א. למיחש מיהא בעי.
ב. לכל הכשר יש אויבים [אני מאמין שבית יוסף היה שמח לפוצץ איזה פרשייה של חלב על העדה החרדית], ואם יוצא מסמכים מגובים מתועדים רשמיים של הרבנות רק על הכשר בית יוסף, אני לא חושב שזה בגדר קול בלבד שכאשר יש אויבים לא מאמינים.
לגבי טענתך הראשונה, זאת מנין לך? הרי המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, וגם ודאי שלא לספר לאחרים. האם יש לך מקור שצריך לחוש ולחזק את ידיהם של בעלי לשון הרע? והסוגיא ביבמות מדברת לגבי למיחש. וגם בדבר שאילו הוא נכון איני חושב שיש מישהו שסבור שאסור לאכול מן הדין הגמור אפילו רבנות גרידא, קל וחומר לזה, ואם כן, למיחש בדברים שאין בהם איסור ודאי לא שמענו.
לגבי טענתך השניה, הדברים נכונים שכל אומן שונא את בני אומנותו, אבל נקל לי ולך לשער אם היו מפוצצים סיפור כגון זה על כשרויות אחרות היאך הדברים היו מתגלגלים. אפשר לדמיין ביחד, תחילה היתה יוצאת מודעה מטעם גוף הכשרות על תקלה חמורה שלצערם אירעה, ושהיא כמובן בבדיקה וכו', ולאחר מכן היו מפרסמים פרשנות שלימה למה שאירע כך שהגוף יהיה כמעט נקי מכל אשמה (אלא המפעל, הסדרן, האחראי בנמל, יצרן האריזות וכו וכו), ולסיום הבטחה שינקטו צעדים על מנת שמקרה כגון זה לא יישנה. אפשר לסיים "סוף ציטוט".
ועל זה וכיוצא בזה אמר שלמה: פתי, יאמין לכל דבר. או שהוא יאמין שאכן כך הם פני הדברים, הוא שהוא יאמין שכיון שזה חשוב להם אז הם ימנעו בעיות. אשרי המאמין.
לעומת זאת, יש מערכת כשרות שמתחילה לא עובדת בקו כזה של ליצור רושם מושלם, (אולי באמת כי קהל היעד העיקרי שלה אינו מחפש את זה), אבל כל עוד במערכת ישנם אנשים רבים יראי שמים שרוצים לנהוג כדין, אין שום סיבה בעולם להניח שהם מזניחים ומזחיחים את המוטל עליהם.
מי שמאמין בניסים

(באוירה טובה) אולי יאמין שיקרה גם נס כאן ושבאמת גופי הכשרות יכולים להתמודד עם כל תקלה אפשרית, אבל בינתיים אין מה לעשות ואנחנו מסתמכים, כדין, על ההנחיות האלוקיות במותר ובאסור.
בנוסף, אספר לך, שאני שמעתי כבר זה כמה פעמים מאנשים בבד"צ בית יוסף טענות משמעותיות על גופי כשרות נחשבים, אבל הם לא טורחים לספר אותם, ואפילו כשהם סיפרו אותם הייתי צריך להצליב מידע כדי לדעת במי ובמה מדובר. כך שההנחה הבסיסית שהם היו מעוניינים להפיץ את הסיפור מוטלת בספק. והסיבה לחילוק הטבעים בזה ידועה.