כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 658
הגאון ר' בנימין זילבר כתב בספרו כי דעת מרן בכס''מ ביותר מד' מקומות ששמיטה בזה''ז דאורייתא. והכס''מ נכתב אחרון לאחר הבית יוסף. ולכן זו משנתו האחרונה. ומרן הגרע''י העיר עליו בתקיפות דכתב מה שכולם יודעים, אולם לא סיימוה קמיה דמרן החיד''א הוכיח שאין זה כלל חלוט. ופעמים כך ופעמים כך.
אולם אחר אלף המחילות ממרן הגרע''י זצוק''ל, אף שכתב החיד''א כן באופן כללי, היד מלאכי, מוכיח בהלכות שמיטה גופייהו, הכס''מ נכתב כ27 שנה לאחר הבית יוסף. כי בבית יוסף בהל' שמיטה הוזכרה שנת רצט. ואילו בכס''מ הוזכר שנת שכ''ז.
ואני מצטט פה ממש''כ בזה בעבר (אין דרכי להשיג, אלא לברר, ולכן כתבתי את הבירור בלי קשר לאף אחד, ואחר כך אני פותח אחרונים ורואה, אם יש הערות ולא להיפך)
וכך כתבתי:
והרמב''ם (פ''א מהל' שמיטה) כתב "אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה, או על הזמירה, ועל הקצירה, או על הבצירה, ואחד הכרם ואחד שאר האילנות. וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות". הרי לנו להדיא שפסק את תירוצו של רבא להלכה. וכן ציין הרדב''ז במקום שזהו מקורו של הרמב''ם. וכן מצאתי בספר ראשון לציון לבעל האור החיים הקדוש (מו''ק ג ע''ב) שהוכיח מכאן שדעת הרמב''ם דשביתת קרקע היא מן התורה בזה''ז.
ואמנם בפרק ט' כתב הרמב''ם "אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, שיש שם שמיטת קרקע שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, ודבר זה קבלה הוא, אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ. ומדברי סופרים, שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכ"מ, ואע"פ שאין היובל נוהג כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל".
וכתב הכסף משנה במקום דמשמע מדברי הרמב''ם דשמיטת קרקע נוהגת אף בזמן הזה מדאורייתא. ואמת ויציב הדבר לכל מי שמתבונן בדברי הרמב''ם, שהרי בתחלת הלכות שמיטה בכל השמונה הפרקים הראשונים לא זכר מאומה מזה ששמיטת קרקע בזמן הזה דרבנן, ורק כשהגיע לשמיטת כספים אמר ששמיטת כספים מדרבנן, הרי הדברים מוכיחים באופן ברור שאינו סובר ששמיטת קרקע מדרבנן. וכן ראיתי מבואר בדברי הרדב''ז (בפירושו על הרמב''ם הנקרא "יקר תפארת", ונדפס מחדש במהדורת פרנקל על הדף הל' שמיטה ויובל פ''ד הכ''ט) "מדברי רבינו נראה דפסק כרבנן דאמרי שביעית בזמן הזה דאורייתא, שהרי כתב בסתמא "מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית", ולא חילק כאשר עשה בהלכות תרומות (פ''א הכ''ו) ובפ''ט מהלכות אלו לגבי שמיטת כספים, משמע דאפילו בזמן הזה השמיטה היא של תורה". וכ''כ הנצי''ב ז''ל בקונטרס "דבר השמיטה".
וכיוצא בזה כתב הרדב''ז בתשובותיו (ח''ה סי' ב' אלפים ע') שלדעת הרמב''ם ז''ל קדושת עזרא הועילה לענין שמיטין, למרות שלא הועילה לענין תרומות ומעשרות שיהיו מן התורה בבית שני, ע''ש. וכן מבואר בדבריו סוף פ''א מהל' תרומות ששביעית בזמן הזה מן התורה.
וכן מבואר להדיא בדברי הכסף משנה בהלכות תרומות (פ''א הכ''ו) "ודאי שעל ידי החזקה שהחזיק עזרא נתקדשה לשעתה ולעתיד לבא לשביעית מן התורה, ולתרומה מדבריהם".
וע''פ שני עדים נאמני ביתו של הרמב''ם, על דפי הרמב''ם הם חונים, ושמעתתיה דהרמב''ם בידם כסדר תמיד, מלבד מה שהם מגדולי גדולי המורים מרן הב''י והרדב''ז, שהסיקו ששביתת קרקע בזמן הזה דאורייתא, כך נראה עיקר בדעת הרמב''ם.
אלא שבספר "בית יוסף" כתב מהר''י קארו ז''ל באופן אחר, שכתב שם הטור ששמיטה בזמן הזה דרבנן, וכתב על זה הבית יוסף ז''ל ''וכך הם דברי הרמב''ם בהלכות שמיטה פ''ט ופ''י", הרי לנו שסתר את דבריו בספרו בית יוסף למה שפירש באופן ברור בספר כסף משנה בג' מקומות. ודבריו כאן באו בקצרה ממש כספר החתום בלי באור ופירוש.
ויש לנו לדעת איזו היא "משנה אחרונה'' שכתב מרן הבית יוסף, והנה בבית יוסף סימן של''א (ד''ה והרמב''ם) כתב "וכן המנהג היום בארץ ישראל ששנה זו היא ה'רצ''ט נהגו שמיטה" עכ''ל. ואילו בכסף משנה (פ''י ה''ו) כתב נמצא ששנה זו שהיא שנת ה' אלפים שכ''ז היא מוצאי שמיטה כפי חשבון הגאונים", הרי שדבריו בכסף משנה נכתבו עשרים ושמונה שנה אחרי מה שכתב בספרו בית יוסף, אם כן מתבאר שמשנתו האחרונה של הבית יוסף בדעת הרמב''ם היא ששמיטת קרקע בזמן הזה דאורייתא.
וסהדי במרומים שלאחר מכן ראיתי בספר יד מלאכי (כללי הכסף משנה) שחוקר איזה חיבור נכתב תחלה, הכסף משנה או הבית יוסף, והביא משם הלחם חמודות והלחם משנה והאליה רבה שהכסף משנה נכתב אחר חיבור הבית יוסף, וסייעם, ולאחר מכן הקשה עליהם וצידד שיחד נתחברו, ע''ש, אבל לבסוף מסיק בהאי לישנא "עתה שהאיר ה' את עיני, וכה הראני שמרן מוהריק"א כתב בכסף משנה בפרק י' מהלכות שמיטה סוף הלכה ו' שהשמיטה היא בשנת השכ"ז, ואיהו גופיה כתב בסוף ספר בית יוסף על ח"מ כי גמר חסיד חבור הבית יוסף בשנת שי"ד, נמצא אם כן שחבור הב"י נעשה קודם הכסף משנה י"ג שנה בקירוב, וזו ראיה ברורה שלפק"ד אין עליה תשובה. והשתא לפי זה אפשר שפיר לומר דהא דהזכיר בב"י לחיבורו על הרמב"ם הוא על איזה קונטריסין שהתחיל לכתוב על הרמב"ם אדעתה דלעבד חבור על כולו דאם איתא שכבר נשלם חיבור הכסף משנה לא לישתמיט בשום דוכתא להזכירו בשם הכסף משנה כן נלע"ד".
הן אמת דראיתי למרן החיד''א (בשה''ג מע' ספרים מע' כ' אות נ') שכתב דפעמים מוצאים דברי הב''י מתוקנים יותר ופעמים הכס''מ, ואין לקבוע מסמרות איזה חיבור קודם. אולם איהו גופיה מסייג דבריו וכותב שאין כוונתו אלא בגוונא שאין ראיה והכרעה ברורה לאותו הנדון. ולכן דחה דברי היד מלאכי שהכריע מהל' שמיטה לגבי כל החיבור דכיון דהוא בכת''י אם יש לו מה להוסיף הוסיף תמיד. אמנם בנדון דידן כתב להדיא דבהל' שמיטה הללו ידו של מרן משמשה בכס''מ אחר חיבור הב''י גם לפי דבריו מוכח דזו סברתו האחרונה, וזה ברור לענ''ד.
אולם אחר אלף המחילות ממרן הגרע''י זצוק''ל, אף שכתב החיד''א כן באופן כללי, היד מלאכי, מוכיח בהלכות שמיטה גופייהו, הכס''מ נכתב כ27 שנה לאחר הבית יוסף. כי בבית יוסף בהל' שמיטה הוזכרה שנת רצט. ואילו בכס''מ הוזכר שנת שכ''ז.
ואני מצטט פה ממש''כ בזה בעבר (אין דרכי להשיג, אלא לברר, ולכן כתבתי את הבירור בלי קשר לאף אחד, ואחר כך אני פותח אחרונים ורואה, אם יש הערות ולא להיפך)
וכך כתבתי:
והרמב''ם (פ''א מהל' שמיטה) כתב "אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה, או על הזמירה, ועל הקצירה, או על הבצירה, ואחד הכרם ואחד שאר האילנות. וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות". הרי לנו להדיא שפסק את תירוצו של רבא להלכה. וכן ציין הרדב''ז במקום שזהו מקורו של הרמב''ם. וכן מצאתי בספר ראשון לציון לבעל האור החיים הקדוש (מו''ק ג ע''ב) שהוכיח מכאן שדעת הרמב''ם דשביתת קרקע היא מן התורה בזה''ז.
ואמנם בפרק ט' כתב הרמב''ם "אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, שיש שם שמיטת קרקע שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, ודבר זה קבלה הוא, אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ. ומדברי סופרים, שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכ"מ, ואע"פ שאין היובל נוהג כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל".
וכתב הכסף משנה במקום דמשמע מדברי הרמב''ם דשמיטת קרקע נוהגת אף בזמן הזה מדאורייתא. ואמת ויציב הדבר לכל מי שמתבונן בדברי הרמב''ם, שהרי בתחלת הלכות שמיטה בכל השמונה הפרקים הראשונים לא זכר מאומה מזה ששמיטת קרקע בזמן הזה דרבנן, ורק כשהגיע לשמיטת כספים אמר ששמיטת כספים מדרבנן, הרי הדברים מוכיחים באופן ברור שאינו סובר ששמיטת קרקע מדרבנן. וכן ראיתי מבואר בדברי הרדב''ז (בפירושו על הרמב''ם הנקרא "יקר תפארת", ונדפס מחדש במהדורת פרנקל על הדף הל' שמיטה ויובל פ''ד הכ''ט) "מדברי רבינו נראה דפסק כרבנן דאמרי שביעית בזמן הזה דאורייתא, שהרי כתב בסתמא "מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית", ולא חילק כאשר עשה בהלכות תרומות (פ''א הכ''ו) ובפ''ט מהלכות אלו לגבי שמיטת כספים, משמע דאפילו בזמן הזה השמיטה היא של תורה". וכ''כ הנצי''ב ז''ל בקונטרס "דבר השמיטה".
וכיוצא בזה כתב הרדב''ז בתשובותיו (ח''ה סי' ב' אלפים ע') שלדעת הרמב''ם ז''ל קדושת עזרא הועילה לענין שמיטין, למרות שלא הועילה לענין תרומות ומעשרות שיהיו מן התורה בבית שני, ע''ש. וכן מבואר בדבריו סוף פ''א מהל' תרומות ששביעית בזמן הזה מן התורה.
וכן מבואר להדיא בדברי הכסף משנה בהלכות תרומות (פ''א הכ''ו) "ודאי שעל ידי החזקה שהחזיק עזרא נתקדשה לשעתה ולעתיד לבא לשביעית מן התורה, ולתרומה מדבריהם".
וע''פ שני עדים נאמני ביתו של הרמב''ם, על דפי הרמב''ם הם חונים, ושמעתתיה דהרמב''ם בידם כסדר תמיד, מלבד מה שהם מגדולי גדולי המורים מרן הב''י והרדב''ז, שהסיקו ששביתת קרקע בזמן הזה דאורייתא, כך נראה עיקר בדעת הרמב''ם.
אלא שבספר "בית יוסף" כתב מהר''י קארו ז''ל באופן אחר, שכתב שם הטור ששמיטה בזמן הזה דרבנן, וכתב על זה הבית יוסף ז''ל ''וכך הם דברי הרמב''ם בהלכות שמיטה פ''ט ופ''י", הרי לנו שסתר את דבריו בספרו בית יוסף למה שפירש באופן ברור בספר כסף משנה בג' מקומות. ודבריו כאן באו בקצרה ממש כספר החתום בלי באור ופירוש.
ויש לנו לדעת איזו היא "משנה אחרונה'' שכתב מרן הבית יוסף, והנה בבית יוסף סימן של''א (ד''ה והרמב''ם) כתב "וכן המנהג היום בארץ ישראל ששנה זו היא ה'רצ''ט נהגו שמיטה" עכ''ל. ואילו בכסף משנה (פ''י ה''ו) כתב נמצא ששנה זו שהיא שנת ה' אלפים שכ''ז היא מוצאי שמיטה כפי חשבון הגאונים", הרי שדבריו בכסף משנה נכתבו עשרים ושמונה שנה אחרי מה שכתב בספרו בית יוסף, אם כן מתבאר שמשנתו האחרונה של הבית יוסף בדעת הרמב''ם היא ששמיטת קרקע בזמן הזה דאורייתא.
וסהדי במרומים שלאחר מכן ראיתי בספר יד מלאכי (כללי הכסף משנה) שחוקר איזה חיבור נכתב תחלה, הכסף משנה או הבית יוסף, והביא משם הלחם חמודות והלחם משנה והאליה רבה שהכסף משנה נכתב אחר חיבור הבית יוסף, וסייעם, ולאחר מכן הקשה עליהם וצידד שיחד נתחברו, ע''ש, אבל לבסוף מסיק בהאי לישנא "עתה שהאיר ה' את עיני, וכה הראני שמרן מוהריק"א כתב בכסף משנה בפרק י' מהלכות שמיטה סוף הלכה ו' שהשמיטה היא בשנת השכ"ז, ואיהו גופיה כתב בסוף ספר בית יוסף על ח"מ כי גמר חסיד חבור הבית יוסף בשנת שי"ד, נמצא אם כן שחבור הב"י נעשה קודם הכסף משנה י"ג שנה בקירוב, וזו ראיה ברורה שלפק"ד אין עליה תשובה. והשתא לפי זה אפשר שפיר לומר דהא דהזכיר בב"י לחיבורו על הרמב"ם הוא על איזה קונטריסין שהתחיל לכתוב על הרמב"ם אדעתה דלעבד חבור על כולו דאם איתא שכבר נשלם חיבור הכסף משנה לא לישתמיט בשום דוכתא להזכירו בשם הכסף משנה כן נלע"ד".
הן אמת דראיתי למרן החיד''א (בשה''ג מע' ספרים מע' כ' אות נ') שכתב דפעמים מוצאים דברי הב''י מתוקנים יותר ופעמים הכס''מ, ואין לקבוע מסמרות איזה חיבור קודם. אולם איהו גופיה מסייג דבריו וכותב שאין כוונתו אלא בגוונא שאין ראיה והכרעה ברורה לאותו הנדון. ולכן דחה דברי היד מלאכי שהכריע מהל' שמיטה לגבי כל החיבור דכיון דהוא בכת''י אם יש לו מה להוסיף הוסיף תמיד. אמנם בנדון דידן כתב להדיא דבהל' שמיטה הללו ידו של מרן משמשה בכס''מ אחר חיבור הב''י גם לפי דבריו מוכח דזו סברתו האחרונה, וזה ברור לענ''ד.
