שופטים הערות בספר שופטים

[אחיסמך]

יש לחקור האם גדעון קיים מצוות מחיית עמלק (מצווה קיומית), או דלמא קודם שהמליכו מלך לא היתה כלל מצוה.

 

[אלישמע]

יש לחקור האם גדעון קיים מצוות מחיית עמלק (מצווה קיומית), או דלמא קודם שהמליכו מלך לא היתה כלל מצוה.

איזה עמלק ?

 

[אחיעזר]

איזה עמלק ?

כוונתו שגדעון נלחם במדין עמלק ובני קדם.

 

[אחיעזר]

ודאי שהיה עושה כדין, כי המלאך אמר לו ה' עימך גיבור החיל, וקיימא לן שאין מחזקין ידי עוברי עבירה.

אולי יש לדחות שהמלאך אינו מקיים מצוות.

 

[אחיעזר]

פסוק ב. כתב רש"י בידכם נתן ה' את המלכים, היינו עורב וזאב. וצריך עיון שהם נזכרים בשם שרים, וזבח וצלמונע בפסוק ה נזכרים בשם מלכים.
ובספר תהילים כתוב שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו. הלשון משמע שעורב וזאב הם כנדיבים, ולכאורה היינו חשיבות בעלמא, וזבח וצלמונע היו במלכות. ואף שנזכרו שם בשם נסיכים כתב ראב"ע דברים לב לח על הפסוק יין נסיכם שנסיך הוא לשון מלכות. ומצאנו שמלכי מדין (אוי רקם כו') נקראים בספר יהושע (יג כא) בשם נסיכי מדין, ויש שם שפירשו מפני שסיחון היה המלך העיקרי שלהם, וכאן משמע שבאותה השעה מדין היתה החשובה. ואולי יפרשו הפסוק בתהילים באופן אחר.

 

[אחיעזר]

פסוקים ז ט טז יז
נראה שלגדעון כבר היה דין מלך ושופט, וצריך עיון שהרי לדוד לא היה דין מלך למרות שנמשח על ידי שמואל מפני שלא יצא טבעו בעולם, והכי נמי הכא.
ויותר קשה, שלא רצה למלוך כמבואר בפסוק כג.

 

[אחיעזר]

לשון וידע בהם את אנשי סוכות, פירש"י לפי התרגום שהוא לשון ותבר בהון. והרד"ק פירש לשון שבירה, והביא דומה לזה (ישעיה נג) וידוע חולי (ושם יש לפרש שהוא ידוע בחוליו, וכך משמע הענין שם), או שהודיע להם את [חומר] פשעם בקוצים.
והרמב"ן ב"ב מ ב כתב וזה לשונו: אף אתה אמור לו אין לשון מודעא שמודיע לעדים אלא פירוש מודעא אונס ויסורין, כמו שכתוב ויודע בהם את אנשי סכות, וכן הודע את ירושלם.

 

[אחיעזר]

פסוק כד.
כתוב כי ישמעאלים הם, וקשה דאיירי בבני מדין. וראב"ע בבראשית פסוק כח כתב ללמוד מכאן שגם המדינים נקראים ישמעאלים, וזה שכתוב שם והנה ארחת ישמעאלים גו' ויעברו אנשים מדינים סוחרים גו'. והרמב"ן השיב שהמלחמה היתה לבני קדם, ובני קדם הם הישמעאלים.
עוד כתב שם שאפשר שמלכי מדין היו ישמעאלים.

 

[אחיעזר]

פסוק כז.
צריך עיון מהו האפוד הזה, ואיך טעו אחריו.

 

[אחיסמך]

אולי יש לדחות שהמלאך אינו מקיים מצוות.

דחוק טובא, ועוד שהוא הוציא שם שמים על זה ואפילו שדים לא מוציאים שם שמים לבטלה, ולכאורה כל שכן על דבר עבירה.
ואולי יש לדחות שגדעון עשה לצורך עצמו ומשפחתו, ולכן לא היה עיקר הדבר באיסור.

 

[נוריאל עזרא]

פסוקים ז ט טז יז
נראה שלגדעון כבר היה דין מלך ושופט, וצריך עיון שהרי לדוד לא היה דין מלך למרות שנמשח על ידי שמואל מפני שלא יצא טבעו בעולם, והכי נמי הכא.
ויותר קשה, שלא רצה למלוך כמבואר בפסוק כג.

אמנם לא היה מלך לא אבל הנהיג בפועל את עם ישראל באותו זמן. בניגוד לדוד.
[ובעיקר הראיות מה שנראה כמלך כיוון שהענישם שלא כדין תורה זהו לדעת האברבנל, אך לדעת המלבים כדין העניש אותם ע"ש. ומה שאנשי סוכות התייחסו אליו כמלך אינו ראיה שכך חשבו בטעות ואין עניין לתקנם על זה שיכול להחליש כח העם בעיני העמים בזמן מלחמה].

 

[נוריאל עזרא]

פסוק כז.
צריך עיון מהו האפוד הזה, ואיך טעו אחריו.

אפשר שמה שעבדו אותו כעבודה זרה היינו לגדעון ולא לאפוד שייחסו כוחות הניצחונות אליו ולא לה' והאפוד סימל את גדעון עבורם.
ובעניין מה היה האפוד יש במפרשים דעות בזה. [אולי גם הייתה איזה אמונה אז שכשכל העם ע"פ המנהיג נותנים מהזהב שלהם להכין דבר מה יש בדבר זה אלילות מסויימת וכמו שהיה בעניין העגל שגם שם טעו בזה ואולי מאותה הסיבה ולא שהחפץ עצמו שיצרו הוא אליל אלא שכשעם שלם ע"פ המנהיג עושים כן הוא לרצון איזה אליל שהיה אז שנתרצה לקבלם כנתיניו - אם כי מהמסופר על אברהם שבצעירותו השמיד הפסלים של אביו והוכיח אלו שהיו באים לקנות היאך מאמינים בפסל שצעיר מהם וזה עתה נבנה נראה היה שהיו מאמינים שניתן לייצר אליל ממש]
כעין החגורה[רד"ק לחד פירושה ועוד מפרשים] בגד זהב [רד"ק בבפירוש אחר], תכשיט [מלבי"ם].
ובטעם עניין האפוד יש במפרשים על זה שהאפוד מסמל ניצחון על העבודה זרה וחשב שזה ראוי לסימן ואות שה' עשה כל אלה ואעפ"כ טעו.

 

[אחיסמך]

אמנם לא היה מלך לא אבל הנהיג בפועל את עם ישראל באותו זמן. בניגוד לדוד.
[ובעיקר הראיות מה שנראה כמלך כיוון שהענישם שלא כדין תורה זהו לדעת האברבנל, אך לדעת המלבים כדין העניש אותם ע"ש. ומה שאנשי סוכות התייחסו אליו כמלך אינו ראיה שכך חשבו בטעות ואין עניין לתקנם על זה שיכול להחליש כח העם בעיני העמים בזמן מלחמה].

הוא רק היה כעין שר צבא, ורק אחרי יום שהוא התחיל להלחם, האם זה נחשב כבר כמלכות?

 

[נוריאל עזרא]

הוא רק היה כעין שר צבא, ורק אחרי יום שהוא התחיל להלחם, האם זה נחשב כבר כמלכות?

שר צבא לא מחליט [אולי טקטית אבל לא מה ואת מי לכבוש] כיוון שהוא היה שר ומחליט [כי כך מינהו השם] כעין מלך היה.

 

[אחיסמך]

שר צבא לא מחליט [אולי טקטית אבל לא מה ואת מי לכבוש] כיוון שהוא היה שר ומחליט [כי כך מינהו השם] כעין מלך היה.

אבל גם דוד היה במצב הביניים הזה, אולי פחות, אבל מסתבר שמטבעו (ביאור הגר"א חו"מ סק"ט, לדעת הרמב"ם ומרן) של גדעון עדיין לא יצא.

 

[אחיעזר]

אפשר שמה שעבדו אותו כעבודה זרה היינו לגדעון ולא לאפוד שייחסו כוחות הניצחונות אליו ולא לה' והאפוד סימל את גדעון עבורם.
ובעניין מה היה האפוד יש במפרשים דעות בזה. [אולי גם הייתה איזה אמונה אז שכשכל העם ע"פ המנהיג נותנים מהזהב שלהם להכין דבר מה יש בדבר זה אלילות מסויימת וכמו שהיה בעניין העגל שגם שם טעו בזה ואולי מאותה הסיבה ולא שהחפץ עצמו שיצרו הוא אליל אלא שכשעם שלם ע"פ המנהיג עושים כן הוא לרצון איזה אליל שהיה אז שנתרצה לקבלם כנתיניו - אם כי מהמסופר על אברהם שבצעירותו השמיד הפסלים של אביו והוכיח אלו שהיו באים לקנות היאך מאמינים בפסל שצעיר מהם וזה עתה נבנה נראה היה שהיו מאמינים שניתן לייצר אליל ממש]
כעין החגורה[רד"ק לחד פירושה ועוד מפרשים] בגד זהב [רד"ק בבפירוש אחר], תכשיט [מלבי"ם].
ובטעם עניין האפוד יש במפרשים על זה שהאפוד מסמל ניצחון על העבודה זרה וחשב שזה ראוי לסימן ואות שה' עשה כל אלה ואעפ"כ טעו.

אבל מה הרעיון בכל הבגדים הללו, האם זה שייך לאפודים שנשאו כהני נוב?!

 

[נוריאל עזרא]

אבל גם דוד היה במצב הביניים הזה, אולי פחות, אבל מסתבר שמטבעו (ביאור הגר"א חו"מ סק"ט, לדעת הרמב"ם ומרן) של גדעון עדיין לא יצא.

אבל היה מלך לעם ישראל שאול והיה צריך לצאת שמעו של דוד כאן לא היה מלך אחר וכבר חשבו אותו העמים למלך וכבר הנהיג בפועל. ושוב הוא לא באמת היה מלך אך כיוון שהנהיג בפועל לכל הפחות לשיטת האברבנל שדן אותם למיתה שלא ע"פ התורה רק כדרך שופטים ומלכים כנראה כן הדין במנהיג שמבחינה זו שווה למלך.

 

[נוריאל עזרא]

אבל מה הרעיון בכל הבגדים הללו, האם זה שייך לאפודים שנשאו כהני נוב?!

האלשיך כתב שזה כעין האפוד של הכהן הגדול כי האפוד של הכהן הגדול מכפר על עבודת אלילים (ערכין טז.) על כן עשה זכר לנפלאותיו יתברך וכו'. (לא ראיתי באלשיך בפנים רק בלקט קדמונים של עוז והדר ועוד יש שם בלקט חז"ל את הנכתב בילקוט רמז סד "ולמה עשה אפוד לפי שמנשה לא היה באבני האפוד כי אם אפרים ולא היה לו מזל לפיכך עשאו וכו'). ועוד אפשר בין אם זה היה חגורה או לבוש זהב או תכשיט שכיוון שלא הביאו שלל רק רצה להראות ניצחון כדרך החוזרים מהמלחמה עם שלל עשה כעין בגד או תכשיט שיוכל ללבוש בחזרה כסמל לניצחון וכיוון שזה מהעם עצמו זה מסמל שבזכות אמונתם בה' זכו לזה.

 

[אחיעזר]

שופטים פרק ט

פסוק א. שכם היתה בחלקו של אפרים, נמצא שאבימלך אביו ממנשה ואמו לכאורה מאפרים, ובעלי שכם לכאורה הם משבט אפרים. אלא אם כן נאמר שהם היו לויים שהרי שכם היתה עיר מקלט.

וצריך עיון למה לא מנו פורענות זו בסנהדרין קב שכתוב שם וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו, תנא משום רבי יוסי: מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד. עד כאן, ולמה לא אמרו ששם המליכו את אבימלך ונתנו לו את הכסף כדי להרוג את אחיו.

 

[אחיעזר]

פסוק ח. פירש"י ששבט יהודה נמשל לזית, והביא ראיה לזה מן הפסוק בירמיהו זית רענן יפה פרי תואר, והוא מן התנחומא וירא כט. וצריך עיון מנין שביהודה עסקינן, דמשמע דבכל ישראל מיירי. ובפסוק שאחריו שם נזכר בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה. וצריך עיון.

 

[אחיעזר]

ומכל המשל הזה יש ללמוד שלא היה שם מלכות גמורה לשופטים.

 

[אחיעזר]

פסוק י. ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו. ופירש"י (והוא מהמדרש הנ"ל) דמיירי בדבורה. וקשה, שהרי כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א הלכה ה וזה לשונו: אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש. עד כאן לשונו. וראיתי ברדב"ז שכתב שם שמה שהיתה שופטת את ישראל והרי סיים הרמב"ם שגם שאר משימות אינה ראויה להן, ותירץ או שלא היתה שופטת אלא מלמדת, או שהיה על פי הדיבור (והם תירוצי התוספות ביבמות מה ב איך היתה יכולה לדון). וא"כ צריך לומר שבקשו ממנה שתסכים למלוך ויסכים הקדוש ברוך הוא על זה.
וראיתי בחידושי הגרשי"ח שכתב דממה שאמרו לא יאה יהירותא לנשי הוציא הרמב"ם את דינו האחרון, ולפי זה לא קשיא.

 

[אחיעזר]

פסוק יא. רש"י פירש מתקי שהוא דבש דבורים. אולי פירש כן מלשון דבורה (אחר כך ראיתי כן באברבנאל). אבל לכאורה לפי המשל לתאנה מדבר בדבש התאנה, ועיין בפירוש רש"י ויקרא שכתב דביכורי תאנים ותמרים קרויים דבש.

 

[אחיעזר]

פסוק יד. צריך עיון למה לא הזכיר את שמעי בן גרא במשלו.

 

[אחיעזר]

פסוק טז. נשמע מן הענין שהם הסבירו שטובה הם עושים עם בית גדעון.

 

[אחיעזר]

פסוק לא. לא הבנתי היכן היה אבימלך באותה השעה, שמשמע שדברי געל בן עבד היו בשכם, וכבר היה בשכם, ואבימלך היה במקום אחר, ומאי קאמר זבול באים שכמה והנם צרים את העיר עליך. ואולי הכוונה באים שכמה שכבר באו לשכם, והנם צרים את העיר הכוונה שהם הולכים להמריד את העיר. וזה דוחק. או שהכוונה שהם הולכים לצור עליו במקום שהוא, כמו שכתוב בפסוקים הבאים. אחר כך ראיתי באברבנאל שפירש שהכוונה שהם חוסמים את העיר משיבוא אליה אבימלך.

 

[אחיעזר]

פסוק לח. הלשון זה העם אשר מאסת בו, תימה, דמאס באבימלך ולא בעם.

 

[אחיעזר]

פסוקים מג-מט. יש דמיון בין מלחמת גדעון במדין למלחמת אבימלך בשכם, שבשניהם חלקו את העם לשלש, ובשניהם אמרו לעם שעמהם לעשות כמוהם.