לא שמעתי כאן טיעון כלשהו, "הרב המקדים" דיבר על "לעג וקלס" מצידם של ה"מזלזלים בתפילה", והרב מוצפי הוסיף תארי כבוד כמו "חמור משוגע" ו"ג'אחש".
לגופו של ענין, הגאון רבי יהודה די מודינא בשו"ת זקני יהודה (סי' קלא) נשאל על החזנים שמנגנים ע"פ חכמת המוסיקה, וכופלים מלת כתר בחזרת המוסף, אם יש קפידא על זה. והשיב ע"פ דברי הגמ' בברכות (לג:) שלא הקפידו אלא על שמע שמע או מודים מודים משום דמחזי כשתי רשויות, מכלל שבשאר תיבות אין איסור כלל. ובפרט שמלת כתר יתנו לך, הוא שבח להקב"ה, וכשחוזר על התיבה ב' פעמים הו"ל כמי שאומר כתרים יתנו לך, ומי מעכב מלשבח את ה' כמה פעמים וכו' ע"ש. הרי שהתיר לכפול מילים בתפילה חוץ משמע ומודים.
ובשו"ת חבל נחלתו (חלק יב סי' ג) הסיק שכל מנגינה שבתוכה חזרות על משפטים או מילים (מחמת המנגינה) מותרת בחלקי התפילה שאינם בקריאת שמע או בעמידה וחזרת הש"ץ ופרט לשמות הוי"ה, בהם יש חשש לשתי רשויות. ובק"ש ותפילה גם בפיוטים אין לחזור. אבל בשאר התפילה מותר.
ובשו"ת ארחותיך למדני (חלק יא סי' לא) נשאל על מנהג מרוקו בעת אמירת הקדושה לומר בניגון "נ נ נ נ נ נ נקדישך, ווווו ונעריצך" והשיב שמותר. וביאר ש-נ נ נ אינו תיבה כלל, אלא צליל בלבד שאינו נחשב הפסק. וכעין שמצינו בדברי הפוסקים שמותר לעשות קול שעושים להשתיק התינוק שמותר לצורך התפילה שזה בגדר "תנועה בקול" ולא תיבה. כמו כן בענייננו מותר לצורך התפילה להרבות בשמחת המצוות ושמחת הקדושה שיש בזה דבר גדול מאד, ואין צורך לבטל את המנהג. ע"ש.
ולמעשה ברוב נעימות הקדושה לא חוזרים על הברות, ואולי אפשר למצוא זאת בחלקים אחרים של התפילה.