כל ההיתר שלו כי אין ע"ז שם כלי שבטל כלפי האוכל... וה"ה לנידון פתח יפה.מה הקשר? בחותלות של המאירי עושים פתח יפה??? שם מדובר על 'קריעה' לא על 'פתח יפה'!!
כל ההיתר שלו כי אין ע"ז שם כלי שבטל כלפי האוכל... וה"ה לנידון פתח יפה.מה הקשר? בחותלות של המאירי עושים פתח יפה??? שם מדובר על 'קריעה' לא על 'פתח יפה'!!
זה כבר לא כתוב. זו המצאה. יש הסברים אחרים במאירי. א"א לומר שיש 'מאירי' על זה.כל ההיתר שלו כי אין ע"ז שם כלי שבטל כלפי האוכל... וה"ה לנידון פתח יפה.
נכון שהוא לא דן.הנקודה היא שהרב עובדיה לא דן בכל הנ"ל כלל, אפשר לשמוע כך ואפשר אחרת.
אם עכשיו אותו אדם סובר שזה מותר בגלל שהוא ראה שמרן זצוק"ל התיר זאת מה אכפת לן?? סו"ס מרן ידע מהבעיה הזאת ולא אסר בגללה, והטעמים מובנים כדלעיל.אבל לומר למישהו שנהג להחמיר שהוא יכול להקל על סמך תשובת הרב עובדיה בשעה שהוא לא דן בדברים אלו כלל, ויש עוד הרבה מה לדון בזה - זהו דבר שאין לאומרו כלל.
נכון שהוא לא דן.
אבל הוא התיר זאת. (אתה לא יכול לומר לדוגמא שהוא דיבר רק באופן שלא עושה פתח יפה, כי הרי התיר להדיא בשקית חלב)
עליה אני דן.סו"ס מרן ידע מהבעיה הזאת ולא אסר בגללה, והטעמים מובנים כדלעיל.
זה א"א לומר כמש"כ. שכן הביא פוסקים על כך.אפשר לומר שלא זכר ש'ר מנקודה זו,
אבל כל ההיתרים לגבי סותר שייכים גם הכא. (שזה רק דרבנן, וזה עומד להיזרק ובטל גבי הכלי ואיכא ס"ס ועוד)אם יש שו"ע מפורש לגבי מוסתקי שאומר שאסור - א"א להתיר בסתמא ולסמוך על...
דן, ולא הביא שום מקור, לזה, דמה שהביא מחותלות - שם לא עושה פתח יפה.ופה להדיא מרן זצוק"ל דן על "פתח יפה"
יופי... אז קודם כל אתה רואה שהוא כן דיבר ע"ז.דן, ולא הביא שום מקור, לזה,
"וחותך אפי' בסכין" משמע אפי' שעושה פתח יפה.דמה שהביא מחותלות - שם לא עושה פתח יפה.
שום ספק אין. לענין פתח יפה לא מוזכר שום היתר.יופי... אז קודם כל אתה רואה שהוא כן דיבר ע"ז.
ולא הוצרך להרחיב מחמת שרוב הדברים שדיבר על סותר קאי הכא.
- שיש בכלל מח' לענין פתח יפה וזה מילי דרבנן, ויש פה שני ספיקות מרכזיים להתיר שזה עומד להיזרק וזה הדרך שלו להגיע למאכל.
תנסה לחתוך חותלות בסכין ותראה אם יוצא בסתמא פתח יפה....."וחותך אפי' בסכין" משמע אפי' שעושה פתח יפה.
עיין בנחלת לוי ותבין כוונתי. כעת אין לי זמן להמשיך בנושא.שום ספק אין. לענין פתח יפה לא מוזכר שום היתר.
איסור מוזכר לגבי מוסתקי. היתר לא נמצא.
דברים בטלים ממש, ולא הבנת ד' הנחל"ל.אני לא יכנס איתך לסוגייא כי אני לא מונח בה כ"כ, אבל בשו"ת נחלת לוי הוא דיבר על הכל שם.
הצג קובץ מצורף 4798
שום ספק אין. לענין פתח יפה לא מוזכר שום היתר.
איסור מוזכר לגבי מוסתקי. היתר לא נמצא.
עיין בנחלת לוי ותבין כוונתי. כעת אין לי זמן להמשיך בנושא.
התכוונתי לדברים האלה שפתח יפה בחותלות תלוי במח' שהביא שם. עיי"ש.דברים בטלים ממש, ולא הבנת ד' הנחל"ל.
אין שום מציאות של פתח יפה בחותלות, ולכן הלשון בתלמוד "מפקיע"
פתח יפה שייך בחבית.
למען הדיוק: מסקנת הדבר אברהם "אולי נכון יותר שיספור בלא ברכה"פרשת אמור תשפ"ה
הצג קובץ מצורף 4785
דברים תמוהים קא חזינא.
המועדים בהלכה ספירת העומר פרק ראשון - ספירת העומר
ספק בתאריך כיצד? הרי שהוא בדרך רחוקה מישוב של יהודים ואינו יודע איזה יום לספירה הוא, בשלשה או בארבעה לעומר, מה יעשה? לכאורה: יספור מספק שני הימים ויוצא ממה - נפשך. אבל בדבר - אברהם מוכיח, שלא יברך על ספירה כזו. סברתו יסודית: גדר הספירה הוא הידיעה והבירור ההחלטי שכך הוא המנין. ספירת ספק לא שמה ספירה. בכך הוא מסביר דברי המגן - אברהם, שאם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא, שתמהו עליו: מה נשתנה מהלל וקידוש וכדומה, שיוצא אף אם אינו מבין? זהו ההבדל: שם המצוה היא קריאה וכאן - ספירה, שעניינה ידיעה ובירור. אף הוא מסביר בזה דברי השיטה - מקובצת59, שבמעשר בהמה אין הולכים אחר הרוב. במנין ומספר לא מועיל אף רוב60. בכך הוא מיישב קושיית הראשונים: למה אין סופרים בחו"ל בכל יום שתי ספירות משום ספק דיומא, כמו בכל יום טוב?61. ומהו ספק בזמן? בין השמשות. יודע הוא שאתמול היתה ספירה פלונית ומחר - ספירה פלונית, אבל עצם זמן זה של בין השמשות עומד בספק לאיזה יום הוא משתייך. התוספות והרא"ש ועוד כתבו, שבזמן הזה שהספירה היא מדרבנן מותר לספור בין השמשות ("והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים", שו"ע). בדבר - אברהם מחלק בין ספק בין שמשות לספק במנין הספירה. כאן הוא סופר את היום הבא שהוא כך וכך לעומר. ספירה זו וודאית היא, אלא שהספק הוא אם ספר בשעת החיוב או לא ע"כ.
הוא הביא את הדבר אברהם כדי להוכיח 'שלא יברך בכה"ג'.
וזו אכן מסקנת הדבר אברהם!! אלא שבתחלה סבר הדבר אברהם שגם אין טעם 'לספור', אולם כשראה את דברי הרז"ה כתב 'שיספור בלי ברכה'!
שו"ת דבר אברהם חלק א סימן לד
הנה בפשוטו נראה שאין ענין הספירה שיוציא מלות המספר מפיו אלא עניינה שידע ויוחלט אצלו מדעת ומהחלט המנין שהוא סופר ובלאו הכי לא מיקרי ספירה כלל אלא קריאת מלות הספירה הוא דהויא ולא ספירה עצמה וכו'. ולאחר שהאריך סיים: אבל בנ"ד במסופק בעיקר הספירה במניינה שפיר י"ל דלא הויא ספירה כלל וכמש"ל. ואולם אף על פי שהסברא נכונה ויש לה סמוכין אבל אחרי שהרז"ה תירץ לקושייתו מה טעם אין אנו סופרין שתי ספירות בדרך אחרת וז"ל ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצאת ספירה שני מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב דאורייתא הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל, נראה לכאורה דלית לי' כסברתנו הנ"ל דאל"כ עדיפא הו"ל למימר דא"א לספור ב' ספירות מספק וקושיא מעיקרא ליתא, והר"ן שם הביא ג"כ דבריו ולא העיר עליהם כלום, והלכך נראה דבנ"ד נמי אפשר לספור ב' ספירות מספק ולפי שספירה בזה"ז דרבנן אולי נכון יותר שיספור ב' ספירות מספק בלא ברכה: ע"כ.
הרי שאין קושיא כלל על המועדים בהלכה.
חבל באמת שאתה מזכיר שמות...וכוונתו לחכם שלום זצ"ל, שידוע סיפור זה על חכם שלום הובא בקובץ בית הלל, ובילקוט יוסף החדש (על סימן שיד) כתב כן עליו, וכתב שם שהוא לא ראה את רבי חיים פלאג'י שזכר ביחוה דעת (וכמדומני הוסיף בספר שחכם שלום לא היה בקי בפוסקים כמרן זצ"ל), ומלבד שאין ראיה מר' חיים פלאג'י לנ"ד וכמו שכתב הרב כהן לעיל בטוטו"ד, הרי זה זלזול בחכם שלום כהן שלא ידע פוסקים ועוד לומר שלא ראה יחוה דעת, וכי הוא לא ידע את דעת חברו הרב עובדיה בנ"ד, תמוה מאוד. ועוד שזה לא דרך להראות לציבור שהחכם השני לא ראה אותנו ולכן טעה, וזה משפיעה פסיכולוגית שכל מי שרואה מה שכתבנו משתכנע, במקום לומר שהוא ראה ואפ"ה חלק, ולהסביר למה אני חושב אחרת, ולא שבטוח הוא לא ראה. ודו"ק.