המגוחך היה על הצגה כאילו זה דבר ברור וישר, שהיום אין כל בעיה בהיתר מכירה. גם הגרע''י פירסם קול קורא להחמיר ולא ראה בזה לכתחילה. והדש שלי ב"כהיום הזה" שכיום לא שייך ההיתר לפי רוב הפוסקים שהתירו גם כן. ומסתבר שמי שחושב שעדיין היו מתירים לא ראה אותם בפנים.
אצרף כאן פתיח קצר ממאמר שכתבתי בענין זהו תיעוד היסטורי להיתר מכירה:
דעת גדולי הדורות בענין "היתר המכירה"
טופס ה"היתר מכירה" הראשון, והודפס בספר
מעדני ארץ (סימן א' עמ' ג' ע''ב), ובתחלה פותחים הרבנים וכותבים "זכינו בעזרתו יתברך ונתכוננו כפרים של יהודים המתפרנסים מעבודת האדמה, הן משדי תבואות והן ממטעי כרם,
ואם נאסור עליהם לשדד את האדמה ולסדר את הכרמים תושם הארץ,
ותגרם מזה חורבן הכפרים חלילה, וכמה מאות משפחות ימוגו ברעב חלילה, על כן להצלת נפשות והצלת ישוב הארץ, הצלת הגוף והצלת ממון, מצאנו היתר על שנה זו שנת תרמ''ט למכור בקיץ הבא עלינו לטובה את השדות והכרמים וכל השייך לעבודת האדמה לנכרים על מנת כשנחזיר להם את דמי הקדימה לאחר השמיטה, וניתן להם סך... ריוח מחוייבים המה להחזיר לנו השדות וכל השייך לנו.
נוסח השטר הנ''ל
יהיה אצל הבית דין בירושלים וע''פ הסכמתם. ואז כאשר ימכרו כנ''ל ע''פ שטר כזה יהיה מותר לבוד את האדמה בכל הצורך הן בשדות והן בכרמים, ממילא מובן שאותם הכפריים שהם בעלי יכולת ושביכלתם לשכור פועלים נכרים יעשו מלאכה בעצמם. אבל דווקא ע''פ הב''ד בירושלים שיורו אותם ע''פ שאלתם שיורו אותם ע''פ שאלתם המלאכות המותרות להם והמלאכות האסורות להם, כל הנ''ל נעשה רק בשנת תרמ''ט, אבל לא על השמיטות הבאות לאחר מכן , כי אז יצטרכו להיתר חדש,
ואולי יעזור ה' ברוב רחמיו להושיע את עמו ולהצליח להם שלא יצטרכו להיתר כלל, וישמרו השמיטה כדין תורה".
חתומים על היתר זה הגאון רבי ישראל יהושע מקוטנא מוהר''ש מוהליבר ור' שמואל זנויל מוורשא,
ומוהרי''א מקאוונא כתב להסכים על זה והתנה ג' תנאים א) יעשו את המכירה לשני שנים בלבד, ואחרי ככלות הזמן יוחזרו השדות לבעליהן. ב) ימכרו לישמעאל בלבד. ג)
העבודה בשדות תהיה על ידי אינם יהודים, ובדבר העניים שאין ידם משגת לשכור פולים שאינם יהודים נצטרך למצוא עצה. ובמקום אחר ביאר מוהרי''א מקאוונא
שיש להתיר לעניים לעניים לעשות בעצמם מלאכות שאף בשמיטה דאורייתא אינם אסורות אלא מדרבנן.
אלא שהגאון רידב''ז בהקדמתו לספר "פאת השלחן", כתב שבאותו הזמן אמרו להגאון רבי יצחק אלחנן שיש בדבר ענין של "פקוח נפש" משום שאם יפקירו את שדותיהם הנכרים יבוזו את שדותיהם ויחרבו היישובים, ומכיון שהיה נראה בעיניו לפי דבריהם שזה "פיקוח נפש", הרי פשיטא שכמו שפיקו''נ דוחה שבת כך הוא דוחה את שבת הארץ. וכתב עוד "
מפה היו יהודים בקאוונא לאחר המעשה ושאלו אותו כיצד התיר? וענה להם שהכופרים הטעו אותו שהוא "פיקוח נפשות", ועם כל זה לא התיר אלא "הוראת שעה" בלבד". עכ''ל.
ולא זו בלבד, אלא
שרבני ירושלים האשכנזים כ''ג במספר, כולם חתומים על כך שהדבר אסור באיסור גמור לסמוך על דברי המתירים, וביניהם הגאון רבי יהושע ליב דיסקין, ורבי שמואל סלנט, ורבי יוסף חיים זוננפלד.
והרי אף הרבנים המתירים התנו היתרם רק בהסכמת רבני ירושלים.
וכמו כן יש שם מכתב מהגאון
מהרש''ם מברעזן שאסר באיסור חמור היתר המכירה. וכן בעל האגלי טל כתב שאם ימצאו לחקלאים תמיכה כספית שלא יגוועו ברעב למה לנו כל זה.
וכמו כן גדולי הדור המפורסמים שהם בעל
"בית הלוי" (תשובתו הרמתה בשו''ת בית הלוי ח''ג סי' א'),
והנצי''ב מוולאז'ין (שו''ת משיב דבר קונטרס "דבר השמטה" נדפס אחר סימן נה),
ורבי דוד מקרלין, כתבו לאסור באיסור גמור את ענין היתר המכירה.
ומאידך גיסא, בסוף ספר
"שמחה לאיש" להגאון המפורסם
רבי יעקב שאול אלישר זצ''ל כתב תשובה להקל, והסכים עמו הראשון לציון הרב רפאל מאיר פניז'ל. ובסוף תשובתו להתיר חותם היש''א ברכה "וכל זה אני כותב לפי קוצר עניות דעתי
ע''פ דברי השואל שאם לא יעשו תיקון ישוממו יושבי המושבות לבקש טרף לביתם, ויגיע הפסד גדול דאיכא למיחש
שיחריבו המושבות מאין יושב, לא הפסידא שלא יזרעו - שאין זה פסידא, כי אם הפסד חיצוני,
ואמטו להכי הסכימה דעתי להתיר באופן הנזכר".
אמנם גדולים ועצומים מחכמי הספרדים הייתה דעתם לאסור, וכמו שתראה בשו''ת
הסבא קדישא למהרש''א אלפנדרי זת''ע (יו''ד סי' כב) שבירר נושא זה לאורך ולרוחב, והשיב על דברי קונטרס שבת הארץ, ומסיק שאין לתת יד למכירה זו, ועוברים בה על לא תחנם, ומבטלים הארץ מקדושתה. וכן דעת
הגר''י ידיד הלוי (שארית יוסף ח''ד) שכתב קונטרס ארוך מאד על זה, למרות שמתחלה חשב שא''צ לפנים משום שאין מי שיעלה בדעתו להתיר דבר זה
ש''אי אפשר לטהר את השרץ ולהתיר דבר שמפורש איסורו בש''ס וברמב''ם''.
ומרן החזון איש זצ''ל כידוע אסר זאת בכל תוקף וסבר שעוברים במכירה על איסור ''לא תחנם'' מן התורה ואין תוקף למכירה מצד שאינה בגמירות דעת.
וכן דעת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ''ל (כמבואר בראש אור לציון שביעית), וכן דעת הגאון רבי יהודה צדקה זצ''ל מחכמי פורת יוסף (נדפסה בספר עטה אור סימן יד) שאין כל תוקף למכירה הנעשית בלי גמירות דעת כלל.
אתה הראת לדעת שרבו האוסרים, וכל הרבנים - המתירים והאוסרים, כולהו מודו שאין להתיר אלא בדרך ''הוראת שעה'' מפאת הדחק הגדול דאיכא למיחש שיחריבו המושבות מאין יושב, ולא עלה על דעתם להתיר מצד עצם הענין שלא יזרעו. ולא זו בלבד אלא שהם לא התירו אלא מלאכות דרבנן, ובזה''ז עושים גם מלאכות דאורייתא ע''י ישראל,
הרי שהדחק ירד מאד, וההיתר נתרחב מאד.
ויצא בשנת תמוז תשס''ה גילוי ''דעת תורה" מאת הגאונים הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב נסים קרליץ, הרב אי''ל שטיינמן, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, הרב חיים קנייבסקי, הרב פנחס שיינברג, והרב שמואל אויערבאך, בו כתבו "אחרי הבירור בכל צדדי היתר מכירת הקרקעות לגוי להפקיע דיני שביעית, ואחר הבירור בכל תשובות הגדולים שהתירו את המכירה, נתברר שבמצב של היום כולם מודים שמכירת קרקעות אינו מפקיע דיני שביעית ואינו מתיר כלום, ואסור למכור קרקע בארץ ישראל לשום גוי, ואסור לסדר שום היתר להפקיע מצות שמיטה". (והודפס בסוף ספר "חוט שני" להגר''נ קרליץ שליט''א).
הן אמת שפשוט וברור כביעתא בכותחא שהרבנים המתירים בזה''ז כוונתם לשמים להציל אנשים רחוקים מאיסורים גמורים, וחוששים שאם לא יהא להם "תעודת כשרות" בשנת השביעית לא יהיה להם כל השנים, ויכשילו את הצבור גם בערלה, ושאר איסורים. וכתבו מרן הגאון ר''ע יוסף זצ''ל
והגאון הרב משה לוי בספרו "דבר השמיטה" שהטעם לחפש צדדי היתר בזמן הזה הוא משום שרוב האדמות החקלאיות הם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואינם מקיימים כמעט שום מצוה ממצוות התורה, ואנשים האלה קרוב לודאי ימשיכו עבודתם בשנת השמיטה, ורוב המון העם גם כן אינם מקפידים על איסורי תורה ונמצאו עוברים על איסורים רבים", ואף הרב משה לוי זצ''ל מודה שאף לאחר מכירת הקרקעות אסור ליהודים לעבוד בקרקע, ורק בדיעבד אין בזה איסור ספיחין, ועל כן כתב (שם עמ' קב)
שנכון שלא לקנות פירות אלו בכדי שלא לסייע ידי עוברי עבירה היהודים הזורעים באיסור. וכעין זה כתב גם בשו''ת בנין אב במכתב
להגר''ש בעדני שליט''א.
אמנם לא באתי כאן אלא כמזהיר וכמזכיר לכל מי שיראת ה' בלבבו שלא יסתמך בזה על היתרים דחוקים, ויהיה מגבורי כח עושי דברו, ויקנה מוצרים אשר אין בהם
חשש ספיחין לדעת פוסקים רבים.
אני מצטער. אם בשביל האמת, נטיתי קו. מבקש מחילה.
