא דר' יוחנן אזיל בזה לשיטתו ולדידיה אין כאן קושי' כלל"
ולפי דבריו כאן מצאנו עוד טעם מרווח למה לא חשש הגר''ח, דהבית הלוי חשש לשיטת הרמב''ם נגד הטור והש''ע כיון דפשטות הש''ס כהרמב''ם, וייתכן דהגר''ח נקט לעיקר ההלכה כדעת הטור ושו''ע ולא חשש לזה, ובפרט לפי דברי הגר''ד דזה תרתי חידושים, דגם לדעת הרמב''ם עצמו לא ברור למיחש בהא דתרי גווני איסורין נינהו.
ועדיין יש להתבונן.
ספר בית הלוי ח"ב - סימן לד
[ה] עוד יש לומר דגם ר"ת והעומדים בשיטתו מצי ס"ל דקודם שחיטה גם בקרבנות שייך ביטול ומ"מ הוכיחו שפיר. דהנה במס' פסחים (דף מ"ח.) איתא ממאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור, מכאן לערלה שבטלה במאתים, ממשקה ישראל מן המותר לישראל, הרי דאם נתערב ערלה בפחות ממאתים אסור להדיוט ,וממילא פסול לנסכים דכל זמן שיש על התערובת איסורא להדיוט ואין בההיתר שיעור כדי לבטל האיסור שיהי' שרי באכילה להדיוט ממילא אסור להקריב לגבוה דלא מקרי ממשקה ישראל. וא"כ הרי בזבחים (דף ע"ח.) קאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת כו' וש"מ איסורין מבטלין זה את זה, ומסיק שם (בדף ע"ט.) ופליגא דר' אלעזר דא"ר אלעזר כשם שמצות אינן מבטלין זה את זה כך איסורין אין מבטלין זה את זה. וא"כ לר"א דאיסורין אין מבטלין זה את זה, הרי אם נתערב שור הנסקל או חטאת המתות בהרבה קרבנות כשרים הרי לגבי אכילת הדיוט לא נתבטל מן התערובת גם הך איסורא דשור הנסקל כיון דלאכילה להדיוט כל הבהמות אסורים לאוכלן כעת כשהם חיים כל זמן שלא נשחטו ולא נזרק דמם על המזבח ואם הדיוט יאכלם לכולם הא יתחייב מלקות גם משום לאו דשור הנסקל אליבא דר' אלעזר. וס"ל לר"ת והעומדים בשיטתו דשוב ממילא אינם ראוים להקרבה דהרי הוא כערלה שנתערב בפחות ממאתים דכל זמן שלא נתבטל מן התערובת איסורא דשור הנסקל ומלבד איסורא דהקדש יש עליה עוד איסור אחר לא מקרי ממשקה ישראל וא"כ לר"א לא קשה כלל קושי' הגמרא דפריך וליבטיל ברובא לעניין להכשירם להקרבה. וצריך לומר דקושי' הגמרא הוא רק לר"ל דס"ל איסורין מבטלין זה את זה".
כשמעיינים בחלק המודגש האחרון רואים שבאמת הבין הבית הלוי בפשטות שמכיון שיש איסור על ההדיוט לאכול גם קרבנות כשרים, קרבנות כשרים, וקבנות פסולים חד דינא הוא לגביו, שסוף סוף בפועל שניהם בגדר איסור כלפיו. וזה כשיטתו לגבי חדש וחמץ!
אולם כל המעיין יראה דזהו חידוש של הבית הלוי, שלא כפי פשטות הגמרא שם. וכפי שמציין בעצמו שזהו חידוש.
והבית הלוי ממשיך "ובזה היה מקום לישב דעת הטור ושו"ע ביו"ד סימן צ"ח (סעי' ט') שפסקו דאיסורין מבטלין זה את זה, וכבר חתרו המחברים ליתן טעם לדבריהם דלמה הכריעו להקל בזה דהרי הוא פלוגת' דר"ל ור"א וגם הרמב"ם פסק בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין (ה"כ) דאין מבטלין, ועיין בכו"פ בסימן צ"ח בסופו (ס"ק י"ח ד"ה איברא) מה שכתב בשם שו"ת שער אפרים (סי' נ"ג) בזה יע"ש. ולפי זה הא ניחא שפיר דהך סוגי' דסתמא דגמרא דפריך ולבטיל ברובא ומשני ר"פ דתנא דליטרא קציעות הוא ורב אשי משני דבע"ח חשיבי ולא בטלי ולפי מה שכתבנו לא אזלי כל הך סוגי' רק אליבא דר"ל ומש"ה פסקו כוותי' דר"ל". עכת''ד.
וראה בהמשך דברי הבית הלוי שם שכתב "ועוד יותר קשה, דהרי הרמב"ם פסק בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשים הלכה כ' דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכתב הכסף משנה טעם לדברי' משום דבירושלמי במסכת חלה (פ"א ה"א) פליגי בזה ר' יוחנן ור"ל ופסק כר' יוחנן הרי דס"ל לר"י להדיא דאיסורין אין מבטלין זה את זה, ומאי פריך הגמרא אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר נימא דר' יוחנן אזיל בזה לשיטתו ולדידיה אין כאן קושי' כלל"
ולפי דבריו כאן מצאנו עוד טעם מרווח למה לא חשש הגר''ח, דהבית הלוי חשש לשיטת הרמב''ם נגד הטור והש''ע כיון דפשטות הש''ס כהרמב''ם, וייתכן דהגר''ח נקט לעיקר ההלכה כדעת הטור ושו''ע ולא חשש לזה, ובפרט לפי דברי הגר''ד דזה תרתי חידושים, דגם לדעת הרמב''ם עצמו לא ברור למיחש בהא דתרי גווני איסורין נינהו.
ועדיין יש להתבונן.
