@מעל ההגיון עיין עוד דוגמא כעין זה כאן בחלק האחרון, ותבין שיש כאן צירוף מקרים מחשיד.
השיעור השבועי - העלון, הערות והארות (1)
- יוזם האשכול ראש פינה
- תאריך התחלה
- סטטוס
מעל ההגיון
חבר
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 30
אז מה הפשט?
אני לא יודע
רק אניח את הקישור הזה כאן
אחת ולתמיד: הגר"ד יוסף מסביר מה דעת אביו - כל רגע
'כל רגע' עם תיעוד וידאו מהגאון רבי דוד יוסף חבר מועצת חכמי התורה ובעל 'הלכה ברורה' מסביר בצורה ברורה את דעת אביו על נושא השיעורים בכזית וכביצה שהשיעור הוא בנפח ולא כמו שטועים בכך המון העם
www.kore.co.il
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,458
אגב דעסקינן בשיעור השבועי, מצ"ב קטע מתוך הדרשה שנכתבה ופורסמה בשבת פרשת ויקרא תשפ"א. בשנה זו ערב פסח חל בשבת הגדול והיתה בעיה הלכתית עם פירורי החמץ שנשארים בסוף הסעודות. השיעור פורסם גם ביוטיוב וניתן לצפות בקטע הזה, דקה 3:46.
ראש מדור הלכה בצה"ל הוא הרב דב ברקוביץ שליט"א, חרדי בוגר ישיבת חברון (הוצנח לתפקיד הזה מבחוץ, למיטב ידיעתי לא שירת בצה"ל). גאון עצום ששולט שליטה מלאה בשו"ע, ראשונים ואחרונים בצורה מפליאה.
אחד מחבריו קרא את העלון ושאל אותו "האם נפגשת השבוע עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף"?
הוא ענה לתומו "לא פגשתי בו מעולם"...
לא התייעצת עמו באשר לחמץ בשבת הגדול?
"אתה מכיר אותי, אני לא טיפוס מתייעץ"... (אכן, שואלים אותו שאלות הלכתיות אבל הוא אינו שואל אף אחד).
כאן גילה חברו את אוזנו שהראשון לציון אמר בשיעורו ברבים שפגש בו, וכי הוא התייעץ עמו. הוא נבהל וביקש לא לפרסם את הסיפור, כי זה יכול להזיק לא רק לו אלא גם למערכת הצבאית כולה...
זו רק ההתחלה, כי היה מקום לדון לכף זכות שאולי מדובר במישהו אחר, שאינו ראש מדור הלכה בצה"ל, ואולי יש נושאי תפקידים דומים (למעשה אין..).
אבל בשיחה עמו התברר שהסיפור לא יתכן משום כיוון אפשרי.
א. ההכשרות לפסח בצה"ל היו ביום רביעי, יום לפני בדיקת החמץ (שהיה בליל שישי באותה שנה), ומאותו רגע אין בצה"ל חמץ בפקודה.
ב. בצה"ל לא אוכלים חמץ כלל מזמן ההכשרות, כך שהייתה בעיה בשבת הגדול של לחם לסעודות השבת, ואפו מצות מיוחדות שלא לשמה עבור זה (למרות שהלכתית זה מאד דחוק, אבל הנסיון הראה שזה יותר פרקטי מלהנחות על בישול מצות). זאת אומרת, בצה"ל לא אכלו לחם בשבת הגדול!
ג. בצה"ל אין בשום מקום מתקן כמו שמתואר בסיפור (פירי אשפה)!
גם מבחינה הלכתית, יש לדון על הדמיון שלו בין הנושאים, שהרי החילוק פשוט בין אדם שלא רוצה לקנות חמץ שאינו שלו שאז אין חצרו זוכה לו, לבין אדם שצריך להפטר מחמץ שלו שאז צריך להוציאו מרשותו ולהפקירו.
וזה תלוי במחלוקת הר"ן והתוס' מהו ביטול חמץ, ובמחלוקת לגבי הפקר בתוך רשותו כאשר החפץ מצוי לו.
אבל הענין העובדתי תמוה הרבה יותר. אם יש כאן מתלמידי הרב יצחק יוסף, אשמח להבהרת הענין.
ראש מדור הלכה בצה"ל הוא הרב דב ברקוביץ שליט"א, חרדי בוגר ישיבת חברון (הוצנח לתפקיד הזה מבחוץ, למיטב ידיעתי לא שירת בצה"ל). גאון עצום ששולט שליטה מלאה בשו"ע, ראשונים ואחרונים בצורה מפליאה.
אחד מחבריו קרא את העלון ושאל אותו "האם נפגשת השבוע עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף"?
הוא ענה לתומו "לא פגשתי בו מעולם"...
לא התייעצת עמו באשר לחמץ בשבת הגדול?
"אתה מכיר אותי, אני לא טיפוס מתייעץ"... (אכן, שואלים אותו שאלות הלכתיות אבל הוא אינו שואל אף אחד).
כאן גילה חברו את אוזנו שהראשון לציון אמר בשיעורו ברבים שפגש בו, וכי הוא התייעץ עמו. הוא נבהל וביקש לא לפרסם את הסיפור, כי זה יכול להזיק לא רק לו אלא גם למערכת הצבאית כולה...
זו רק ההתחלה, כי היה מקום לדון לכף זכות שאולי מדובר במישהו אחר, שאינו ראש מדור הלכה בצה"ל, ואולי יש נושאי תפקידים דומים (למעשה אין..).
אבל בשיחה עמו התברר שהסיפור לא יתכן משום כיוון אפשרי.
א. ההכשרות לפסח בצה"ל היו ביום רביעי, יום לפני בדיקת החמץ (שהיה בליל שישי באותה שנה), ומאותו רגע אין בצה"ל חמץ בפקודה.
ב. בצה"ל לא אוכלים חמץ כלל מזמן ההכשרות, כך שהייתה בעיה בשבת הגדול של לחם לסעודות השבת, ואפו מצות מיוחדות שלא לשמה עבור זה (למרות שהלכתית זה מאד דחוק, אבל הנסיון הראה שזה יותר פרקטי מלהנחות על בישול מצות). זאת אומרת, בצה"ל לא אכלו לחם בשבת הגדול!
ג. בצה"ל אין בשום מקום מתקן כמו שמתואר בסיפור (פירי אשפה)!
גם מבחינה הלכתית, יש לדון על הדמיון שלו בין הנושאים, שהרי החילוק פשוט בין אדם שלא רוצה לקנות חמץ שאינו שלו שאז אין חצרו זוכה לו, לבין אדם שצריך להפטר מחמץ שלו שאז צריך להוציאו מרשותו ולהפקירו.
וזה תלוי במחלוקת הר"ן והתוס' מהו ביטול חמץ, ובמחלוקת לגבי הפקר בתוך רשותו כאשר החפץ מצוי לו.
אבל הענין העובדתי תמוה הרבה יותר. אם יש כאן מתלמידי הרב יצחק יוסף, אשמח להבהרת הענין.
כנראה שאת הסוגריים בילקו"י כתב אחד התלמידים מדעתו.כעין זה:
השיעור השבועי כי תצא תשפ"ד
הצג קובץ מצורף 1329
צ"ע, שבילקוט יוסף שיצא בשנת תשע"ו כתב 'מדנפשיה' טעם אחר, ולא הזכיר ששאל את אביו ואת תשובה זו
אז מהיכן הגיע בשנת תשפ"ד טעם אחר שמרן אמר לו??
אם סיפור זה היה כפי שסיפר - הייתכן שבספרו שכתב בשנת תשע"ו, לאחר פטירת מרן, שהאריך בענין זה, לא כתב עובדא זו, וגם לא הביא כלל את דברי אורחותיך למדני בענין זה??
אם זה היה מקרה חד פעמי - ודאי שהיינו אומרים כדכתבת, אבל מכיון שזה נשנה שוב ושוב וכפי שהעלנו [עיין לעיל עם הרב משאש ועוד] - זה מראה שלא זהו התירוץ האמיתי.
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 331
יכול להיות שמרן אמר תגמור את הכולל, או שאמר תגמור את הישיבה והגר"י התבלבל בלשונו ואמר תגמור את הכולל.
אשריכם בני חדא בקתא ותורה אמת כתיב בה ואינה נדבקת אלא לחותר באמת לאמת!
מרנן ורבנן
חבר ותיק
לפני הישיבה היה לו כולל
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 331
ולפני כמה שנים זה היה ?
מרנן ורבנן
חבר ותיק
אין לי שמץ. תחפש אולי בויקיפדיה. רק ציינתי את זה שבהחלט יתכן שמרן אביו אמר לו לבוא אחרי הכולל
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 331
השאלה הייתה שהספר אורחותיך למדני יצא לאור אחרי שכבר נפתחה הישיבה
פרשת יתרו תשפ"ה
אין דבריו מובנים. בא להשיג על חכם אחר שהביא מקורות ודימוי חזק לדבריו, מדברי האחרונים שכתבו שאפילו תענית ממש [שלא בזמנה] שהיא חובה - נדחית מפני פדיון הבן משום שיו"ט שלו, ש"מ שהחשיבו פדיון הבן כמו ברית מילה ממש, וא"כ כמו שבברית מילה לא אומרים וידוי בשחרית אפילו כשהברית אחר הצהרים [לפי חלק מהפוסקים, וכפי שנקט הרב יצחק לעיל מיניה ושכך אביו היה עושה מעשה] - כך גם בפדיון הבן.
ומה שכתב 'יש לחלק' - העיקר חסר מן הספר. מה החילוק. ואם יש חילוק מדוע העלימו מעינינו?
דברינו עושים פירות ב"ה. בעלון של חיי שרה כתב הרב הנזכר שלא נמצא שום מקור לזה, והערנו עליו כאן ווכאן ובמה שצויין שם. ובעקבות זה הוסיף כעת את המקורות שהבאנו, ואעפ"כ לא חזר בו אלא כתב שיש חילוק בין ספרדים לאשכנזים.
ודבריו צע"ג, שהרי ספר התקנות ושער המפקד - ספרדים הם, ומה 'אצלנו הספרדים לא נהגו בזה'? לאחר שרואים ששער המפקד טרח טובא להעמיד המנהג ולכתוב כמה טעמים ולחזקו - ודאי שכך צריך לעשות, ומי שלא עושה - מחוסר ידיעה אינו עושה כן, ואין שם 'מנהג' עליו.
ובפרט שהרב הנ"ל הוכיח ברבים רב אחר שכן נהג כן כמנהג הקדום ללא ידיעת הפוסקים הנ"ל, וכן לא יעשה.
אין דבריו מובנים. בא להשיג על חכם אחר שהביא מקורות ודימוי חזק לדבריו, מדברי האחרונים שכתבו שאפילו תענית ממש [שלא בזמנה] שהיא חובה - נדחית מפני פדיון הבן משום שיו"ט שלו, ש"מ שהחשיבו פדיון הבן כמו ברית מילה ממש, וא"כ כמו שבברית מילה לא אומרים וידוי בשחרית אפילו כשהברית אחר הצהרים [לפי חלק מהפוסקים, וכפי שנקט הרב יצחק לעיל מיניה ושכך אביו היה עושה מעשה] - כך גם בפדיון הבן.
ומה שכתב 'יש לחלק' - העיקר חסר מן הספר. מה החילוק. ואם יש חילוק מדוע העלימו מעינינו?
דברינו עושים פירות ב"ה. בעלון של חיי שרה כתב הרב הנזכר שלא נמצא שום מקור לזה, והערנו עליו כאן ווכאן ובמה שצויין שם. ובעקבות זה הוסיף כעת את המקורות שהבאנו, ואעפ"כ לא חזר בו אלא כתב שיש חילוק בין ספרדים לאשכנזים.
ודבריו צע"ג, שהרי ספר התקנות ושער המפקד - ספרדים הם, ומה 'אצלנו הספרדים לא נהגו בזה'? לאחר שרואים ששער המפקד טרח טובא להעמיד המנהג ולכתוב כמה טעמים ולחזקו - ודאי שכך צריך לעשות, ומי שלא עושה - מחוסר ידיעה אינו עושה כן, ואין שם 'מנהג' עליו.
ובפרט שהרב הנ"ל הוכיח ברבים רב אחר שכן נהג כן כמנהג הקדום ללא ידיעת הפוסקים הנ"ל, וכן לא יעשה.
- סטטוס