ערבך ערבא צריךהנה תראה בשו"ע סימן קלא סעיף ד שכתב ז"ל "נהגו שלא ליפול על פניהם .. ולא בבית הכנסת ביום המילה" ובמשנ"ב סקכ"ב כתב וכתבו האחרונים דאם הבעלי ברית מתפללין שם אף שהמילה בבית אחר אין נופלין על פניהם ע"כ. הרי להשו"ע אבי הבן לא פוטר מתחנון, רק בית הכנסת שעושין בו המילה. וכ"כ הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ד סימן ד שאבי הבן לא פוטר מתחנון רק בבית הכנסת שעושין שם המילה ע"ש דברים כדורבנות.
ובשו"ע סימן תקנ"ט סע' ט כתב ת"ב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא.
הוי אומר שלדעת השו"ע אפילו שאבי הבן לא משלים תעניתו מ"מ לא פוטר את הציבור מתחנון. וכן נראה דעת הבן איש חי, שלא מצינו שחלק על השו"ע לענין תענית (שכן דעת רוב הפוסקים וכ"ד המשנ"ב) ובכ"ז ס"ל שבעל ברית לא פוטר מתחנון.
עי' בברכ"י אות ד' שהאריך בזה והוכיח מדברי אבודרהם ומהר"ם מינץ ועוד שעיקר הטעם שלא נע"פ הוא משום כבודו של אבי הבן שזכה לקיים מצוה זו והוא לו יום שמחה ואנו משתתפים בשמחתו ולא נע"פ וכן בחתן, ואין הטעם משום המקום שעושים בו המילה עי"ש. והעתיקוהו הרבה מהאחרונים ומהם ש"צ, בית עובד, מנחת אהרן, וכן הסכים בשו"ת יהודה יעלה קובו סי' י"א. ויש אחרונים דס"ל לא כהרחיד"א אלא שעיקר סיבת הפטור הוא מחמת המקום שנעשית בו המילה [אלא שיש גם דין שאבי הבן פוטר], וכ"כ בשו"ת זרע יעקב סי' מ"ג, מג"ג, לב מבין ועוד. אולם לדידן אין לנו אלא דברי הרחיד"א במקום שחלקו עליו בלא ראיה ברורה אלא מסברא בעלמא וכן עיקר.
וא"כ חזר הדין שפדיון הבן משום 'כבודו של אבי הבן' אין תחנון וק"ו מתענית.
ובכל אופן - 'השגה' על אותו חכם אין! אפשר 'לחלוק' עליו, אבל לא 'לדחותו'. וההבדל גדול ומובן!