מחלוקות השו"ע והרמ"א

לא ברור על מה הויכוח. צא ובדוק. [כבר ספר מישהו כמה פעמים (כ300) פלוני חלק על פלוני וכו'], תוכל לתת לנו טבלה כמה פעמים חלק על פי מנהג וכמה ע"פ הבנה שלא כהב"י? או שאתה נתפס על איזה מילות הקדמה? [וכמו שכתב השבט הלוי שדברים אלו לא מתחילים בכלל].

היכן ?

ובלי כל קשר;
ואני אומר שכבר כתבתי שאין לסמוך על דבריו בזה וכו', ולכן אין לסמוך על הרב בית יוסף בזה וכיוצא בזה כלל (דרכ"מ יו"ד לה ד).

ואני אומר שכבר גיליתי דעתי שאין לשמוע אליו בדברים כאלו (יו"ד נה ה).

וכתב בב"י... ואני אומר כד ניים ושכיב אמר האי מלתא (יו"ד צה א)

כן נ"ל פירוש דברי הטור ופשוט הוא בעיני, ולא כתבתי כן אלא להוציאו מדברי הב"י שכתב בו פירושים זרים שינם נראים בעיני (חו"מ סה אות כח).

ואין בדבריו ממש (חו"מ ס"ס שפ)

אך דע שבספרי אשר חברתי על הטורים בס"ד כאשר ידעת בהיותך עמי, כתבתי שאין בדברי הקאר"ו ממש בזה (שו"ת סי' צה)

ומ"מ תמיהת קאר"ו על תשובת המיימון אינה כלום (שם)

דע אהובי כי הגאון הקאר"ו נטה מדרך האמת בזו הסוגיא... וע"כ אין דברים נכונים בסוגיא זו (סי' קז)
 
הרמ"א בדר"כ אינו חולק מחמת הבנה אחרת בסוגיא וכדו', אלא שמנהג בני אשכנז היה אחרת, או שהפוסקים שהאשכנזים נמשכים אחריהם כתבו אחרת, אבל על הרוב אינו חולק מדיליה על השו"ע

איני יודע לאן אתה חותר, ומה אתה רוצה בעצם.

גם השו"ע לא פסק שום דבר "מדיליה" - אלא הלך אחרי פוסקים מסויימים או אחרי מנהג ספרד.

וא"כ לשיטתך השו"ע לא הוי ספר הלכות , כי סה"כ הוא פסק כפוסקים הספרדים הן הרי"ף והרמב"ם והרשב"א וכו', או בדברים שכך נהגו.

וכשם - שהרמ"א פסק כפוסקים האשכנזים [כלשונך] או ממנהגים שנהגו אחרת, הה"נ השו"ע.

וא"כ זאת תורת העולה - שהשו"ע אינו ספר הלכות כי לא חידש מדיליה כלום, אלא רק פסק כפוסקים הספרדים והמנהג .

וכן הרמ"א לא חלק מדיליה כלום על השו"ע כי פסק כפוסקים האשכנזים ומנהגם
 
כמו שכתבו החכמים שלפניי, הרמ"א היה עצמאי לחלוטין, וכשראה לנכון חלק ללא מורא וללא חת על סברותיו ועל הכרעותיו של בית יוסף (גם במקומות שאין קשר למסורת הוראה שונה ולמנהגי אשכנזים). להלן מבחר מלשונותיו בדרכי משה (הארוך), חלק יורה דעה:

וראיתי בבית יוסף דבר תמוה מאוד... וטעות הוא בידו... (סי' כ, אות ה).

ובבית יוסף כתב... ולא ידעתי מאי קאמר... (סי' כב, אות ד).

ובבית יוסף כתב... ולא ידעתי מה קאמר מר... ועוד כתב בית יוסף... גם בזה אין דבריו נכונים... (סי' כח, אות יב).

ורצה בית יוסף ליישב דברי הטור... ואין צורך להשיב עליו בדבר זה כי הוא נדחק מעצמו... (סי' כט, אות א).

ואני תמה על סברת בית יוסף... ועוד אני אומר שכבודו במקומו מונח... (סי' סה, אות ה).

ואין מקום לדברי בית יוסף... (סי' סו, אות ד).

ובית יוסף הבין כל דברי הר"ן לענין הטמנה, ואינו נכון... (סי' סח, אות ד).

וכתב בבית יוסף... ואני אומר כי ניים ושכיב אמר להאי מילתא... (סי' צה, אות א).
 
להלן מספר דוגמאות של הכרעות הלכתיות מובהקות של הרמ"א שלא כבית יוסף בדיני איסור והיתר. כולם מדרכי משה (הארוך), חלק יורה דעה.

בבית יוסף כתב... ולענין הלכה כיון דהרמב"ם מתיר והרשב"א נראה דנוטה לדבריו הכי נקטינן... עכ"ל, ולא נראין דבריו לסמוך על דברי הרשב"א בהא משום דנראין דבריו כדברי הרמב"ם ולדחות דברי הרא"ש שפסק בהדיא לאסור, ואדרבה יש ליישב דברי הרשב"א כדי להשוותו לדברי הרא"ש לאסור... (סי' לט, אות טו).

כתב בבית יוסף, כתב באורחות חיים שאם נשבר העצם נגד צומת הגידין ולא יצא לחוץ לא מקרי ריעותא... עכ"ל, ולפי מה שנתבאר מוכח דלא קיימא לן הכי... ולכן יש לתמוה אבית יוסף שכתב הדבר סתמא ולא כתב דלא קיימא לן הכי (סי נו, אות ט).

ובבית יוסף פסק דאף לענין הטמנה לכתחילה ינקוב ראשי הטלפים ובדיעבד שרי הכל, כן נראה מדבריו, אמנם נראה לי דבהטמנה יש לאסור מה שבתוך הטלפים... (סי' סח, סוף אות ד).

להלן דוגמאות בדיני ממונות, דרכי משה (הארוך) חושן משפט:

בהגהות מרדכי פרק כל הנשבעין דווקא שהעידו העדים בעל פה ובלא קנין אבל בשטר או קנין הוי הילך עכ"ל, ובית יוסף כתב על זה ואינו נראה בעיני... ולא ידעתי טעמו שכתב שאינו נראה בעיניו... ועל כן אין לדחות דברי המרדכי בלא טעם וראיה (סי' עה, אות ב).

כתב בית יוסף וכתב מורי הרב הגדול הר"י בירב ז"ל בתשובה... עכ"ל, ומעתה נדחו דברי בית יוסף שכתב שהורה כדברי הרמב"ן משום דהרמב"ם מסכים לדבריו והוו להו תרי לגבי הרא"ש, ועוד דפשט המנהג לפסוק בדיני ממונות כדברי הרמב"ם... ולפי דברי הר"י בי רב דבריו נדחים, דהא הרא"ש מודה לדברי הרמב"ם ואין חולק בהן, ואדרבה נראה מדבריו דהלכה כהרא"ש... ולכן נראה לי דאין להוציא ממון מספק, ועוד דהרא"ש בתרא הוא נגד הרמב"ן (סי' עז, אות ג).

וכתב בית יוסף, ודעת הרא"ש כדעת רב האי ודעת ר"י כהרי"ף ורמב"ם והכי נקטינן. ולי נראה דמאחר דפלוגתא דרבוותא היא, והרא"ש שהוא אחרון הסכים דיחלוקו, הכי דיינינן ליה שלא להוציא ממון כי אם בראיה ברורה, ועוד דגם המרדכי פרק כל הנשבעין כתב כן (סי' צב, אות י).
 
כמובן, שכל הדוגמאות שהובאו לעיל שימשו לרמ"א בסיס איתן ויסוד מוצק להכרעותיו ההלכתיות בהגהותיו לשולחן ערוך.
 
לא ברור על מה הויכוח. צא ובדוק. [כבר ספר מישהו כמה פעמים (כ300) פלוני חלק על פלוני וכו'], תוכל לתת לנו טבלה כמה פעמים חלק על פי מנהג וכמה ע"פ הבנה שלא כהב"י? או שאתה נתפס על איזה מילות הקדמה? [וכמו שכתב השבט הלוי שדברים אלו לא מתחילים בכלל].
כתבתי להסכים איתך. וכמו שכתבתי לעיל.
 
אחרי הכל כמדומה שאכן "רוב" המקומות שהרמ"א חולק על מרן הם מחמת המנהג, וכפי שכתב מרן הגרע"י זיע"א, ומי שיעלה למנין יוכל להחכימנו בזאת.
 
אחרי הכל כמדומה שאכן "רוב" המקומות שהרמ"א חולק על מרן הם מחמת המנהג, וכפי שכתב מרן הגרע"י זיע"א, ומי שיעלה למנין יוכל להחכימנו בזאת.

אין בעייה אם הרמ"א חולק על מרן בגלל מנהג או לא, השאלה מה המסר שרוצים להוציא מזה.
ככל והמסר יהיה שאפי' הרמ"א לא חלק על מרן אלא רק בגלל המנהג, הרי שאלו דברי הבל וריק, הרמ"א ביקר את מרן בכל דבר ודבר כמו שכל פוסק עושה לדברי זולתו. - למרן לא היתה עדיפות בעיניו ! ושלל לשונותיו שהעלה @מאן דהו יוכיחו כמאה עדים. ואם אמנם ברוב המקומות הוא באמת חלק עליו מכח מנהג, אז הכוונה קודם כל, שבאותם מקומות הוא נתן אישור לדברי הב"י, ורק אח"כ אפשר להוסיף שהיו גם פעמים שבהם נצמד למנהג זה או אחר נגד האישור שנתן לב"י, (כמו שהב"י עצמו לפעמים נצמד למנהגים ולפעמים לא).
נפק"מ, שלמרן אין ולא היתה פריבילגיה בתורה יותר מכל חכם אחר. ולכן גם אלו שמנפנפים בו כל הזמן, לא תהיה להם פריבילגיה, כי אין פריבילגיה בתורה.
עכשיו יבואו הלומדים ויוכיחו האם באמת ברוב המקומות הוא חולק עליו בגלל המנהג או לא.
 
אין בעייה אם הרמ"א חולק על מרן בגלל מנהג או לא, השאלה מה המסר שרוצים להוציא מזה.
ככל והמסר יהיה שאפי' הרמ"א לא חלק על מרן אלא רק בגלל המנהג, הרי שאלו דברי הבל וריק, הרמ"א ביקר את מרן בכל דבר ודבר כמו שכל פוסק עושה לדברי זולתו. - למרן לא היתה עדיפות בעיניו ! ושלל לשונותיו שהעלה @מאן דהו יוכיחו כמאה עדים. ואם אמנם ברוב המקומות הוא באמת חלק עליו מכח מנהג, אז הכוונה קודם כל, שבאותם מקומות הוא נתן אישור לדברי הב"י, ורק אח"כ אפשר להוסיף שהיו גם פעמים שבהם נצמד למנהג זה או אחר נגד האישור שנתן לב"י, (כמו שהב"י עצמו לפעמים נצמד למנהגים ולפעמים לא).
נפק"מ, שלמרן אין ולא היתה פריבילגיה בתורה יותר מכל חכם אחר. ולכן גם אלו שמנפנפים בו כל הזמן, לא תהיה להם פריבילגיה, כי אין פריבילגיה בתורה.
עכשיו יבואו הלומדים ויוכיחו האם באמת ברוב המקומות הוא חולק עליו בגלל המנהג או לא.
המסר שמרן הגרע"י הוציא מזה כתוב בדבריו בהדיא, והוא שברוב המקומות הנ"ל שחלק עליו מחמת המנהג, הרי שאינו ענין לבני ספרד שלא נהגו במנהגי אשכנז הללו.
לא קשור לפריבלגיה וכו'.
 
המסר שמרן הגרע"י הוציא מזה כתוב בדבריו בהדיא, והוא שברוב המקומות הנ"ל שחלק עליו מחמת המנהג, הרי שאינו ענין לבני ספרד שלא נהגו במנהגי אשכנז הללו.
לא קשור לפריבלגיה וכו'.

וע"ז בדיוק התכוונתי שאין כאן כל שייכות למנהג,
כיון שהמנהג הקדמון היה בכל גלילותינו לפסוק כמו הרמב"ם וכמו שמרן עצמו כותב בכמה וכמה מקומות, ועכ"ז עזבו אותו ופסקו כמרן. ועל אותו משקל, ידוע שבמקומות הרבה עזבו הספרדים דברי מרן ונהו אחרי מנהגי הרמ"א, ומשכך זהו המנהג.
אא"כ יודה חכם עובדיה לרב יצחק ירנן...
 
וע"ז בדיוק התכוונתי שאין כאן כל שייכות למנהג,
כיון שהמנהג הקדמון היה בכל גלילותינו לפסוק כמו הרמב"ם וכמו שמרן עצמו כותב בכמה וכמה מקומות, ועכ"ז עזבו אותו ופסקו כמרן. ועל אותו משקל, ידוע שבמקומות הרבה עזבו הספרדים דברי מרן ונהו אחרי מנהגי הרמ"א, ומשכך זהו המנהג.
אא"כ יודה חכם עובדיה לרב יצחק ירנן...
לא כל מנהג קשור לרמב"ם.
 
ראשי תחתית