הסכמת הרב יצחק יוסף לספר 'שמו ינון'



ממש מלמעלה

מה שכתב שזה מנהג שהתחיל מלפני 120 שנה

אולי לא ידע שהחיד"א הוא מלפני 300 שנה וכן הביא מנהג זה "לקט הקציר" שהיה באותו זמן

ומה שכתב שזה בהשפעת האשכנזים - אולי לא ידע שהחיד"א ור' חיים פלאג'י והחסד לאלפים [ועוד] היו ספרדים , ושהם הביאו המנהג הנ"ל
 
למה צריך להבטיח שלא ישיב על הדברים של המסכים?
כי אז יראו טענות של הגר"י, ויראו את מה שהשיבו על דבריו, ובזה יגמר העניין. וכל הרואה יכריע שלא כהגר"י, אע"פ שיתכן והיה יכול לענות תשובה על הדברים.
 
מי שיש לו את ההסכמה לח"ב של הספר, לא פחות מענינת.
(לאוצר החכמה עוד לא הגיעה...)
 
פרש דבריך.
אם ביקשו מהגר"י לכתוב מכתב ובו הוא יכתוב טענות על מה שנכתב בספר, לדוגמא אם בספר כתב לברך אחרי ההדלקה והגר"י יוכיח במכתב לברך לפני.
ומה שיקרה אח"כ זה שמחבר הספר ישיב על טענותיו של הגר"י ויוכיח כמו מה שכתב בספר, ובזה יגמר הסיפור.
כל מי שיראה את הדברים יגיד: "היו טענות על מחבר הספר, והן נדחו, אז כעת ההלכה כמחבר הספר".
אבל גם אז הגר"י יוכל לענות על הדחיות, ואין לדבר סוף.
לכן היה מוכן לכתוב ולהעיר על הדברים, בתנאי שלא יהיה המשך דיון ותשובה על הטענות, שכן אז יצא מתחת הגר"י תקלה.
אלא יהיו לפני הקורא את טענות מחבר הספר, ומנגד את טענות הגר"י ודי בזה. והבוחר יבחר (או ימשיך לעיין).
ולענ"ד הדברים פשוטים ומובנים...
 
אבל אז יקרה הפוך, שהקוראים יראו שיש טענות על הספר, ויבינו שאין מה להשיב.
ואז תצא תקלה מתח"י המחבר.
לכן הוא לא רצה לכתוב אלא רק אחרי הפצרות.
ואה"נ, צע"ק על המחבר.
(ואולי רק היה כותב שיש לו מה להשיב).
 
ראשי תחתית