מרן הגרע"י הביא את הגר"ש משאש להיות רבה של ירושלים ונלחם כדי שיבחר, על אף שידע שהוא חולק עליו בהרבה דברים, ודוק ותשכח בעוד ועוד רבנים שזה לא היה המודד, אלא לגופו של אדם אם הוא ת"ח וחשוב.
ענין בחירתו של הגר"ש משאש, המיוחס בטעות אל הגר"ע יוסף, הוא ענין בפני עצמו... והמחלוקת הגדולה עם הגר"ע ועמידתו בתוקף על המנהגים (סדרת שו"ת שמש ומגן, וגם תבואות שמש נדפס וחלקו נכתב בא"י), החלה בשהותו בארץ. עם כל זה הוא נותר ידידו הטוב ביותר של הגר"ע יוסף, מחמת הענווה העצומה שלו, והשבחים שהמטיר על הגר"ע בכל הזדמנות, למרות היותו מבוגר ממנו ב15 שנה, ולמרות היותו מלך (כפשוטו) במרוקו.
ואמנם הגר"ע יוסף הפציר בו לבוא לירושלים, רק אין לך מושג מה היה קודם לכן, ומדוע הגר"ע יוסף היה מעוניין בו, כי הסיפור האמיתי אינו ידוע, ודאגו לשכתב את ההסטוריה בכל מקום, כולל ויקיפדיה...
ובכן, מי שהגה את הרעיון להביא את מרן הגר"ש משאש לירושלים בשנת התשל"ח, היה שר הדתות בתקופה ההיא מטעם המפד"ל,
אהרן אבוחצירא (שהוא בעצמו אינו משתייך לציבור הכיפות הסרוגות), וסייע בעדו
הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי דאז, שהרעיון מצא חן בעיניו.
הגר"ע יוסף תמך ברעיון לאחר מכן, מתוך אילוצים, והגר"ש משאש היה נבחר גם לולא עזרתו.
ומעשה שהיה כך היה: הגר"ש משאש היה צריך אישור ממלך מרוקו כדי לעלות ארצה. ולכן הוא עצמו לא התכוון לעלות ארצה, וגם בארץ ישראל לא חשבו עליו כלל.
כשאהרן אבוחצירא נבחר לתפקיד שר הדתות, הוא הוציא תקנה שצריך לאייש את כל משרות הרבנים החסרים בכל עיר ועיר, ואז הגיעו לירושלים.
הרב זולטי היה הרב הראשי דאז בירושלים, והיה לו ענין שלא יבחר רב ספרדי. הוא היה מאלה שדאגו לבחירתו של הגר"ע יוסף לרב הראשי לישראל, והגר"ע יוסף לא היה עושה דבר נגדו. בכל דבר שאהרן אבוחצירא היה מדבר עמו, הוא היה חושש לעשות נגד דעת הרב זולטי והרב אליעזר גולדשמיט שהיה חבר מועצת הרבנות הראשית ודיין בביה"ד הגדול (שגם הוא הביא לבחירתו באותה תקופה שמפאי והמזרחי שלטו ללא עוררין). שלושתם, הרב זולטי והרב גולדשמיט והרב עובדיה, היו חברים יחד בבית הדין הגדול.
למרות זאת, דאג אהרן אבוחצירא שיהיה רב ראשי לירושלים. כיוון שבחירת רבנים ראשיים בכל ערי הארץ היתה עבודה רבה, הוא חילק את העבודה בין אנשים שונים, ואת ענין רבה של ירושלים הוא הטיל על הרב גורן.
הרב דוד שלוש, רבה הראשי של נתניה, שנפטר לא מזמן, רצה באותה תקופה לכהן כרבה של ירושלים, ומשפחתו עבדו חזק על מנת שהדבר יצא לפועל. הרב גורן שיתף פעולה, אך כאמור לעיל, הרב זולטי וחבריו לא רצו בבחירת רב ראשי לירושלים, והפכו את הענין למסובך.
הרב גורן ואהרן אבוחצירא לא ידעו מה לעשות, ואז אהרן אבוחצירא הגה את הרעיון להביא את הגר"ש משאש ממרוקו. הוא העריך שהדבר יגרום מבוכה לרב זולטי וחבריו, והם לא יוכלו להתנגד לרב בעל שיעור קומה כהגר"ש משאש, כפי שאכן היה.
אהרן אבוחצירא ביקש מהרב שלוש שלא יתמודד, כדי שלא יהיו מועמדים חוץ מרבי שלום משאש, אבל הוא לא הסכים, בטענה שלו משפט הבכורה, כיוון שהוא כבר דורות בירושלים. ואז נוצר מצב שהרב שלוש מתמודד מול הרב משאש למשרת הרב הראשי לירושלים.
כאשר הרב זולטי וחבריו (הרב גולדשמיט והרב עובדיה) ראו שהרב דוד שלוש מתמודד מול הגר"ש משאש, ויש סיכוי שלבסוף הוא יבחר, הם העדיפו את הגר"ש משאש, ומכאן מה שידוע על הגר"ע יוסף שהפציר בו, שזה אכן נכון... אבל גם לולא עזרתם היה הגר"ש משאש נבחר, כי אהרן אבוחצירא והרב שלמה גורן היו דואגים לכך שהוא יבחר, ולא היו מביאים אותו לארץ כדי להתבזות.
להבנת הענין אציין כי הרב שלוש היה בר פלוגתא חריף לרב עובדיה, אף יותר מהרב משאש. בספריו "חמדה גנוזה" הוא התווכח עמו בחריפות על מה שרצה לשנות את מנהגי בני מרוקו. בשו"ת חמדה גנוזה (ח"א סי' כג, ס"ק ס"א) הוא אף כתב שת"ח יכול לחלוק על השו"ע, וזהו קו אדום עבור הגר"ע יוסף (ראה ערך הרב יצחק ברדא).
