ערבך ערבא צריך
עי' בברכ"י אות ד' שהאריך בזה והוכיח מדברי אבודרהם ומהר"ם מינץ ועוד שעיקר הטעם שלא נע"פ הוא משום כבודו של אבי הבן שזכה לקיים מצוה זו והוא לו יום שמחה ואנו משתתפים בשמחתו ולא נע"פ וכן בחתן, ואין הטעם משום המקום שעושים בו המילה עי"ש. והעתיקוהו הרבה מהאחרונים ומהם ש"צ, בית עובד, מנחת אהרן, וכן הסכים בשו"ת יהודה יעלה קובו סי' י"א. ויש אחרונים דס"ל לא כהרחיד"א אלא שעיקר סיבת הפטור הוא מחמת המקום שנעשית בו המילה [אלא שיש גם דין שאבי הבן פוטר], וכ"כ בשו"ת זרע יעקב סי' מ"ג, מג"ג, לב מבין ועוד. אולם לדידן אין לנו אלא דברי הרחיד"א במקום שחלקו עליו בלא ראיה ברורה אלא מסברא בעלמא וכן עיקר.
וא"כ חזר הדין שפדיון הבן משום 'כבודו של אבי הבן' אין תחנון וק"ו מתענית.
ובכל אופן - 'השגה' על אותו חכם אין! אפשר 'לחלוק' עליו, אבל לא 'לדחותו'. וההבדל גדול ומובן!
