השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (2)
- יוזם הנושא גולתא דדהבא
- תאריך התחלה
מה יש פה?
מסתופף בחצרות
חבר חדש
בהערה תקל"ג יש בירור במה שנדו פה בעניין תשובת מרנא הבא"ח בעניין גילוח הזקן והפולמוס שנוצר סביבה האם היא מבעל הבא"ח או לאו.
שם מביא דעת רבותינו הגר"י צדקא והאור לציון שיש להדפיסה, וכן מה שהביאו בשם רבנו עזרא עטייה.
וכן מביא דעת ראש הישיבה מהר"י הלל שכתב בקונטרס הדר יוסף הנדפס בספר הוד יוסף להשמיט את התשובה.
עיי"ש.
אבל עדיין לא מצאנו רב פעלים בהוצאת אהבת שלום.
מסתופף בחצרות
חבר חדש
הבאתי מראה מקום ערוך בטוטו"ד לבירור הסוגיא שם מובאת דעתם של רבותינו כל אחד לשיטתיה.
דהיינו חכמי פורת יוסף סברו להשאיר את התשובה.
והרב יעקב הלל סבר להשמיט את התשובה.
מי שעתותיו בידו יעיין בכל מה שהבאתי וירוה נחת.
דהיינו חכמי פורת יוסף סברו להשאיר את התשובה.
והרב יעקב הלל סבר להשמיט את התשובה.
מי שעתותיו בידו יעיין בכל מה שהבאתי וירוה נחת.
ספיר ויהלום
חבר חדש
- הצטרף
- 8/5/25
- הודעות
- 56
זכותו של הרב הלל לכתוב מה שנראה לו.
אבל מעולם לא שינה כלום בספרי הבן איש חי. ובכל ביתו נאמן הוא.
ומעולם לא הדפיס רב פעלים. ולהד"מ ואפי' משל לא היה.
פרשת אמור תשפ"ה
דברים תמוהים קא חזינא.
המועדים בהלכה ספירת העומר פרק ראשון - ספירת העומר
ספק בתאריך כיצד? הרי שהוא בדרך רחוקה מישוב של יהודים ואינו יודע איזה יום לספירה הוא, בשלשה או בארבעה לעומר, מה יעשה? לכאורה: יספור מספק שני הימים ויוצא ממה - נפשך. אבל בדבר - אברהם מוכיח, שלא יברך על ספירה כזו. סברתו יסודית: גדר הספירה הוא הידיעה והבירור ההחלטי שכך הוא המנין. ספירת ספק לא שמה ספירה. בכך הוא מסביר דברי המגן - אברהם, שאם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא, שתמהו עליו: מה נשתנה מהלל וקידוש וכדומה, שיוצא אף אם אינו מבין? זהו ההבדל: שם המצוה היא קריאה וכאן - ספירה, שעניינה ידיעה ובירור. אף הוא מסביר בזה דברי השיטה - מקובצת59, שבמעשר בהמה אין הולכים אחר הרוב. במנין ומספר לא מועיל אף רוב60. בכך הוא מיישב קושיית הראשונים: למה אין סופרים בחו"ל בכל יום שתי ספירות משום ספק דיומא, כמו בכל יום טוב?61. ומהו ספק בזמן? בין השמשות. יודע הוא שאתמול היתה ספירה פלונית ומחר - ספירה פלונית, אבל עצם זמן זה של בין השמשות עומד בספק לאיזה יום הוא משתייך. התוספות והרא"ש ועוד כתבו, שבזמן הזה שהספירה היא מדרבנן מותר לספור בין השמשות ("והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים", שו"ע). בדבר - אברהם מחלק בין ספק בין שמשות לספק במנין הספירה. כאן הוא סופר את היום הבא שהוא כך וכך לעומר. ספירה זו וודאית היא, אלא שהספק הוא אם ספר בשעת החיוב או לא ע"כ.
הוא הביא את הדבר אברהם כדי להוכיח 'שלא יברך בכה"ג'.
וזו אכן מסקנת הדבר אברהם!! אלא שבתחלה סבר הדבר אברהם שגם אין טעם 'לספור', אולם כשראה את דברי הרז"ה כתב 'שיספור בלי ברכה'!
שו"ת דבר אברהם חלק א סימן לד
הנה בפשוטו נראה שאין ענין הספירה שיוציא מלות המספר מפיו אלא עניינה שידע ויוחלט אצלו מדעת ומהחלט המנין שהוא סופר ובלאו הכי לא מיקרי ספירה כלל אלא קריאת מלות הספירה הוא דהויא ולא ספירה עצמה וכו'. ולאחר שהאריך סיים: אבל בנ"ד במסופק בעיקר הספירה במניינה שפיר י"ל דלא הויא ספירה כלל וכמש"ל. ואולם אף על פי שהסברא נכונה ויש לה סמוכין אבל אחרי שהרז"ה תירץ לקושייתו מה טעם אין אנו סופרין שתי ספירות בדרך אחרת וז"ל ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצאת ספירה שני מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב דאורייתא הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל, נראה לכאורה דלית לי' כסברתנו הנ"ל דאל"כ עדיפא הו"ל למימר דא"א לספור ב' ספירות מספק וקושיא מעיקרא ליתא, והר"ן שם הביא ג"כ דבריו ולא העיר עליהם כלום, והלכך נראה דבנ"ד נמי אפשר לספור ב' ספירות מספק ולפי שספירה בזה"ז דרבנן אולי נכון יותר שיספור ב' ספירות מספק בלא ברכה: ע"כ.
הרי שאין קושיא כלל על המועדים בהלכה.
ברוח חיים [ובשאר אחרוני ספרד שהביא היחו"ד, זכרונות אליהו ובאר מים חיים] לא כתוב שאין 'עשיית כלי' בכלי העומד לזריקה, אלא שאין איסור 'סותר' בכה"ג, אבל 'עשיית פתח יפה' כפי שמצוי בקופסאות שימורים 'דידן' לא מיירו כלל. וזוהי תיובתא גדולה שלא דן בו הרב עובדיה כלל בדין 'עשיית פתח יפה'. ודין זה נאמר גם במוסתקי כמבואר בסי' שי"ד ס"א, ודוק כי קיצרתי.
ולכן מה שכתב כן
במחכ"ת גרם לו לטעות גדולה גם בהלכות שבת וגם בהלכות נדרים. ואם יזכהו ה' ידע שחומרתו עדיפא מקולתו.
דברים תמוהים קא חזינא.
המועדים בהלכה ספירת העומר פרק ראשון - ספירת העומר
ספק בתאריך כיצד? הרי שהוא בדרך רחוקה מישוב של יהודים ואינו יודע איזה יום לספירה הוא, בשלשה או בארבעה לעומר, מה יעשה? לכאורה: יספור מספק שני הימים ויוצא ממה - נפשך. אבל בדבר - אברהם מוכיח, שלא יברך על ספירה כזו. סברתו יסודית: גדר הספירה הוא הידיעה והבירור ההחלטי שכך הוא המנין. ספירת ספק לא שמה ספירה. בכך הוא מסביר דברי המגן - אברהם, שאם אינו מבין לשון הקודש וספר בלשון הקודש לא יצא, שתמהו עליו: מה נשתנה מהלל וקידוש וכדומה, שיוצא אף אם אינו מבין? זהו ההבדל: שם המצוה היא קריאה וכאן - ספירה, שעניינה ידיעה ובירור. אף הוא מסביר בזה דברי השיטה - מקובצת59, שבמעשר בהמה אין הולכים אחר הרוב. במנין ומספר לא מועיל אף רוב60. בכך הוא מיישב קושיית הראשונים: למה אין סופרים בחו"ל בכל יום שתי ספירות משום ספק דיומא, כמו בכל יום טוב?61. ומהו ספק בזמן? בין השמשות. יודע הוא שאתמול היתה ספירה פלונית ומחר - ספירה פלונית, אבל עצם זמן זה של בין השמשות עומד בספק לאיזה יום הוא משתייך. התוספות והרא"ש ועוד כתבו, שבזמן הזה שהספירה היא מדרבנן מותר לספור בין השמשות ("והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים", שו"ע). בדבר - אברהם מחלק בין ספק בין שמשות לספק במנין הספירה. כאן הוא סופר את היום הבא שהוא כך וכך לעומר. ספירה זו וודאית היא, אלא שהספק הוא אם ספר בשעת החיוב או לא ע"כ.
הוא הביא את הדבר אברהם כדי להוכיח 'שלא יברך בכה"ג'.
וזו אכן מסקנת הדבר אברהם!! אלא שבתחלה סבר הדבר אברהם שגם אין טעם 'לספור', אולם כשראה את דברי הרז"ה כתב 'שיספור בלי ברכה'!
שו"ת דבר אברהם חלק א סימן לד
הנה בפשוטו נראה שאין ענין הספירה שיוציא מלות המספר מפיו אלא עניינה שידע ויוחלט אצלו מדעת ומהחלט המנין שהוא סופר ובלאו הכי לא מיקרי ספירה כלל אלא קריאת מלות הספירה הוא דהויא ולא ספירה עצמה וכו'. ולאחר שהאריך סיים: אבל בנ"ד במסופק בעיקר הספירה במניינה שפיר י"ל דלא הויא ספירה כלל וכמש"ל. ואולם אף על פי שהסברא נכונה ויש לה סמוכין אבל אחרי שהרז"ה תירץ לקושייתו מה טעם אין אנו סופרין שתי ספירות בדרך אחרת וז"ל ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצאת ספירה שני מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב דאורייתא הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל, נראה לכאורה דלית לי' כסברתנו הנ"ל דאל"כ עדיפא הו"ל למימר דא"א לספור ב' ספירות מספק וקושיא מעיקרא ליתא, והר"ן שם הביא ג"כ דבריו ולא העיר עליהם כלום, והלכך נראה דבנ"ד נמי אפשר לספור ב' ספירות מספק ולפי שספירה בזה"ז דרבנן אולי נכון יותר שיספור ב' ספירות מספק בלא ברכה: ע"כ.
הרי שאין קושיא כלל על המועדים בהלכה.
ברוח חיים [ובשאר אחרוני ספרד שהביא היחו"ד, זכרונות אליהו ובאר מים חיים] לא כתוב שאין 'עשיית כלי' בכלי העומד לזריקה, אלא שאין איסור 'סותר' בכה"ג, אבל 'עשיית פתח יפה' כפי שמצוי בקופסאות שימורים 'דידן' לא מיירו כלל. וזוהי תיובתא גדולה שלא דן בו הרב עובדיה כלל בדין 'עשיית פתח יפה'. ודין זה נאמר גם במוסתקי כמבואר בסי' שי"ד ס"א, ודוק כי קיצרתי.
ולכן מה שכתב כן
במחכ"ת גרם לו לטעות גדולה גם בהלכות שבת וגם בהלכות נדרים. ואם יזכהו ה' ידע שחומרתו עדיפא מקולתו.
הוא לא ביאר מה ההיתר של עשיית פתח יפה. אין לזה שום מקור, ואדרבה כתוב להדיא בשו"ע שאסור אפילו במוסתקי. מכל האחרונים שהביא שם אין ראיה כי לא דיברו על זה כלל.
כיון שהדבר לא ברור כלל, ואין זה פשוט כפי שצייר את זה - לא היה לו להתיר לו כך בשופי כאילו החומרא היא 'טעות'. הרי כולם יודעים שרוב פוסקי זמננו אוסרים את הדבר, אז לבוא להגיד לאשכנזי שנהג כדעת רבותיו להחמיר - שיכול להקל בשופי ועוד לא צריך התרה - זה הרבה יותר גרוע מלהורות לספרדי שאסור להקל כדעת הגר"א בסוף זמן ק"ש, ודו"ק.
את ההיתר שלו הוא כתב עוד לפני שנולד הנחלת לוי. בכל הספרים הקדומים שלו הוא התיר גם בלי להתחייחס לפתח יפה. הוא ציין אותו בתור עוד אחד שדן בזה והעלה להתיר. עיקר הסוגיא כאן זה פתח יפה, כל השאר זה לא עיקר הסוגיא. לא יתכן להאריך בכל הדברים שלא עיקר, וכשמגיעים לעיקר לכתוב עיין בשו"ת פלוני, שכביכול הוא עשה את העבודה העיקרית בזה.
ולעצם הענין - עיין שם ותראה אם יש מקור להיתר פתח יפה במוסקתי.
מה שכתבת נאמר רק כשזה טעות. אם זה לא טעות צריך התרת נדרים.
שאלתי שאלה פשוטה. בלי 'וכן כתב'.
בשו"ע בסי' שי"ד ס"א מבואר שיש איסור עשיית פתח יפה במוסקתי עי"ש. מה הדחיה לזה ביחס לקופסאות שימורים.
אבן ירושלמית
חבר ותיק
- הצטרף
- 31/1/25
- הודעות
- 514
אפשר להסתכל באשכול פתיחת בקבוקים בשבת.
שעמדנו בעניינים אלו בארוכה.
שעמדנו בעניינים אלו בארוכה.
מה הקשר? בחותלות של המאירי עושים פתח יפה??? שם מדובר על 'קריעה' לא על 'פתח יפה'!!