כוז"ו במוכס"ז כוז"ו

[בנאות דשא]

ממתי נהגו הסופרים הספרדים לכתוב רמזים אלו בגב המזוזה?
[מקור הדין הוא במחזור ויטרי כמדומני, והאריך בדבר ביבי"א ח"ח יו"ד סי' כח, שאלתי על אותם אלו שמקפידים שיהיה כתוב, מדוע? האין זה עוד 'סגולה' ...]

 

[אלישמע]

ממתי נהגו הסופרים הספרדים לכתוב רמזים אלו בגב המזוזה?
[מקור הדין הוא במחזור ויטרי כמדומני, והאריך בדבר ביבי"א ח"ח יו"ד סי' כח, שאלתי על אותם אלו שמקפידים שיהיה כתוב, מדוע? האין זה עוד 'סגולה' ...]

כל עוד זה כתוב בראשונים, זה לא עוד סגולה.
ואם זה עוד סגולה, אז גם שם שד"י שנזכר ברמב"ם ובשו"ע, זה עוד סגולה.
ולדינא שלשתם לא מעכבים, בין אם כתב ובין אם לא.

 

[בנאות דשא]

כתבתי את המשפט הזה, מתוך מחשבה על אותם אלו שזה מה שמעניין אותם במזוזה ...
זה ואם הסופר טבל ....
על אלו דברי אמורים ..

 

[אהבת ישראל]

ממתי נהגו הסופרים הספרדים לכתוב רמזים אלו בגב המזוזה?
[מקור הדין הוא במחזור ויטרי כמדומני, והאריך בדבר ביבי"א ח"ח יו"ד סי' כח, שאלתי על אותם אלו שמקפידים שיהיה כתוב, מדוע? האין זה עוד 'סגולה' ...]

זה לא נראה לי הקפדה לכתוב
אלא יותר לקיים מה שהביאו הטור והרמ"א לכותבו (יו"ד רפח סע' טו)
אפי' שאין מנהג הספרדים לכותבו

 

[שמעון טרבלסי]

אפי' שאין מנהג הספרדים לכותבו

מי אמר שאין מנהג הספרדים לכותבו?
אמנם מרן בב"י כותב "ועכשיו לא נהגו לכתוב כן", אבל מאידך מצינו שכבר בדורו רבי ישמעאל הכהן ראש רבני מצרים בדורו בספר הזכרון שלו (עמ' ל) כתב שכך מנהגם.
ולאורך הדורות מצינו עוד כה"ג.
וכמבואר למעיין בהליכו"ע ח"ח עמ' רכ והלא'.

 

[אהבת ישראל]

מי אמר שאין מנהג הספרדים לכותבו?
אמנם מרן בב"י כותב "ועכשיו לא נהגו לכתוב כן", אבל מאידך מצינו שכבר בדורו רבי ישמעאל הכהן ראש רבני מצרים בדורו בספר הזכרון שלו (עמ' ל) כתב שכך מנהגם.
ולאורך הדורות מצינו עוד כה"ג.
וכמבואר למעיין בהליכו"ע ח"ח עמ' רכ והלא'.

אחר אלף המחילות

ראשית רוב הפוסקים הספרדים כתבו שלא לכותבו, וכן מוכח מהרמב"ם, וכ"כ מחזור ויטרי, וכ"כ להדיא הב"י וכפי שכתבת, והקול יעקב בשם שלחן גבוה, ויריעות שלמה בשם הגר"מ מאזוז, וכ"כ בעיקרי הד"ט בשם הון רב, הגר"ח פלאג'י ברוח חיים, ישכיל עבדי, ועוד.

ובדעת מרן הגרע"י שכתבת בשמו בהליכו"ע שהמנהג לכתוב, יעיין כת"ר ביבי"א (ח"ח יו"ד סי' כח) שכ' שהסופרים הספרדים שנוהגים לכתוב שמות אלו אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו, ע"כ, משמע שאין למחות ביד הנוהגים כן, אבל הבא להימלך מורין לו שלא יכתוב, וכ"כ להדיא בחזו"ע (פסח, הלכות ברכת האילנות סעי' ד')

ובדקתי להסופרים כיום ורובם לא נהגו לכותבו, וכן ביררתי בכולל של הרב @שמעון טרבלסי שליט"א [ירחיב ה' גבולו בתלמידים ובתורמים] וכולם לא כותבים כן מאחורה.

ושו"ר ביריעות שלמה (ח"א עמ' קמג) שכתב בדין זה נהרא נהרא ופשטיה.

 

[אהבת ישראל]

ביבי"א (ח"ח יו"ד סי' כח)​

ואעתיק לך תשובה זו
שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן כח

עמדתי ואתבונן בענין כתיבת שמות מאחרי המזוזה מבחוץ, כי הנה ידוע מ"ש הרמב"ם (בפ"ה מהל' מזוזה ה"ד): "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ, כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שם שדי, ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו הטפשים שכותבים מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הם בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב, שלא די להם שביטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו היא קמיע להנאת עצמם, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. ע"כ. ומרן הכ"מ העיר שבס' הזהר פר' ואתחנן (דף רסו ע"א) איתא שצריך לכתוב שדי מבחוץ כנגד תיבת והיה שמבפנים. (והוסיף בב"י יו"ד סי' רפח, שכן ראוי להנהיג כד' הזהר). וכתב עוד בכ"מ, שאע"פ שבגמ' ע"ז (יא א) מוכח מעובדא דאונקלוס שהקב"ה ציוה על מצות המזוזה כדי לשמור על ישראל, מ"מ צריך לכוין בקביעתה לקיים מצות הקדוש ברוך הוא, וממילא נמשך שהשי"ת ישמור הבית, ולא שהמלאכים הנכתבים בה שומרים הבית. ע"ש. ובכל בו (סי' צ): שד"י ר"ת שומר דירת ישראל. וכן הוא בארחות חיים ח"ב (עמוד קצב). וע"ע במהרש"א ברכות (טו ב). ובהגמ"י שם (אות ג' וד') כתב, שהמנהג לכתוב כנגד "ה' אלהינו ה'" מבחוץ: "כוזו במוכסז כוזו", שהן אותיות הסמוכות לאותיות של ה' אלהינו ה', מאחריהן. והוסיף, שגם בס' המצות כתב כד' הרמב"ם. ושכן הנהיג רבינו אביגדור כהן בכל ארץ אוסטרייך שלא לכתוב במזוזה לא מלאך ולא חותם אלא רק שתי הפרשיות ללא תוספת אפילו אות אחת. ודלא כהר"א ממיץ שכתב צורת מזוזה עם חותמות ושמות מלאכים וכו'. ורבינו שמחה כ' שלשה פסוקים תחת המזוזה, ה' ישמרך וכו'. ע"כ. והטור יו"ד (ס"ס רפח) כתב ג"כ בשם הרא"ש, [וכן הוא בהרא"ש סוף הלכות מזוזה], שנוהגים לכתוב "כוזו במוכסז כוזו" מבחוץ, אבל מבפנים אין להוסיף מאומה, והביא גם לשון הרמב"ם הנ"ל. ע"ש. ומרן הבית יוסף כתב, ומ"ש רבינו שיש לכתוב "כוזו במוכסז כוזו" מבחוץ, כן כתבו בהגמ"י, "ועכשיו לא נהגו לכתוב כן". וכ' ע"ז בהגהות דרישה (אות יז), דהיינו דוקא במדינתו, אבל בכל מדינותינו נוהגים לכתוב כן, וכן ראינו ושמענו. ע"כ. וכ"כ הרמ"א בהגה שמנהג אשכנז לכתוב כן. ונראה שגם מרן הב"י מודה שאם נכתב כן אין בכך כלום מכיון שנכתב רק מבחוץ, אלא שהסופרים לא נהגו בזה. ומ"ש מרן בש"ע (סי' רפח סט"ו): "אסור להוסיף בה מאומה, אלא שמבחוץ כותבים שדי כנגד תיבת והיה שמבפנים". אין הכוונה לאסור כתיבת שלשת השמות האלה מבחוץ, כי האיסור בזה אינו אלא כשמוסיף בפנים, ורק שכיון שלא נהגו לכתוב שלשת השמות האלה במדינתינו, לא הזכירם עם שם שדי. ואף שהטור כשהעתיק לשון הרמב"ם: אבל אלו שכותבים וכו' השמיט תיבת "מבפנים", נראה שהוא ט"ס, שהרי מוכח שהטור משוה דעת הרא"ש לדעת הרמב"ם, שהביא דבריהם יחדיו, אלמא שגם הרמב"ם לא אסר אלא כשכותב התוספת בפנים. וכן יש דפוסים קדמונים שכתוב בטור בשם הרמב"ם "מבפנים". וכן כתב בשלחן גבוה (סי' רפח ס"ק כד) בדעת הטור, ושיש השמטת סופר בלשונו בהעתקת לשון הרמב"ם, שאל"כ איך הביא דברי הרמב"ם אחר דברי הרא"ש אביו, בלשון "וכן כתב הרמב"ם", והלא רב המרחק ביניהם וכו', אלא ודאי שהוא ט"ס. ע"ש. ומצאתי בספר מעשה רוקח שם, שכ' ג"כ שאף הרמב"ם מודה להרא"ש שאם כותב השמות מבחוץ שפיר דמי, וכמ"ש על המנהג לכתוב שדי מבחוץ, שאין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אלמא דכל שהוא מבחוץ לית לן בה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת חבצלת השרון ח"א בהשמטות (דף קיט ע"ד). ע"ש. והנה בשלחן גבוה שם כתב ע"ד הרמ"א שכותבים כוזו וכו', שבמלכותינו נהגו כדברי מרן שאין כותבים אלא שדי מבחוץ. ע"ש. והן עתה הרבה מן הסופרים הספרדים בא"י כותבים שלשת השמות האלה, ונראה שאין למחות בידם, שכל שהכתיבה מבחוץ אין להקפיד, וטעמו של הרמב"ם ג"כ לא שייך בזה כלל, שהרי הכל שמות הקדוש ברוך הוא הם, ואין שם לא מלאך ולא שרף. אולם ראיתי להרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (חיו"ד סי' לג סעיף ב) שכתב, שהרמב"ם לא התיר לכתוב מבחוץ אלא רק שם שדי, שהוא על פי הזוה"ק (פרשת ואתחנן), וכמ"ש מרן בכ"מ ובב"י, אלא מפני שהיה מקום לחוש פן יאמרו העולם שזה הוא כמו קמיע לשמירה, ויפסידו סגולת מצות המזוזה, לזה כתב, שאין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, כלומר שמכיון שהוא מבחוץ לא יאמרו כן. אבל לעולם גם כתיבה מבחוץ יש לאסור חוץ משם שדי. וה"ט משום שיש בזה הורדה מקדושת הקלף שנעשה כולו לשם קדושת מזוזה, ואם יכתוב עליו דבר שלא מענין המזוזה הרי הוא מחלל אותו מקדושתו, ורק שם שדי שהוא קדוש ויש לו ענין בקדושת המזוזה התירו, ולא דבר אחר. ע"כ. ותמיהני עליו, שהרי בודאי לא היתה סמיכתו של הרמב"ם במה שהתיר לכתוב שדי מבחוץ על סמך דברי הזוהר, שהרי לא נתגלה בימיו. וכמ"ש כיו"ב מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' נא) ד"ה וכיוצא, שלא יתכן לומר שהרמב"ם יצא לו דבר זה מדברי הזוהר הקדוש, שהרי ספר הזוהר לא נתגלה אפילו לאחרונים כמו הרשב"א והרא"ש, קל וחומר שלא נתגלה בימי הרמב"ם. ע"ש. וא"כ אין הבדל בין שם שדי לשאר שמות שנכתבו מבחוץ, וכדמוכח ג"כ להדיא מדברי הטור שמשוה דעת הרמב"ם לדעת הרא"ש. וכנ"ל. אלא העיקר הוא לדעת הרמב"ם שכל כתיבה מבחוץ אינה פוסלת כלל. ודו"ק. וע' להלן בסמוך.

ב) ותבט עיני להגאון רבי אלעזר נחמיאש בשו"ת הון רב ח"ב (חיו"ד סי' ב דף ה ע"ג), שנשאל על אודות מזוזה שכתוב בה מבחוץ חותם אחד בכ"ד שמות, והביא דברי הגמ"י הנ"ל, וכתב, שמדברי רבינו אביגדור כהן משמע שאפי' מבחוץ יש להקפיד שלא להוסיף אפילו אות אחת. ושגם הרמב"ם אף על פי שדבריו אינם אלא על הכותבים שמות מבפנים, מ"מ לפי הטעם שכתב לאסור, משום שעושים מצוה גדולה זו ויחוד השי"ת כאילו היא קמיע הנעשה להנאת עצמם, א"כ מה לי מבפנים מה לי מבחוץ, ומי יקל ראשו להכניס עצמו בספק שאין לו חלק לעוה"ב. והוסיף, וזכורני שזה ימים ושנים שעבר בארצינו תלמיד חכם אשכנזי אחד ר' משה קפשוטו, והיה כותב מזוזות עם שמות מבחוץ, והרב הגדול רבי משה אמריליו בעל שו"ת דבר משה, שלח וקרא לו, וגזר עליו שימסור לידו כל המזוזות אשר תחת ידו, וכן עשה, ולקחם מידו וגנזם. ושמעתי מפי מגידי אמת שאמרו שאותם שמות שהיו מבחוץ היו כוזו במוכסז כוזו, ואעפ"כ פסלם הרב וגנזם, כיון שלא נהגו במקומינו לכותבם. גם שמעתי עוד מפי מגידי אמת על הת"ח הנז', כי בעוברו דרך העיר לארסו, והיה שם הרב המופלא מהר"ח אבולעפיא, ונודע לו הדבר הזה, וכשהלך הת"ח הנז' אצל מורינו מהרח"א דיבר אתו קשות מאד על זה, והוציאו מלפניו בנזיפה רבה. ולכן נראה שהמזוזה שבאה לפנינו שכתוב מאחריה חותם עם כ"ד שמות צריכה גניזה. עכת"ד. ואני תמה, מה כל החרדה הזאת, שמאחר שהגמ"י והטור והרא"ש והרמ"א והדרישה כולם העידו שמנהגם לכתוב השמות האלה מבחוץ, ומדברי הטור מוכח להדיא שגם הרמב"ם מודה שאם נכתבו מבחוץ אינם פוסלים כלל, א"כ מה ראה על ככה הגר"מ אמריליו לפוסלם ולגונזם, מאחר שבאמת המזוזות כשרות לדברי הכל, וכבר כ' בשו"ת משאת בנימין (סי' נז), וז"ל: ודברי הרשב"א המיקל בזה נראים יותר מד' המחמירים, שחומרא הבאה לידי קולא היא, להביא יריעת הס"ת לידי גניזה ולהוריד שמות הקדש שבה מקדושתם, שזהו בזיון וגנאי לכתבי הקודש, מאחר דמדאורייתא הם קדושים וכשרים ובקדושתם הם עומדים וכו'. ע"ש. והביאו בשו"ת דבר משה אמריליו ח"א (סי' ס דף צא ע"א). ע"ש. (וע"ע במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ז חיו"ד סי' כו אות ג). ומ"ש הרב הון רב שלפי טעם הרמב"ם מה לי מבחוץ ומה לי מבפנים וכו', זה אינו, כיון שאין שמות אלה אלא לשם ה', ולא שם מלאכים, אין כאן שום חשש גם לטעמו של הרמב"ם. וכן קשה קצת על מהרח"א שדיבר עם הסופר קשות מאד והוציאו בנזיפה רבה, ומה חרי האף הגדול הזה, והרי כך מנהגם ע"פ דברי הפוסקים. וכיו"ב אמרו בשבת (קכ ב), ומשום דרב ס"ל כר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור, ותנא קתני לה אליבא דר' שמעון, כל דתני כר' שמעון מילט לייט ליה? ואם הורע הדבר בעיני קדשו על שינוי המנהג בארצו, היה לו להוכיחו בדברי נועם, כמו שנאמר הוכח לחכם ויאהבך, ולא לנזוף בו קשות, "ודברי חכמים בנחת, נשמעים". גם ראיתי הלום להגר"ח פלאג'י בספר רוח חיים יו"ד (סי' פרח סק"ח) שכ', נשאלתי מאת מעלת הרה"ג מהר"ר אברהם מצליח נר"ו, אודות הסופרים האשכנזים שכותבים על המזוזות מבחוץ כוזו במוכסז כוזו, מהיכן בא להם דבר זה, והשבתי לו שכבר עמד ע"ז הרב הון רב (סי' ב), ואמר מר, ישתקע הדבר ולא יאמר, שלא הותר לכתוב אפי' מבחוץ אלא שדי בלבד, ולא עוד. גם כתב שם שמהרח"א בעל נשמת חיים, גער בסופר שעשה כן והוציאו מלפניו בנזיפה רבה. והנה פליאה דעת ממני, שבעירנו איזמיר שלחתי לבדוק המזוזות, ומצאתי כמה וכמה מזוזות שכתוב מאחוריהן השמות הנז', והכא אתריה דמהרח"א ואיך נהגו כך, ושלחתי וקראתי לכל הסופרים, והזהרתים שמכאן ולהבא לא יכתבו אפי' מבחוץ כי אם שם שדי בלבד, ולא שם אחר כלל ועיקר. ע"כ. ולפע"ד אין צורך בזה, כי אנכי הרואה להגאון רבי ישמעאל הכהן (ראש רבני מצרים בדורו של מרן הב"י), בספר הזכרון שלו (עמוד ל) שכתב: "ונהגו לכתוב שדי מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה, וכן כוזו במוכסז כוזו כנגד ה' אלהינו ה'. ומיהו מבפנים אין להוסיף כלל". הרי שגם בארצותינו יש שנהגו לכתוב שמות אלו מבחוץ, ולכן הכותבים כן יש להם ע"מ שיסמוכו. ושו"ר להגר"י פלאג'י בספר יפה ללב (סי' פרח סק"ב) שהביא מ"ש הרב הון רב הנ"ל, וכתב, דמה שהבין שרבינו אביגדור כהן שאסר להוסיף אפילו אות אחת על שתי הפרשיות, מקפיד גם על הכותבים מבחוץ שמות אלו, משמעות זו איני מכיר, שבאמת כל דבריו מורים שהקפידה מצאה מקום לנוח דוקא על הכותבים בפנים שמות וחותמות, אבל מבחוץ לית לן בה. וגם מ"ש הרב הון רב מפי השמועה, שמועה זו אינה נאה על הגאונים מהר"ם אמריליו ומהרח"א שכאילו הוציא לעז במה שנהגו גאוני עולם גדולי צרפת ואשכנז, והרי אף מרן הב"י לא כתב אלא שלא נהגו עכשיו לכתוב כן, והתחת כן יאמרו דמי שכותב כן ראוי לנזיפה, חלילה, וכ"ש שאין להצריכם גניזה בשביל שנכתבו שלשת השמות האלה מבחוץ, ונהי דלדידן אין לעשות כן לכתחילה, אבל בדיעבד שכבר נכתבו מבחוץ חלילה להצריכה גניזה נגד גדולי עולם שכותבים כן לכתחילה. ואף שהרב הון רב כ' להצריכה גניזה, לדידי צריכה רבה וצע"ג וכו'. ע"כ. (ולא זכר שר דברי מר אביו בס' רוח חיים הנ"ל). והן עתה נדפס שו"ת פלא יועץ להגאון החסיד רבי אליעזר פאפו זצ"ל, וראיתי אליו (בעמוד רפ"ו) שהביא גם כן דברי הרב הון רב הנ"ל, וכתב, ודבריו תמוהים, שבאמת לא החמיר הרמב"ם בזה אלא להכותבים בפנים, אבל לכותבים מבחוץ אין קפידא כלל, וזוהי כוונת מרן הב"י, שכתב ע"ד הטור: "וכך הוא לשון הרמב"ם, אבל אלה שכותבים מבפנים שמות המלאכים" וכו', לומר שמבואר להדיא מלשון הרמב"ם שאינו אוסר אלא כשכותבים כן בפנים, וכן מוכח מדברי הגמ"י אות ג', שעל מ"ש הרמב"ם: "מנהג פשוט לכתוב שדי מבחוץ", כתבו, וכן כותבים כנגד ה' אלהינו ה' שם המתחלף "כוזו במוכסז כוזו", ומוכח שגם הרמב"ם אינו אוסר בזה. וכ"כ הלבוש והט"ז שכל האיסור אינו אלא כשכותבים בפנים. ונמצא שדעת מרן הב"י וכל הפוסקים שאין איסור בכתיבת השמות מבחוץ, ולא מצאנו שום פוסק שיאמר שיש צד פקפוק בדבר. ואדרבה מצאנו בדבריהם שהוא מנהג פשוט לכותבם. ומ"ש הרב הון רב דמה לי מבפנים מה לי מבחוץ, לק"מ, שכיון שאינו כותב בפנים אצל הפרשיות אלא מבחוץ גלי דעתיה שאינו חושבם לעיקר, שיהיו מכלל מצות המזוזה וכו'. וכל זה פשוט. וכיון שכן נ"ל שאע"פ שכתב מרן הקדוש שאין אנו נוהגים לכותבם, מ"מ מי שרוצה לכותבם רשאי לעשות כן ואין בזה שום פקפוק כלל, ואין זה נכנס בסוג אל ישנה אדם מן המנהג, כמו שמתבאר בשו"ת דברי יוסף אירגאס (סי' א וסי' ה) שהמשנה את המנהג לעשות עדיף ממנו יכול לשנות. עכת"ד. ותאזרני שמחה. ולכן נראה שהסופרים הספרדים שנהגו להוסיף לכתוב על המזוזה מבחוץ "כוזו במוכסז כוזו", אין למחות בידם, כי יש להם על מה שיסמוכו +ונ"ל שאם נכתבו שמות מלאכים מבחוץ, בדיעבד אין לפסול המזוזה, כדמוכח מלשון הרמב"ם: "ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ". וכל מה שהקפיד הרמב"ם על כתיבת מלאכים במזוזה, וכדבר איש האלהים רתת, אינו אלא לכותבים אותם מבפנים, אבל מבחוץ ניכר לעין הרואים שגם הכותבים לא נתכוונו להוסיף על המזוזה דבר או חצי דבר, ולכן נכתבו מבחוץ. והנה הרב רבי אליעזר ממיץ בס' יראים (סי' יח) כתב, והורגלו העולם לתוספת שמירת הבית לכתוב בסוף שורות המזוזה חותמות ושמות מלאכים, ואינו עיכובא ולא מצוה, אך תוספת שמירה. ע"כ. ומצאנו לו חבר במחזור ויטרי (סי' תקטו, עמוד תרמח בסופו) וז"ל: ויש לדקדק שהכ"ד שמות והי"ב מלאכים והכ"ד חותמות יהיו מופלגים ורחוקים בגליון המזוזה בסוף שיטה, וכן שלשת המקראות שכותבים למטה, שלא יהיו מעורבים בתוך השיטות של המזוזה, לפי שאינם מעיקר המזוזה. ע"כ. ובספר האשכול ח"ב (עמוד עג) כתב וז"ל: "ואיכא מאן דעביד מלאכים וחותמות בשיטות ידועות בסופם, ואינם מעיקר הלכה". ומוכח שאין פיסול בזה. וכן בהגמ"י כתבו בשם רבינו שמחה שכתב שלשה פסוקי שמירה תחת המזוזה. ע"ש. ומוכח ג"כ דס"ל שאין המזוזה נפסלת בזה, כיון שהתוספת ניכרת בפני עצמה. וכיו"ב כתב האליה רבה (סי' תרצא) בשם ספר אמרכל בהל' פורים, שאפי' בס"ת אין לפסול אם נכתבו ברכות בתחלתו או בסופו, ורק לא בין פרשה לפרשה. ע"ש. וכ"כ בשו"ת קול אליהו ח"ב (חיו"ד סי' ס), שאפי' בפנים אם אינו בצד הכתב כשר. ע"ש. אולם במשמרות כהונה (פ"ב ממס' סופרים ה"ב) כתב להשיג על הקול אליהו, והעלה שאפי' תיבות יתרות שנכתבו בסוף הדף פוסלות הס"ת, אף על פי שהן רחוקות מן השיטה, ונכתבו לא לשם קדושת ס"ת. ע"ש. [וע"ע בספר הפרדס לרש"י (סוף סימן רפה), ובסידור רש"י (סוף סימן תנה עמוד רלא), ובראבי"ה (בני ברק תשל"ו, עמוד רלא), שכתבו כמה שמות של מלאכים שצ"ל בסוף שורות המזוזה. וצ"ע.] ומ"מ אם נכתבו מבחוץ לית לן בה, כדמוכח מלשון הרמב"ם הנ"ל. וכן מבואר ג"כ בספר הפרנס (סי' תיט). ע"ש. וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם תאומים מה"ת (חאו"ח ס"ס ו). וכ"כ המהרש"ם בתשובה ח"ו (סי' ב). ע"ש. וע' שו"ת פרי השדה ח"ג (סי' קמא). ושו"ת ישכיל עבדי ח"ז (חיו"ד סי' לג). ע"ש. ואכמ"ל. והנלע"ד כתבתי.​

 

[אלישמע]

אחר אלף המחילות

ראשית רוב הפוסקים הספרדים כתבו שלא לכותבו, וכן מוכח מהרמב"ם, ...

איך מוכח ?