פורום זה לא מקום להביא תשובות ארוכות. עברתי על כל תשו' היבי''א על כל פרטיה. אעלה נושא אחד שהעלית "לא תחנם". ממה שכתוב אצלי.
סימן ב'
איסור לא תחנם במכירת קרקע לישמעאלי
א] במכירת הקרקעות לנכרי הנה יש איסור תורה "לא תחנם" שלא לתת להם חניה בקרקע, וכתב הרמב''ם הלכות עבודה זרה (פ''י ה''ג-ו') "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל וכו',
ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות,
ומפני מה "החמירו בשדה" מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות, ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ, מפני שאינה ארצנו וכו'.
ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר "ולא תחנם" לא תתן להם חנייה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא. אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים, או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם
אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו ואפילו יושב ישיבת עראי, או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו".
מדברי הרמב''ם אנו למדים כמה הלכות הנוגעות לנדון דידן, א) אסור למכור בתים לגוי, אבל לשכור שהיא ישיבת עראי מותר. ב) להשכיר שדות אסור בכל גוונא מפני שמפקיעה מן
המצוות. ג) בזמן שידינו תקיפה אסור לתת לו אפילו ישיבת עראי, או העברה בעלמא.
ואמנם הראב"ד השיג על הרמב''ם שכתב שאסור אפילו ישיבת עראי והעברה בעלמא וכתב על דבריו "זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם, והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא, ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה". ומכל מקום משמע דפליג בהעברה בעלמא ממקום למקום, אבל בקביעות אפילו זמנית י''ל ד''כ לא פליגי, דאפושי פלוגתא לא מפשינן.
דברי הרמב''ם דבעינן שיקבל ז' מצוות ב''נ להיות 'גר תושב'
ב] ועוד כתב רבינו הרמב''ם ז''ל שהצורה היחידה שמותר לתת לגוי לחנות בארץ הוא
"שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר "לא ישבו בארצך"
אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן
היובל אין מקבלין אלא "גר צדק" בלבד".
ואמנם אף בזה השיג הראב"ד "איני משוה לו בישיבת הארץ", וביאר הכס''מ את השגתו
שאם קיבל ז' מצוות ה''ז מותר לישב בארץ שהרי אין חשש שיחטיא אותנו.
אך מכל מקום לכל הדברות אסור לתת לגוי דבר כל עוד שלא קיבל ז' מצוות בני נח אין
היתר למכור להם קרקע כלל.
סברת המזבח אדמה והתמיהות באחרונים עליו
ג] והנה האחרונים הביאו סברת מזבח האדמה שהתיר למכור לישמעאלים קרקע מפני שאינם עובדים ע''ז, וכבר תמהו בזה גדולי האחרונים שזה נגד המבואר ברמב''ם ובראב''ד
בפירוש. וכבר כתב בזה הגרב''צ א''ש זצ''ל במבוא לשביעית.
יישוב הגר''מ לוי ותמיהות בדבריו
אמנם ראיתי להגאון המפורסם מוהר''מ לוי זצ''ל שכתב בספר "דבר השמטה" שאע''פ שטעמו של המזבח אדמה שדייק מסהמ''צ אינו מכריע שהרי מדברי הרמב''ם בספר היד מבואר שיש איסור בדבר, מכל מקום מכיון שהעיד המזבח אדמה שכן נהגו שנים "מגדולי הדור" חייבים אנו למשכוני נפשין ליישבם, וכתב ליישב ע''פ מה שכתב הרמב''ם בהלכות מאכלות אסורות (פי''א ה''ז) "גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר בהנייה ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין, וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים אבל
אותם העובדים עכו"ם סתם יינם אסור בהנייה", ודימה הדינים אחד לשני.
אמנם לפי קוצר דעתי הדברים מוקשים מאד, דמה דמות תערוך לו, הרי התם הרמב''ם בהלכות יין נסך האריך לבאר זאת בבירור ובפירוש דיין הישמעאלים מותר ולא רק של גר תושב, ואילו בדין לא תחנם אזיל בתר איפכא והחמיר טובא עד שכתב
"שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר "לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא "גר צדק" בלבד". ואף הכס''מ שכתב בדעת הרמב''ם שאם יקבל מעצמו ז' מצוות שרי, ואף בזה רבו להקשות על דבריו שפשט הרמב''ם לא משמע כן (וע' הלכות איסורי ביאה פי''ד ה''ח), אבל מכל מקום גם מרן הכס''מ מודה שכל שלא קיבל ז' מצוות אסור, ולא
מיבעיא בדעת הרמב''ם אלא גם לדעת הראב''ד.
וגם הסברא נותנת לחלק בין הדבקים, דהתם הוי גזירה דרבנן בעלמא על סתם יינם של עכו''ם, וכל שאינו עובד עכו''ם אין בזה חשש. אבל ב"לא תחנם" הוא איסור תורה ולא דרשינן ביה טעמא דקרא אלא לחומרא, ואף אם דרשינן, יש לבאר דברי הרמב''ם שכל גוי שאינו שומר ז' מצוות בני נח הרי שמעשיו גרועים ומקולקלים ואסור לו לדור בינותינו שלא נלמד
ממעשיו הרעים, וכמו שכתב כן מרן הכס''מ להדיא שהחשש שמא יחטיא אותנו.
ובגמרא עבודה זרה (סד ע''א) איתא "איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח", באופן שנראה שפסק המזבח אדמה כדעת רבי מאיר, נגד חכמים, וזה גם כן
תמוה דיחיד ורבים הלכה כרבים, וכמו שפסק הרמב''ם (איסו''ב פי''ד ה''ז).
ואף אי בעינן למשכוני נפשין ליישב דברי "גדולי הדור" שבזמן הרב מזבח האדמה, יש ליישבם באופן אחר, והוא שאף הרב מזבח האדמה לא מיירי אלא בזמנו, וזה מתרי טעמי, שהישמעאלים דאז היו נוהגים בדרכי שלום עם ישראל, וכמו שכתבו כמה פוסקים בזמנו שהם היו מלכות של חסד בארץ ישראל, וייתכן אף שהיו זהירים כולם בכל ז' מצוות של בני נח, לא כן עתה שהם מרצחים בישראל, וכל היושבים בינותינו חשודים בזה, ואם בזה הם לא חשודים בגזל בודאי כולהו חשודים. ועוד טעם יש לומר שאז המלכות הייתה של ישמעאל שהטורקים היו שולטים בא''י ואפשר לומר בזה תרי טעמי להקל, או מצד שהקרקע תמיד חשיבא בבעלות הגוי, או משום שהיה בזה משום "איבה" וסכנה אם יתגרו בהם ולא יסכימו למכור לישמעאלי קרקעות, ועל כן אין ראיה מעדות המזבח אדמה על כמה מגדולי הדור שמכרו קרקעותיהם לישמעאלים לנדון דידן.
דעת הב''י שאין לחלק בין ישמאעלי לשאר גוי
ד] והנה הטור כתב (סימן רמט) "אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבדה זרה אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו".
וכתב על זה הבית יוסף שדברי הטור באמרו "עבודה זרה" "לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל שבע מצוות בני נח, וזהו שאנו מצווים להחיותו, אבל שאר גויים כולם דין אחד להם", והדברים מוכרחים מעצם דברי הטור שסיים שגר תושב מותר משום דמצוה להחיותו, ואם כל שאינו עובד ע''ז שרי א''צ לומר הטעם דמצוה להחיותו, שלא נאמר אלא בגר תושב. ובב''ח שם תמה אמאי נקט לשון "עובד עבודה זרה", והשיב שהטעם לפי שהמלכויות מקפידות אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד לכן הסירו מלת "גוי" וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה, אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא אסור ליתן מתנת חנם לגוי, וכדאיתא בסוף ע''ז" עכ''ד, הרי שהב''ח גם כן הסכים לדינו של מרן הבית יוסף שאיסור לא תחנם נאמר גם בישמעאלים, וכן מבואר בדברי הגאון בעל מנחת חינוך (מצוה צד אות ב').
