פרשת תזריע מצורע תשפ"ה
נראה שלא הבין את דברי הבית הלוי.
שו"ת בית הלוי חלק א סימן לט
חקירה אחת קטנה בדלג יום אחד ולא ספר:
היכא דדלג יום אחד ולא ספר בו כלל הדין מבואר בשו"ע דמכאן ואילך יספור בלא ברכה דלא הוי תמימות ונסתפקתי דהא קיי"ל מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי ומצוה דשבועי הא הוי רק בכל יום שנשלם בו השבוע שימנה כמה שבועות הם לעומר וא"כ אם דלג ביום שלא נשלם בו השבוע נהי דהפסיד מנין הימים מ"מ מנין השבועות לא הפסיד עדיין ובכל יום כשנשלם בו השבוע אפשר דיכול לברך.
ומצאתי ברבינו ירוחם בנתיב ד' חלק ה' שהקשה למה אין מברכין שני ברכות כיון דהם שני מצות וכמו בתפילין של יד ושל ראש ותי' דכתיב שבעה שבועות תספר לך מיום הביאכם ומש"ה לא הוי מצוה מה"ת בשבועי רק בפני הבית
ובזה"ז הוי שבועי רק זכר למקדש אבל ימים גם בזה"ז הוי מן התורה ומש"ה לא מברכין רק ברכה א' על ימים לחודא ולדידיה דברינו הנ"ל נידחין. אמנם להפוסקים דס"ל דכל הספירה הוי בזה"ז רק דרבנן ואפ"ה הא מברכינן א"כ אין לחלק בין יומי לשבועי.
וגם לדעת האלפסי בסוף פסחים וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ז' מה' תמידין דמבואר בדבריהם להדיא דגם שבועי הוי מדאורייתא גם בזה"ז ולדידהו הא יכול לברך על השבועי לחודא דהא אפי' אם נאמר דלא כרבינו ירוחם ונאמר דהוי רק חדא מצוה וכמו שנראה דכל מוני המצות לא מנו בספירה רק מצוה אחת מ"מ הא מבואר בטור דאם מנה ימים בלא שבועי או שבועי בלא ימים יצא ונדון דידן הא לא גרע מזה. ולכאורה יכול לברך דאע"ג דלדעת רבינו ירוחם אינו יכול לברך מ"מ הא רוב הפוסקים חולקים עליו במה שמחלק בין שבועי ליומי בזה"ז ע"כ.
כלומר, פשוט לו שהימים הם דאוריתא, וכפי שכתב רי"ו. כל מה שהוא חידש זה שגם השבועות הם דאוריתא. ודיוקו הוא פשוט בדעת הרי"ף.
רי"ף מסכת פסחים דף כז עמוד ב
ומיחייבין למימני
יומי דשבעה שבועי מאורתא דחמיסר בניסן נגהי שיתסר
דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וכו'.
וכי היכי דמצוה למימני יומי ה"נ מצוה למימני שבועי דאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי ע"כ.
המדקדק היטב בדברי הרי"ף יראה שהתחיל עם 'יומי' וכתב 'דכתיב', ומשמע שהוא דאוריתא. ולאחר מכן כתב 'וכי היכי וכו'', כלומר שגם השבועות הם דאוריייתא. זהו דיוק של הבית הלוי, ונאה ויאה הוא.
וא"כ מה הלשון אומרת: מה שתפרש בגמ' תפרש ברי"ף? יש הבדל גדול ביניהם, ודוק היטב.
אולי לאידך גיסא, מדברי הרי"ף נלמד שאין לברך בה"ש כיון שיש צד שגם הרי"ף סובר דאוריתא.
למה העלים מעיני הציבור שהב"י כתב להדיא הפוך מהב"ח:
בית יוסף אורח חיים סימן תפט
בתשובת הרשב"א (ח"א סי' קנד) כתוב ציבור שטעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרין דהיכי לימא היום עשרה ימים ואינם אלא תשעה כי אותו היום יום תשיעי הוא ולא עשירי עד צאת הכוכבים והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות עכ"ל
וכך הוא מנהג העולם ע"כ. כלומר הספרדים נהגו לחכות לצה"כ ולא לפני כן!
קשה מאוד להאמין שכך אמר מרן זצ"ל: 'אחבר ספר יותר יפה מזה'. ח"ו לומר דברים כאלו.
